ספר מורה הנבוכים חלק שני פרק ל

דע שיש הפרש בין הראשון וההתחלה, וזה שההתחלה היא נמצאת במה שהיא לו התחלה, או עמו, אע"פ שלא תקדים לו בזמן, כמו שיאמר שהלב התחלת החי, והיסוד התחלת מה שהוא לו יסוד, וכבר יוחלט גם כן על זה הענין שהוא ראשון, אבל הראשון אמנם יאמר על הקודם בזמן לבד מבלתי שיהיה הקודם ההוא בזמן סבה למתאחר אחריו, כמו שיאמר ראשון מי שדר בזה הבית פלוני ואחריו פלוני, ולא יאמר פלוני התחלת פלוני, והמלה אשר (ג"ח תורה) על הראשון בלשוננו הוא, תחלה, תחלת דבר ה' בהושע, ואשר יורה על ההתחלה, ראשית שהוא נגזר מן ראש אשר הוא התחלת החי לפי הנחתו, והעולם לא נברא בהתחלה זמנית כמו שבארנו, כי הזמן מכלל הנבראות, ולזה אמר, בראשית, והבי"ת כבי"ת כלי ופירוש זה הפסוק האמתי כן, בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים, זהו הפירוש המסכים לחדוש העולם. אבל מה שתמצאהו כתוב לקצת החכמים מהעמיד(קביעת) זמן נמצא(מצוי) קודם בריאת העולם, מסופק מאד, (האם הרמב"ם מפקפק בגמרא ובזוהר? למטה בסוף מסמך זה) כי זהו דעת אריסט"ו אשר בארתי לך אשר יראה שהזמן לא יצוייר לו תחלה, וזה מגונה, ואשר הביא האומרים אל זה המאמר הוא מוצאם, יום אחד, ויום שני, והבין אומר זה המאמר הענין על פשוטו, וחשב שאחר שלא היה שם גלגל מקיף ולא שמש באי זה דבר שוער יום ראשון, ואמרו בזה הלשון יום אחד אמר ר' יהודה בר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן, אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, וזה יותר מגונה מן הראשון. ואתה תתבונן מה שהוקשה עליהם והוא מציאות זמן קודם מציאות זה השמש, והנה יתבאר לך התרת זה אשר סופק על אלו השנים בקרוב האלהים, אם לא רצו אלו השנים מזה לומר שא"א(שאלא אם) מבלתי סדר זמנים קודם לכן, וזהו אמונת הקדמות וכל בעל תורה יברח מזה, ואין אמרה זו לדעתי אלא כיוצא במאמר ר' אליעזר שמים מהיכן נבראו, כללו של דבר אל תביט במקומות אלה לדברי מי שאמר, כבר הודעתיך שיסוד התורה כלה שהשם המציא העולם לא מדבר(מן האין), שלא בראשית זמנית, אלא הזמן נברא מפני שהוא נספח לתנועת הגלגל והגלגל נברא, וממה שצריך שתדעהו שמלת את הנאמרת באמרו, את השמים ואת הארץ, כבר בארו החכמים במקומות רבים שהיא כענין עם, ירצו בזה שהוא ברא עם השמים כל מה שבשמים ועם הארץ כל מה שבארץ, איך מסתדר שכל מה שבשמים נברא עם השמים הרי שמים נבראו ביום הראשון ושמש ירח וכוכבים נבראו ביום רביעי? וארץ גם נבראה ביום ראשון ושאר הדברים שבארץ נבראו בשאר הימים? האם לפי טענת הרמב"ם הכל נברא ביום הראשון? וכבר ידעת באורם כי השמים והארץ נבראו יחד לאמרו, קורא אני אליהם יעמדו יחדו, א"כ(אם כן) הכל נברא יחד ונבדלו הדברים כלם ראשון ראשון, עד שהם המשילו זה לזורע שזרע זרעים משתנים בארץ בבת אחת וצמח קצתם אחר יום וקצתם אחר שני ימים וקצתם אחר ג', והזריעה כולה היתה בשעה אחת, ולפי זה הדעת(ההשקפה) האמתי(הנכונה) בלא ספק, ובלי