|
אין למדין מקדם מתן תורה. ? אין ללמוד דין ממה שעשו אבותינו קודם מתן תורה. ?
אנציקלופדיה תלמודית כרך א, [אין למדין מקודם מתן תורה] טור תרלה
מעולם, אין אומרים אין למדין מן הכללות, אלא הלשון "כל" בדוקא הוא.
אין למדין מקדם מתן תורה. אין ללמוד דין ממה שעשו אבותינו קודם מתן תורה.
אין למדים הלכה מהמסופר בתורה שנהגו האבות קודם מתן תורה, ולפיכך, אין ללמוד אבלות שבעת ימים מן התורה מהפסוק: ויעש לאביו אבל שבעת ימים(1. וכן אמרו: "אנן מאברהם ניקום ונגמר"(בתמיה יומא כח)2, ופירשו ראשונים: שאין ללמוד מאברהם שקיים התורה עד שלא ניתנה, "ואין לנו ללמוד ממנהג הנביאים אלא כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו כהלכה למשה מסיני אחרי שניתנה התורה"3, לפי שניתנה תורה ונתחדשה הלכה4, והאבות עשו רק לעצמם ולא בתורת הלכה לדורות5. ולכן אין למדים דין קבורת המת ממה שמצינו לאברהם יצחק ויעקב שקברו מתיהם, לפי שמנהג הוא שנהגו כן6.
אפילו דבר שנצטוו עליו האבות מהשם, אין אותו ציווי חובה עלינו "שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה על ידי משה רבנו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו, כגון זה שאין אנו אוכלין אבר מן החי אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח, אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה ציוה אותנו על ידי משה רבנו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה, וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבנו עליו השלום"7. ויש אומרים שלכן לא מנו במנין המצות מה שאמרו: כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר: והיה שמך אברהם8,
מראה מקום
1. בראשית נ י. ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה: ולמדין דבר מקודם מ"ת, ור"ל בתמיה, עי"ש בקה"ע ופ"מ, ועי' תוס' מו"ק כ א ושיטת ר"י מפאריש שם. וע"ע אבלות: מצות האבלות ומקורה.
2. בתמיה. יומא כח ב.
3. רבנו חננאל שם; ערוך ע' שחר. ועי"ש ברש"י פי' אחר.
4. ריטב"א יומא שם, ועי' רמב"ם אבל פ"א ה"א. ועי' פ"מ לירוש' מו"ק שם.
5. ריטב"א שם.
6. סנהדרין מו ב ורש"י ד"ה ונימא.
7. פהמ"ש להרמב"ם חולין סופ"ז.
8. ברכות יג א.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמו - דיני אירוסין ונישואין בחול המועד
ואף על גב דהירושלמי בעצמו בפרק ואלו מגלחין (הלכה ה) דבעי למילף אבלות שבעת ימים מיעקב, דכתיב ''ויעש לאביו אבל שבעת ימים'', ופריך: וכי למידין דבר מקודם מתן תורה? עיין שם. ואיך לומד כאן מקודם מתן תורה? – נראה לי דהכי פירושו: דודאי למידין מקודם מתן תורה, וכמה דרשות אנו למידין מן ספר בראשית. אלא דבשם בעל כרחך אין למידין, שהרי לא היה כדין אבלות, שעדיין היתה קודם הקבורה. אבל בכאן שפיר למידין.
ואין למו מכשול - הלכות גמילות חסדים פרק ב - כיצד מקיימים מצוות ביקור חולים - לבקש רחמים על החולה
א. עיקר מצות ביקור חולים היא - לבקש רחמים על החולה שיבריא,(1) ואם ביקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים את המצוה כראוי. (2)
וגם בשו"ת בית שערים (חלק יורה דעה סימן רכט), העלה שמותר להתפלל על חולים גויים שיחיו, על פי דברי הכסף משנה (ריש פרק י' מהלכות עבודה זרה), שכל שאינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו ולהצילו ממיתה, ונכרים בזמן הזה לאו עובדי עבודה זרה הם. ומכל שכן כשמבקשים להתפלל עליהם, שנראה שמאמינים באלקי ישראל. והרי בן נח אינו מוזהר על השיתוף. ועוד שאפילו נאמר שאסור לרפאותם, מכל מקום להתפלל עבורם מותר, כי השם יתברך יודע כל מעשה אדם ומחשבותיו, וכל רז לא אניס ליה, ואם יודע שאין החולה הזה מקיים שבע מצות, לא ישמע תפילתנו על החולה הזה. ואם יודע שהוא מקיימן ותועיל תפילתנו עליו, הרי אז באמת מותר להצילו מרדת שחת.
