אדם סופי והאינסוף אֱלוֹהִים,  אלוהים = מושלם, והאדם = אינו מושלם!

כל הגדרה של "הָ"אֱלוֹהִים" ע"י האנשתו היא כפירה. ההגדרה של "הָ"אֱלוֹהִים" במושגי אנוש, היא עצמה מעין פסל רוחני/יצירת אליל, כל התכונות שאנחנו מייחסים ל"אֱלוֹהִים" הן תכונות אנושיות, האנשת "הָ"אֱלוֹהִים" היא עצמה אלוהים-אחרים, עבודת-אלילים/עבודה-זרה, אמר גלילאו גליליי:  ש"אל לנו, אנשים עם מוחות סופיים, לעסוק באינסוף" גלילאו התכוון למספרים, אני טוען זאת על "הָ"אֱלוֹהִים",

"גלילאו חשב שהפרדוקס שהוא גילה ועליו כתב בספרו "דיאלוגים על שני מדעים חדשים" מוכיח שכאשר מדובר בקבוצות אינסופיות, אי אפשר להשתמש במילים "שווה", "קטן", "גדול", ובכלל כאמור עדיף לבעלי מוח סופי להתרחק מכל עיסוק באינסוף, גלילאו הסביר כי בעיות רבות וקשות מתעוררות כאשר אנו, עם המוחות הסופיים שלנו, מנסים להבין את האינסופי ולהשוות בין גדלים אינסופיים." (אינסוף - המסע שאינו נגמר, דר' חיים שפירא, עמ' 300)

לכן: אל לנו בני אדם אנושיים/סופיים אשר להם סוף, לעסוק באינסוף שהוא "הָ"אֱלוֹהִים"! אל לנו בני אנוש אשר להם ראשית ואחרית, לחקור את היוצר, אשר אין לו עבר, אין לו עתיד, וכולו הווה מתמשך וקבוע, יואב הכהן

האם לאלוהים שכל אבסולוטי(בלתי מוגבל)? האם גם לאדם בעל השכל האנושי, יש שכל אבסולוטי(בלתי מוגבל)? אם לאדם יש שכל אבסולוטי(בלתי מוגבל), אז האדם הוא אלוהים או כמו אלוהים? ואם לאדם שכל אנושי לא אבסולוטי(מוגבל) אז איך האדם עם שכל מוגבל, יכול לחשוב/ולדעת את רצונו של האלוהים עם השכל האבסולוטי(הבלתי מוגבל)?

מה שאנו מכנים הצדק האלוהי, הוא רק מה שהאדם חושב שהיה עושה, לוא הוא היה אלוהים. - אלברט הובארד

אני רק רוצה לדעת מה אלוהים חושב. השאר פרטים קטנים. - אלברט אינשטיין

רמב"ם יד החזקה (כתב יד תימני) - הלכות יסודי התורה פרק א הלכה (א) יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא, וכל הנמצאין משמיים וארץ ומה שביניהן לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאין מלבדו מצויין, הוא לבדו יהיה מצוי ולא ייבטל הוא לביטולן, שכל הנמצאין צריכין לו; והוא ברוך הוא אינו צריך להן, ולא לאחד מהן:--- הלכה (ח) אם כן מה הוא זה שנאמר בתורה ותחת רגליו, כתובים באצבע אלוהים, יד ה', עיני ה', אוזני ה', וכיוצא בדברים האלו - הכול לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות, ודיברה תורה כלשון בני אדם. והכול כינויים הן, כמו שנאמר "אם שנותי ברק חרבי" (דברים לב, מא), וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג; אלא משל, והכול משל:--- הלכה (יג) ואין לו לא מוות ולא חיים כחיי הגוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם, לא שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק, ולא שמחה ולא עצבות, ולא שתיקה ולא דיבור כדיבור האדם. וכך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, ולא עורף ולא עיפוי:--- הלכה (יד) והואיל והדבר כך הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים - הכול משל ומליצה הן, כמו שנאמר "יושב בשמיים, ישחק" (תהילים ב, ד), "כיעסוני בהבליהם" (דברים לב, כא), "כאשר שש ה'" (דברים כח, סג), וכיוצא בהן. על הכול אמרו חכמים, דיברה תורה כלשון בני אדם. וכן הוא אומר "האותי הם מכעיסים" (ירמיהו ז, יט); הרי הוא אומר "אני ה', לא שניתי" (מלאכי ג, ו), ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח, היה משתנה. וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים, שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם, על כל זה:

דברים כט (יט) לֹא יֹאבֶה יְהֹוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהוָֹה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָֹה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: רש"י יעשן אף ה' - ע"י כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף. וכן עלה עשן באפו ואע"פ שאין זו לפני המקום הכתוב משמיע את האזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע כפי דרך הארץ:

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה ט אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו, כתובים באצבע אלהים, יד ה', עיני ה', אזני ה', וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הנופות /הגופות/ ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כנויים הן, שנאמר אם שנותי ברק חרבי, וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג אלא משל והכל משל, ראיה לדבר שנביא אחד אומר שראה הקב"ה לבושיה כתלג חיור, ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה, משה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה, ובסיני כשליח צבור עטוף, לומר שאין לו דמות וצורה אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה, ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו, וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא.