ספק יתורץ הקושי אשר חייב לר' יהודה ברבי סימון שיאמר מה שיאמר והוקשה עליו באי זה דבר שוער יום ראשון ושני ושלישי, ובפירוש אמרו חכמים בבראשית רבה באור הנזכר בתורה שנברא ביום ראשון, אמרו בזה הלשון הן הן המאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום ד', הנה כבר בא הבאור בזאת הכוונה. וממה שצריך שתדעהו שהארץ שם משתתף, ויאמר בכלל ובפרט, יאמר בכלל על כל מה שתחת גלגל הירח ר"ל היסודות הד', ויאמר בפרט על האחד האחרון מהם והוא הארץ, מורה זה אמרו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כבר קראם כולם ארץ, ואח"כ אמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ, זה ג"כ סוד גדול, כי כל מה שתמצא שיאמר ויקרא אלהים לכך ככה אמנם הוא להבדילו מן הענין האחר שתף ביניהם בו זה השם, ולזה פירשתי לך זה הפסוק בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים, ויהיה ארץ הנאמר תחלה הוא התחתונים, ר"ל היסודות הד', והנאמר עליה ויקרא אלהים ליבשה ארץ, היא הארץ, הנה כבר התבאר זה. וממה שצריך שתדעהו כי היסודות הארבע אשר אמרנו ששם ארץ הראשון יורה עליהם, נזכרו תחלה אחר השמים שהוא זכר, ארץ, ורוח, ומים, וחשך, וחשך הוא האש היסודי לא תחשוב זולת זה, אמר ודבריו שמעת מתוך האש, ואמר כשמעכם את הקול מתוך החשך, ואמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח, אמנם נקרא האש היסודי בזה השם להיותה בלתי מאירה אבל ספיריית, שאילו היתה האש היסודית מאירה היינו רואים האויר כולו בלילה מתלהב אש, וכבר זכרם כפי הנחתם הטבעית, הארץ, ועליה המים, והאויר דבק עם המים, והאש למעלה מן האויר, כי ביחדו האויר על פני המים יהיה החשך אשר על פני תהום למעלה מן האויר בלא ספק, ואשר חייב שיאמר רוח אלהים, בעבור ששמה מתנועעת ר"ל מרחפת, ותנועת הרוח לעולם מיוחסת לשם, ורוח נסע מאת ה', נשפת ברוחך, ויהפך ה' רוח ים, וזה הרבה. וכאשר היה החשך הנאמר תחלה אשר הוא שם היסוד בלתי החשך הנאמר באחרונה אשר הוא החשך, התחיל לבאר ולהבדיל ואמר ולחושך קרא לילה, כפי מה שבארנו הנה כבר התבאר זה, וממה שצריך שתדעהו שאמרו, ויבדל בין המים, אינו הבדל במקום שיהיה זה למעלה וזה למטה וטבעם אחד, אמנם פירושו שהוא הבדיל ביניהם בהבדל הטבעי רצוני בצורה, ושם קצת זה אשר קראו מים תחלה דבר אחד בצורה טבעית הלבישו, ושם קצתו בצורה אחרת, וזהו המים, ולזה אמר עוד, ולמקוה המים קרא ימים, הנה כבר גלה שזה המים הראשון הנאמר בו על פני המים, אינו זה אשר בימים, אבל קצתו נבדל בצורה אחת למעלה מן האויר, וקצתו הוא זה המים, ויהיה אמרו ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, כאמרו ויבדל אליהם בין האור ובין החשך, אשר הוא הבדל בצורה אחת, והרקיע עצמו מן המים נתהוה, כמו שאמרו הוגלדה טפה האמצעית, ואמר ג"כ ויקרא אלהים לרקיע שמים, כפי מה שבארתי לך לבאר שתוף השם, ושאין השמים הנאמר תחלה באמרו את השמים ואת הארץ, הם אלו אשר