ארבע סוגי אבק
תוספתא מסכת עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק א הלכה י ארבע אבקאות הן אבק ריבית אבק שביעית אבק עבו' זרה ואבק לשון הרע:
תוספתא מסכת עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק א הלכה יא
אבק ריבית לא ישא אדם ויתן בהלוואתו של חבירו מפני אבק ריבית: תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קסד עמוד ב אמר רב עמרם אמר רב, שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע. בהנחה שקיים המושג "הרהור עברה", הרי אם "הרהור עבירה" הוא דבר חמור, והוא עבירה, הרי מקל וחומר, אבק ריבית גם הוא עבירה?
תוספתא מסכת עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק א הלכה יב
אבק שביעית לא ישא אדם ויתן בפירות שביעית מפני אבק שביעית:
תוספתא מסכת עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק א הלכה יג
אבק עבודה זרה לא ישא אדם ויתן עם חבירו ביום אידו של גוי מפני אבק עבודה זרה:
תוספתא מסכת עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק א הלכה יד
אבק לשון הרע לא יסיח אדם אפילו בטובתו של חבירו מפני אבק לשון הרע:
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 172
ד' אבקות הן: אבק רבית, אבק ע"ז, אבק הרשות, אבק לשון הרע. אבק רבית כגון שהלוה לו חבירו מעות וכשפורע לו אומר לו ה' ישלם לך חסד שעשית עמדי, אבק ע"ז כגון שהיה לו משא ומתן הרבה עם עכו"ם, אבק הרשות נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו, אבק לשון הרע דכתיב ויבא יוסף את דבתם רעה. מיכן אמרו שני צדיקים לקו זה מזה יעקב ויוסף, יוסף שסיפר לשון הרע גרם בית האסורים לעצמו י"ב שנה ויעקב שקבלה נסתלקה ממנו שכינה כ"ב שנה, הא למדת שכל המספר לשון הרע לוקה פעם אחת והמקבלו לוקה שתים וגורם לעצמו גיהנם. אמר הקב"ה לגיהנם פתח פיך וקבל בעלי לשון הרע,
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סא עמוד ב
ואיזהו תרבית המרבה בפירות, כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב וכו'. אטו כל הני דאמרינן עד השתא לאו רבית הוא? - אמר רבי אבהו: עד כאן של תורה, מכאן ואילך של דבריהם. וכן אמר רבא: עד כאן של תורה, מכאן ואילך של דבריהם. עד כאן +איוב כ"ז+ יכין רשע וילבש צדיק. - עד כאן ותו לא? - אלא, אפילו עד כאן יכין רשע וילבש צדיק. עד כאן רבית קצוצה, מכאן ואילך אבק רבית. אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה - יוצאה בדיינין(רצונו לומר: את הריבית יש אפשרות ללווה לתבוע על ידי בית דין מן המלווה), אבק רבית - אינה יוצאה בדיינין(אבק הריבית אין אפשרות לתבוע על ידי בית דין). רבי יוחנן אמר: אפילו רבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינין. אמר רבי יצחק: מאי טעמא דרבי יוחנן - דאמר קרא +יחזקאל י"ח+ בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התעבות האלה עשה - למיתה ניתן ולא להישבון. רב אדא בר אהבה אמר: אמר קרא +ויקרא כ"ה+ אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך - למורא ניתן ולא להשבון. רבא אמר: מגופיה דקרא שמיע ליה - +יחזקאל י"ח+ מות יומת דמיו בו יהיה - הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים, מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון - אף מלוי רבית לא נתנו להשבון.