אבן עזרא שמות לא (יז) וינפש - כמי שייגע וישיב נפשו. ואמת כי השם לא ייעף ולא ייגע. רק דברה תורה כלשון בני אדם להבין פתאים:

רד"ק ירמיהו יד (ח) למה תהיה כגר בארץ - במקומות רבים דברה תורה בענין הבורא כלשון בני אדם ויחסה אותו בראות ובשמע ובריח וביד וברגל כדברי בני אדם והכל דרך משל להבין בני אדם ובכל מקום רחקו אונקלוס מתרגם התורה

ישעיה מ (יב) מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם:(יג) מִי תִּכֵּן אֶת רוּחַ יְהֹוָה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ:(יד) אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ:(טו) הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל:(טז) וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה:(יז) כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ:(יח) וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ:

(כא) הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ:(כב) הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת:(כג) הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה:(כד) אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם:(כה) וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ:(כו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר:

ספר האמונות והדעות מאמר ב (סעדיה גאון)

ואם יפרץ פרץ ויאמר: ואיך יתכן שיסבור אלו הסברות באלו המלות המוגשמות, ובמה שייוחס אליהם, והכתוב כבר פרש שצורתו כצורת האדם? ראוה הנביאים מדברת עמם, ומיחסים אליה דבריו, וכל שכן שהוא על כסא, ומלאכים נושאים אותו ממעל לרקיע אשר על ראשם, כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וכבר נראית הצורה הזאת על כסא ומלאכים מימינה ומשמאלה, כאמרו (מ"א כ"ב י"ט) ראיתי את י"י יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. נענה כי זאת הצורה ברואה, וכן הכסא והרקיע ונושאיו כלם מחודשים, חדשם הבורא מאור לאמת אצל נביאו, כי הוא שלח דבריו אליו, כאשר אבאר במאמר השלישי. והיא צורה יקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה, בעלת הוד ואור, והיא נקראת כבוד י"י, ועליה ספר קצת הנביאים (דניאל ז' ט') חזה הוית עד די כרסון רמיו. ועליה אמרו החכמים שכינה. ויש שתהיה אור בלא צורת איש, והבורא הגדיל נביאו, שהשמיעו הנבואה מצורה עצומה ברואה מאור נקרא כבוד י"י כאשר בארנו. וממה שמורה על מה שאמרנו, מה שאמר הנביא על זאת הצורה (יחזקאל ב' א') בן אדם עמוד על רגלך ואדבר אותך. ולא יתכן שיהיה זה המדבר הוא אדון העולמים, כי התורה אמרה (דברים ל"ד י') ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו י"י פנים אל פנים, אבל שאר הנביאים המלאכים דברו עמם. ואם נמצא הכתוב שכבר פרש שם המלאך כבר פרש המחודש. ואם אמר כבוד י"י הוא מחודש, ואם יזכור שם ה', ולא סמך אליו כבוד ולא מלאך, אבל סמך אליו ראיה, או תאר איש, אין ספק שיש במאמר דבר נסתר הוא כבוד י"י או מלאך י"י כאשר הלשון מסתרת כמו שקדמתי.

האנשת האל?

בתורת שלילת התארים כבר קבע הרמב"ם (במורה נבוכים חלק א' פרקים ז- כט לה-מח נח-ס) שאי אפשר לתאר את ה' על פי תכונות אנושיות, וממילא לא בלשון אנושית. את חוסר האפשרות הזאת כבר ביטאו חכמינו, (בבלי ברכות לג' ע"ב בתרגום עברי) "זה שירד (לפני התיבה) לפני רבי חנינא אמר: האל הגדול הגיבור והנורא והאדיר והעזוז והיָראוי והחזק והאמיץ והוַדאי והנכבד. המתין לו (ר' חנינא) עד שסיים. כאשר סיים אמר לו: הסיימת את כל שבחי אדונך? למה לי כל אלה?!" ובמדרש תהילים (יט:ב) מביא רב הונא בשם רב את הפס' מאיוב "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ"(לז:כג) ומסיק: לא מצאנו כח גבורתו של הקב"ה. ובסמוך במדרש זה (בתרגום עברי) "תרגם יעקב איש כפר נובריא בצור: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה"(תהילים סה:ב) אוצר טוב הוא השתיקה. ואפילו מרגלית שאי אפשר להעריכה(מרוב שוויה) כל מה שאתה משבח אותה אתה פוגם בה"

את מכלול התכונות של האלוקות – ומוטב לומר את המהות, שאין להשיגה ולהבינה במושגי אנוש – קורא המקרא "קדוש" לכן קדוש הוא ה' עצמו, והוא מאציל מקדושתו.

אוניברסיטת בר אילן דף שבועי מס' 912 פרשת קדושים תשע"א -קדושים תהיו- מנחם בן ישר. המכללה האקדמית אשקלון

"העמיד הרמב"ם את קביעתו המוצקה שאין להגיד על האל יותר מאשר הוא קיים. "קוצר שכלנו מלהשיג את עצמותו של האל, הוא גם המונע אותנו מלהשיג את ידיעתו כיצד הם הדברים, שהרי אין זו ידיעה ממין ידיעתנו, שנוכל להקיש מידיעתנו על ידיעתו" "בין ידיעתו לבין ידיעתנו יש שוני עצמותי כשוני שבין עצם השמים ועצם הארץ" "ואילו רצינו להבין זאת(דהיינו את הידיעה האלוהית) היה הדבר משול כאילו רצינו שנהיה הוא, ושהשגתנו תהא השגתו." (תשובת הרמב"ם בשאלת הקץ הקצוב לחיים, פרופ' גוטהולד אלייקים וייל ז"ל  עמ' 51)

תולדות הפילוסופיה, מימי קדם ועד ימינו,  משה זאב סולה  אריסטו עמ' 67

אלוהים הוא רוח טהורה, מחשבה עליונה, החושב רק את עצמו, לכן אין לו רצון ושאיפות, כי הוא שלם בתכלית השלמות, אבל כל העצמים שואפים אליו, כי אין עצם הדומה לו בשלמותו, בטהרת צורתו ופעילותו,(אריסטו תולדות הפילוסופיה, מימי קדם ועד ימינו,  משה זאב סולה עמ' 67)