נקראו שמים, וחזק זה הענין באמרו, על פני רקיע השמים, לבאר שהרקיע בלתי השמים, ומפני זה השתוף בשם יקראו ג"כ שמים האמתיים רקיע, כמו שנקרא הרקיע האמתי שמים, והוא אמרו ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, ויתבאר ג"כ בזה המאמר מה שכבר התבאר במופת מהיות הכוכבים כלם והשמש והירח תקועות בגלגל שאין ריקות בעולם, ואינם על שטח גלגל כמו שידמו ההמון מאמרו ברקיע השמים ולא נאמר על רקיע השמים, הנה כבר התבאר שחמר אחד היה משותף וקראו מים, ואח"כ הובדל בשלש צורות, והיה קצתו ימים, וקצתו רקיע וקצתו על הרקיע ההוא, וזה כלו חוץ לארץ, הנה כבר לקח בענין דרך אחרת לסודות נפלאות. אמנם שזה אשר למעלה מן הרקיע נקראו מים בשם לבד, לא שהוא אלו המים המיניים, הנה כבר אמרוהו חז"ל ג"כ אמרו באמרם ד' נכנסו לפרדס וכו' אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שכן כתוב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, והתבונן אם תהיה מאנשי ההתבוננות כמה באר בזה המאמר ואיך גלה הענין כלו, כשתסתכל בו ותבין כל מה שהתבאר במופת בספר אותות השמים, ותשקיף על כל מה שאמרו אנשי החכמה בכל דבר מהם, וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו העלה אשר בעבורה לא נאמר ביום השני כי טוב, וכבר ידעת מאמרי החז"ל אשר אמרוהו בזה על דרך הדרש, הטוב שבהם אמרם לפי שלא שלמה מלאכת המים, ועלת זה ג"כ אצלי מבוארת מאד, וזה כי כל אשר יזכור ענין מעניני הנמצאות המתחדשים הנמצאים על ההמשך המתמידים המיושבים, אמר בזה כי טוב, וזה הרקיע והדבר אשר עליו אשר נקרא מים, הענין בו מן ההסתר כמו שתראהו, וזה שאם ילקח על פשוטו בגסות העיון יהיה ענין בלתי נמצא כלל, שאין שם גוף אחר בלתי היסודות בינינו ובין השמים התחתונים, ואין שם מים למעלה מן האויר, כל שכן שידמה מדמה שזה הרקיע ומה שעליו הוא למעלה מן השמים, ויהיה הענין יותר נמנע ויותר רחוק משיושג, ואם ילקח לפי נסתרו ומה שנרצה בו הוא יותר נעלם, שהוא צריך שיהיה מן הסודות החתומים עד שלא ידעהו ההמון, וענין הוא כך איך ראוי שיאמר בו כי טוב, ואמנם ענין כי טוב שהוא נגלה התועלת ומבואר במציאות זה המציאות והתמדתו, אבל הדבר שנעלם ענינו אשר פשוטו בלתי נמצא כן אי זה תועלת בו נראה לבני אדם עד שיאמר בו כי טוב, וא"א לי מבלתי שאוסיפך באור, והוא שזה ואם הוא חלק גדול מאד מן הנמצאות אינו תכלית מכוונת להמשך המציאות שיאמר בו כי טוב, אבל להכרח התחייב כדי שתגלה הארץ, והבן זה. ומה שצריך שתדעהו שהחכמים כבר בארו שהעשבים והאילנות אשר הצמיחם השם מן הארץ, אמנם הצמיחם אחר שהמטיר עליהם ושאמרו ואד יעלה מן הארץ וכו'. אמנם הוא ספור הענין הראשון אשר היה קודם, תדשא הארץ דשא, ולזה תרגם אונקלוס ועננא הוה סליק מן ארעא, ומבואר הוא זה מן הכתוב לאמרו וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, הנה כבר התבאר זה. וכבר ידעת אתה המעיין כי ראש סבות ההויה וההפסד אחר הכחות