ולכאורה יש להביא ראיה לזה ממה שהתפלל אברהם אבינו על אבימלך. אך יש לומר שאין למדים מקודם מתן תורה. וגם מאלישע שריפא צרעת לנעמן אין ראיה, ששם עשה משום איבה. אבל יש ראיה ממרדכי שהציל את אחשורוש מבגתן ותרש שזממו להמיתו, אלמא שדוקא להצילו בידים אסור, אבל לסבב הצלתו מותר. והכא נמי להתפלל בעדו שפיר דמי. עכת"ד.
ועל כן נראה שמותר להתפלל על גוי חולה שיחיה ויחזור למוטב, וכל שכן בנידון דידן שמותר לגר להתפלל לרפואת אביו, כיון שהוא הביאו לחיי העולם הזה, ועל ידי כך זכה להיכנס תחת כנפי השכינה ולחיי הנצח.
איך מסתדר "אין למדין מקדם מתן תורה.? אין ללמוד דין ממה שעשו אבותינו קודם מתן תורה.?" עם הנאמר בפס' הבאים?
בראשית פרק לב (לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה: האם יש יוצאים מן הכלל? משנה מסכת חולין פרק ז משנה א גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשים ונוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ונוהג בשליל רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר ואין הטבחין נאמנין על גיד הנשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב: תלמוד בבלי מסכת חולין דף ק עמוד (ב) מתני'. נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה, רבי יהודה אומר: אף בטמאה, אמר ר' יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להן! אמרו לו: בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו: היכן בדיוק בתורה מופיע איסור גיד הנשה, או היכן יש איסור ממשה בסיני לאיסור אכילת גיד הנשה? ר' עובדיה מברטנורא מסכת פסחים פרק ז משנה י העצמות - שאינו יכול לשברן מפני שנאסרה שבירת עצם, ונותר בהן מוח וטעון שריפה: והגידין - שהן אסורין באכילה ואין חייבין עליהן מן התורה, כגון שומנו של גיד הנשה שהוא מותר אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור.
רש"י מסכת סנהדרין דף נט עמוד א
ואנו אין לנו - אזהרה בבני נח, ולא נשנית בסיני אלא גיד הנשה.
ואליבא דר' יהודה - דאמר בפרק גיד הנשה (חולין ק, ב): מבני יעקב נאסר גיד הנשה, שהיו בני נח קודם מתן תורה, ורבנן פליגי ואמרו: בסיני נאמר ולא להם, אלא שנכתב במקומו, ואחר מתן תורה כתבו משה במקום המעשה, על העתיד, לידע מאיזה טעם נאסר להם ולר' יהודה גופיה - לישראל נאמר ולא לשאר בני נח, דהא בני ישראל כתיב, והא דקאמר הכא דאותן העומדות באיסורן לבני נח לעולם הוצרך לשנותן בסיני - לאו משום דאי לא אהדרינהו הוה אמינא נגמר מגיד הנשה דלא נשנית ולישראל נאמר ולא לבני נח, דמהא ליכא למיגמר שהרי לא נאסרה אלא לישראל, ובעוד שהיו בני נח נמי להם נאסר ולא לאחרים, אלא מדאתני נכרי הוה גמרינן להו. מדוע יש מחלוקת(פליגי) בין "רבנן"?