תלמוד בבלי מסכת תמורה דף ו עמוד ב
אבק רבית - אינה יוצאה בדיינין. ור' יוחנן אמר: אפי' רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין. א"ל: התם בסברא פליגי? התם בקראי פליגי! דא"ר יצחק: מ"ט דרבי יוחנן - אמר קרא +יחזקאל י"ח+ בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה - לחיים ניתן ולא להישבון. רב אחא בר אדא אמר מהכא: +ויקרא כ"ה+ ויראת מאלהיך אני ה' - למורא נתתיו ולא להישבון. רבא אמר מהכא: +יחזקאל י"ח+ התועבות האל עשה מות יומת דמיו בו [יהיה] והוליד בן פריץ שופך דם, הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים, מה שופכי דמים - לא ניתנו להישבון, אף מלוי רבית - לא ניתנו להישבון. ואמר רב נחמן בר יצחק: מ"ט דרבי אלעזר - דאמר קרא +ויקרא כ"ה+ וחי אחיך עמך - אהדר ליה כי היכי דניחי עמך. ואלא במאי קמיפלגי אביי ורבא? בשינוי קונה. ל"א: בהני שינויי דשנינן (לישנא אחרינא) ברבית קצוצה, לאביי - לא מהדר רבית, לרבא - מהדר רבית. והא אביי נמי סבר מפקינן ריבית קצוצה בדיינין! דאמר אביי: הדין דמסיק בחבריה ארבע (מאה) זוזי בריביתא, ויהביה ליה למלוה בחנותיה גלימא דשוי חמשא בארבעה, כי מפקינן מיניה - ד' מפקינן מיניה, והאי זוזא - במתנה הוא דיהב ליה. ורבא אמר: חמשא מפקינן מיניה, מ"ט - כולה בתורת ריביתא קאתי לידיה! אלא, כי קא מיפלגי אביי ורבא - בשינוי קונה.
תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק א דף טז טור א /ה"א אמר רבי חנינא בוא וראה כמה קשה הוא אבק לשון הרע שדברו הכתובים דברי בדאי בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה ותצחק שרה בקרבה לאמ' אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן ולאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי ואדני זקן אין כתיב כאן אלא ואני זקנתי אמר רבן שמעון בן גמליאל בוא וראה כמה הוא קשה אבק לשון הרע שדיברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו הה"ד ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ולא אשכחן דפקד כלום ,
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בהר דף עג עמוד א את כספך לא תתן לו בנשך. תנן התם בבבא מציעא. ואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים (והכתוב) אומר אף הסופר. (בהמשך למטה כל הפסיקתא) אם הערב, והעדים, והסופר, עוברים על לא תעשה, איך מסתדר "היתר עסקה"? הרי יש ב"היתר עסקה" אבק ריבית? הרי אם אדם אשר לקח כסף בהלוואה הנושאת ריבית כדי לעשות עסק, הרי יגלגל את הריבית אשר הוטלה עליו על הקליינטים שלו, ומכאן שאם גם אין כאן ריבית ממש, הרי אבק ריבית יש,
עוברין על בל תתן לו ועל בל תקח מאתו ועל לא תהיה לו כנשה ועל לא תשימון עליו נשך ועל ולפני עור לא תתן מכשול. את כספך לא תתן לו בנשך בלוה הכתוב מדבר שלא יתן לו כספו בשביל רבית ובשביל מרבית הפירות לא יתן לו פירותיו. תאנא ר' ישמעאל בן אלעזר אומר מלוי רביות יותר ממה שמרויחין הם מפסידין ולא עוד אלא שמשימין משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרים אלו היה משה יודע ריוח בדבר לא היה כותבו. אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע בו שאין לו שאסור לעבור לפניו כדי שלא לביישו ת"ל לא תהיה לו כנושה. בוא וראה עד כמה אבק רבית שאע"פ שאמר הדר בחצר חבירו שלא ברשות אין צריך להעלות לו שכר ואם הלוהו צריך להעלות לו שכר. אמר [ר'] שמעון בן יוחאי מנין לנושא בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום ת"ל נשך כל דבר אשר ישך אפילו דבור אסור. רבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק רבית אינו יוצא בדיינין. תניא ר"ש בן אלעזר אומר כל שיש לו מעות ומלוה אותם בלא רבית עליו הכתוב אומר (תהלים טו) כספו לא נתן בנשך. הא למדת כל מלוה ברבית הללו מתמוטטין ועולין והללו שוב אין עולין.
רמב"ם הלכות דעות פרק ז הלכה ד יש דברים שהן אבק לשון הרע, כיצד מי יאמר לפלוני שיהיה כמות שהוא עתה, או שיאמר שתקו מפלוני איני רוצה להודיע מה אירע ומה היה וכיוצא בדברים האלו, וכל המספר בטובת חבירו בפני ה שונאיו הרי זה אבק לשון הרע שזה גורם להם שיספרו בגנותו, ועל זה הענין אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו, וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש כלומר שאינו מדבר בשנאה, הוא ששלמה אמר בחכמתו כמתלהלה היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני, וכן המספר לשון הרע דרך רמאות והוא שיספר לתומו כאילו אינו יודע שדבר זה שדבר לשון הרע הוא אלא כשממחין בו אומר איני יודע שדבר זה לשון הרע או שאלו מעשיו של פלוני.