הגלגליות האור והחשך, למה שימשך אחריהם מן החום והקור, ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות, ובאור ובחושך ישתנו מזגיהם, והתחלת המזגות שיתחדש מהם שני (ג"ח שינוי) האדים אשר הם תחלת סבות אותות השמים אשר המטר מהם, והם גם כן סבות המחצבים, ואחר כך הרכבת הצמחים ואחר הצמחים הבע"ח, וההרכבה האחרונה היא האדם, ושהחשך הוא טבע מציאות העולם התחתון כלו. והאור מקריי חוצה לו מתחדש עליו מחוץ, הלא תראה שבהעדר האור ישאר הענין הנח, וכן בא הכתוב במעשה בראשית על זה הסדר בשוה לא חסר דבר מזה. וממה שצריך שתדעהו אמרם כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו, יאמר כי כל מה שברא אמנם נברא על שלמות כמותו ועל שלמות צורתו ובנאה שבמקריו, והוא אמרו בצביונן נבראו, מן צבי היא לכל הארצות, ודע זה ג"כ שהוא שרש גדול כבר התבאר. וממה שצריך שתתבוננהו מאד זכרו בריאת אדם בששת ימי בראשית, אמר זכר ונקבה ברא אותם, וחתם הבריאה כלה ואמר, ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ופתח פתח אחד לבריאת חוה מאדם, וזכר עץ החיים ועץ הדעת ודבר הנחש והענין ההוא, וזכר שזה כולו היה אחר שהושם אדם בגן עדן, וכל החכמים מסכימים שזה הענין כלו היה יום ששי, ושלא נשתנה ענין בשום פנים אחר ששת ימי בראשית, ולזה לא ירוחק דבר מן הענינים ההם כמו שאמרנו שעד הנה לא היה טבע נח, ועם זה כבר זכרו דברים אשמיעם לך מלוקטים ממקומותיהם ואעירך ג"כ על דברים כמו שהעירו הם ז"ל, ודע כי אלו הדברים אשר אזכרם לך מדברי החכמים, אמנם הם דברים בתכלית השלמות מבוארי הפירוש לאשר זכרום לו מתוקנים מאד, ולזה לא ארבה בפירושם ולא אשימם פשוטים שלא אהיה מגלה סוד, אבל זכרי אותם בקצת סדר ובהערה מעוטה מספיק בהבנתם לכיוצא בך, ומזה אמרם אדם וחוה נבראו כאחד מתאחדים גב לגב ושהוא נחלק ולקח חציו והוא חוה והובא אליו, ואמרו אחת מצלעותיו, רוצה בו אחד מחלקיו, והביא ראיה מצלע המשכן, אשר תרגומו סטר משכנא וכן אמרו מסטרוהי והבן זה, איך היה הבאור שהם שנים בצד אחד והם אחד כמו שאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי, והוסיף זה חיזוק באמרו שהשם על שניהם יחד אחד, אשה כי מאיש לוקחה זאת, והיזק היותם אחד, ואמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד, ומה גדול סכלות מי שלא יבין שזה כלו לענין בהכרח, הנה כבר התבאר זה. וממה שצריך שתדעהו מה שבארוהו במדרש, וזה שהם זכרו שהנחש נרכב, ושהוא היה כשעור גמל, ושרוכבו הוא אשר השיא את חוה, ושהרוכב היה סמאל, ושזה השם הם יאמרוהו סתם על השטן, תמצאם אומרים במקומות רבים שהשטן רצה להכשיל אברהם אבינו עד שלא יאבה לעקוד את יצחק, וכן רצה להכשיל את יצחק שלא ימשך אחר רצון אביו, וזכרו עוד בענין הזה ר"ל בעקדה, אמרו בא סמאל אצל אברהם אבינו אמר לו מה סבא הובדת לבך וכו', הנה כבר התבאר לך שסמאל הוא השטן, וזה השם גם כן לענין כמו ששם הנחש לענין, ואמרו בבואו להשיא את חוה