רש"י מסכת חולין דף צא עמוד א
דבר הנשלח ביעקב נפל בישראל - בכל ישראל. ופרע להן בית השחיטה - שלא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאף על פי שלא נתנה תורה מקובלין היו מאבותיהם. כמאן דאמר - במתניתין (לקמן /חולין/ דף ק:) גיד הנשה נאסר להם בעודם בני נח.
איך בדיוק נאסר עליהם בעודם "בני נח" אם בגמרא הבאה אין איסור כזה?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נו עמוד ב דתנא דבי מנשה: שבע מצות נצטוו בני נח: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, גזל, ואבר מן החי, סירוס, וכלאים. רבי יהודה אומר: אדם הראשון לא נצטווה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. רבי יהודה בן בתירה אומר: אף על ברכת השם, ויש אומרים: אף על הדינים. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב: אלהים אני - לא תקללוני, אלהים אני - לא תמירוני, אלהים אני - יהא מוראי עליכם. כמאן - כיש אומרים. האם הקביעה התלמודית ש"אין למדין מקדם מתן תורה.? אין ללמוד דין ממה שעשו אבותינו קודם מתן תורה.?" מתייחסת רק לגבי עם ישראל/יהודים? הרי מה פירוש מצוות בני נח? הרי מדוע בני נח מחויבים במצוות מלפני מתן תורה, או מצוות שקיבלו "אבותיהם" אדם ונח?
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד דף ז טור א רבי יהושע בן לוי אמר תפילות מאבות למדום תפילת השחר מאברהם אבינו וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם לפני ה' ואין עמידה אלא תפילה כמה דתימר ויעמוד פינחס ויפלל תפילת המנחה מיצחק אבינו ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפילה כמה דתימר תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תפילת הערב, אם אין לומדים מקודם מתן תורה, ואין ללמוד מהאבות קודם מתן תורה? היכן נאמר בתורה, או היכן מצווה משה, להתפלל שלוש תפילות?
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמו - דיני אירוסין ונישואין בחול המועד ואף על גב דהירושלמי בעצמו בפרק ואלו מגלחין (הלכה ה) דבעי למילף אבלות שבעת ימים מיעקב, דכתיב ''ויעש לאביו אבל שבעת ימים'', ופריך: וכי למידין דבר מקודם מתן תורה? עיין שם. ואיך לומד כאן מקודם מתן תורה? – נראה לי דהכי פירושו: דודאי למידין מקודם מתן תורה, וכמה דרשות אנו למידין מן ספר בראשית. אלא דבשם בעל כרחך אין למידין, שהרי לא היה כדין אבלות, שעדיין היתה קודם הקבורה. אבל בכאן שפיר למידין. איך לומדים "אבלות שבעת ימים מיעקב"?
איך מסתדר ש"ההלכות"/"האיסורים" נאסרו ע"י "חכמים", ואינם איסורי תורה, עם הכתוב בדברים פרק ד (א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:(ב) לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:(ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: את האיסור של משה "וְלֹא תִגְרְעוּ... אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה" אפשר להבין, אבל מדוע מצווה משה "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם"?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כט עמוד א דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין? דברי הרב שומעין. אמר חזקיה: מניין שכל המוסיף גורע - שנאמר +בראשית ג'+ אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו.
ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז כו ולא תגעו בו הה"ד אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך. שלא תעשה את הגדר יותר על העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות.
ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מא
מה שנתלה בזקן ממרא, אומר, כי כאשר ידע השם יתעלה שמשפטי זאת התורה יצטרכו בכל זמן לפי התחלף המקומות והחדושים ולפי הנראה מן העניינים, להוסיף על קצתם ולגרוע מקצתם, הזהיר מן התוספת ומן המגרעות, ואמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, כי היה זה מביא להפסד סדרי התורה ולהאמין בה שאינה מאת השם,
התורה אסרה כתיבת תורה שבע"פ מחשש מה שאירע באמת לאחר שהותרה הכתיבה שבכך רבו הסברות, השיטות, והמחלוקות, (מורה נבוכים עמ' קפח) תורה אסרה? חכמים עברו על איסור תורה?
| 