היה סמאל רוכב עליו והקב"ה שוחק על גמל ורוכבו. וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו היות הנחש לא קרב לאדם ולא דבר עמו, ואמנם היה השתדלותו וקרבתו לחוה ובאמצעות חוה נזוק האדם והמיתו הנחש, והשנאה השלמה אמנם היא קיימת בין הנחש וחוה ובין זרעו ובין זרעה, ואין ספק שזרעה הוא זרע האדם, ויותר נפלא מזה הקשר הנחש בחוה, ר"ל זרעו בזרעה ראש ועקב, והיותה מנצחת לו בראש והוא מנצח לה בעקב, וזה מבואר ג"כ, ומהמאמרים ג"כ הנפלאים אשר פשוטיהם בתכלית הרחוק, וכשיובנו פרקי זה המאמר הבנה טובה תפלא מחכמת זה המשל והסכימו למציאות, והוא אמרם, משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עו"א שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, והנהיג זה גם כן, וממה שצריך שתדעהו אמרם עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגים מתחתיו, ובאר בו כי הכוונה בזה השעור הוא עובי גופו לא המשך ענפיו, אמרו לא סוף נופו אלא קורתו מהלך חמש מאות שנה, ופי' קורתו עובי עצו העומד,(מהלך 500 שנה? בהנחה שאדם הולך 5 קמ' בשעה, ב12 שעות יום הוא הלך 60 קמ', כפול 20 יום בחודש =120 קמ', כפול 12 חודשים בשנה =1440 קמ', כפול 500 שנה = 72000 קמ', זה עוביו של העץ? האם העולם הצטמצם? שהרי נברא העולם כאשר העץ הזה היה בתוכו? איך זה מסתדר עם הנתונים הבאים אורך קו המשווה - 40070 ק"מ, אורכו של קו האורך -  40008 ק"מ,)  וזאת ההשאלה מהם להשלמת פירוש הענין וביאורו הנה כבר התבאר בזה. וממה שצריך שתדעהו גם כן אמרם עץ הדעת לא גלה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו, זה אמת שטבע המציאות כן חייב. וממה שצריך שתדעהו אמרם ויקח ה' אלהים את האדם, עלה אותו, ויניחהו בג"ע(בגן עדן) הניח לו, לא אמר זה הלשון להעלותו ממקום ולהניחו במקום אלא העלות מדרגת מציאותו באלו הנמצאות ההוות הנפסדות וישבו על ענין אחד. וממה שצריך שתדעהו גם כן ותתעורר עליו, אופני החכמה בקריאת בני אדם קין והבל, והיות קין הוא ההורג להבל בשדה ושהם יחד אבדו אע"פ שהאריך לרוצח, ושלא התקיים המציאות אלא לשת, כי שת לי אלהים זרע אחר, הנה כבר התאמת זה. וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו אמרו ויקרא האדם שמות וגו', למדנו שהלשונות הסכמיות לא טבעיות כמו שכבר חשבו זה, וממה שצריך שתתבונן אליו, הד' מלות אשר באו בערך השמים לשם והם, ברא, ועשה, וקנה, ואל, ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ואמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ואמר קונה שמים וארץ, ואמר אל עולם, ואמר אלהי השמים ואלהי הארץ. אמנם אמרו אשר כוננת, וטפחה שמים, ונוטה שמים, כל אלו יכללם עשה, אבל מלת יצירה לא באה, כי יראה לי שהיצירה אמנם נופלת על עשות צורה ותאר או מקרה מן המקרים האחרים ג"כ, כי הצורה והתאר גם כן מקרה, ולזה אמר יוצר אור מפני שהוא מקרה, ויוצר הרים, מתארם, וכן וייצר ה' אלהים וגו', אמנם זה המציאות המיוחד לכלל העולם אשר הוא השמים והארץ התיר עליו ברא שהוא אצלנו המציאה מהעדר, ואמר ג"כ עשה ליצירותיו המיניות אשר נתנו להם, ר"ל טבעיהם, ואמר בהם קונה למשלו ית' עליהם כמשול האדון על עבדיו, ולזה נקרא אדון כל הארץ, והאדון לא יהיה אדון אלא כשיהיה לו קנין, וזה נוטה לצד האמנת קדמות חמר אחד, לפיכך אמר בהם מלת ברא ועשה, ואמנם אלהי השמים, וכן אל עולם, הוא בבחינת שלמותו יתעלה ושלמותם, שהוא אלהים כלומר שופט והם נשפטים, לא בענין הממשלת שזה הוא ענין קונה, ואמנם הוא בענין בחינת חלקו יתעלה במציאות וחלקם, שהוא האל לא הם, רצוני לומר השמים, ודע זה. ואלו השעורים הנה עם מה שקדם ועם מה שיבא בזה הענין מספיקים כפי כוונת המאמר ולפי המעיין בו:

הרי אם תורה מלפני בריאת העולם, והגמרא והזוהר מביאים זמנים, הרי שהיה זמן גם לפני בריאת העולם לדבריהם, אם כך האם הרמב"ם סותר את הגמרא והזוהר? יותר מכך הרמב"ם טוען ומאשים את המאמינים בזמנים לפני בריאת העולם שהם הולכים לפי דעתו של אריסטו? ואריסטו טען שהעולם קדום ניצחי ללא ראשית ולא הייתה בריאה,

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד (ב) ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,

זהרה של תורה בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' ז')

"בראשית ברא אלוהים" אמר רבי שמעון  בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם,

ריקאנטי בראשית פרק א (ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור [שם ג]. כבר פירשנו כי אלהים הנזכר במעשה בראשית הוא רמז לתשובה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה [בראשית רבה א, ב] היה מסתכל בתורה ובונה עולמות, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. יש מפרשים על התשובה שהיה מסתכל בחכמה ובורא העולם, וההסתכלות הוא האצילות,

סעדיה גאון על הזמן לפני בריאת העולם,

ספר האמונות והדעות מאמר א ושמא יחשב ג"כ בזמן, ויאמר: קודם שהתחדשו (מקום) הגשמים האלה, איך היה הזמן ההוא ערום מהנמצאות כלם? וזה עוד אין אומר אותו, כי אם מי שהוא סכל בגדר הזמן, ויחשוב כי הוא דבר יוצא חוץ לגלגל, ושהעולם כלו בו. ואין אמתת הזמן כן, אבל אמתתו השארות הנמצאות האלה ענין אחד אשר מהגלגל ומה שלמטה ממנו, וכאשר לא יהיו אלה הנמצאים, בטל שיאמר זמן בשום צד.

ואולי יאמר: איך יקבל השכל, כי אין לעולם כי אם ד' אלפים ושש מאות ותשעים ושלש שנה. ונאמר כי כאשר נאמין עולם נברא, א"א לו בלא התחלה, התִרְאֶה אם היינו אנחנו הברואים בשנת מאה לבריאת עולם, ההיינו תמהים ומכחישים את זה? כל שכן שלא נכחישהו בזמן הזה. (רצונו לומר: אם היית בתחילת הבריאה, האם גם היית שואל את השאלה הזו?)

ואם יאמר למה לא בראם קודם הזמן הזה? נאמר כי לא היה זמן שנשאל עליו, ועוד כי זה דרך כל בעל בחירה שיעשה בכל עת שירצה. האם גם סעדיה גאון אינו מבין או מקבל את הגמרא והזוהר למעלה?