תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד א אמר רבי אמי: אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר: +ישעיהו נ"א+ הביטו אל צור עמוד ב חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, וכתיב: +ישעיהו נא+ הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר: +בראשית י"א+ ותהי שרי עקרה אין לה ולד, אפי' בית ולד אין לה. אם עקרה ואילונית חד הן? מה פירוש הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מב עמוד ב או שהיתה עקרה או זקנה או קטנה או אילונית, או שאינה ראויה לילד, הרי אם "עקרה" ו"אילונית" הן אותו דבר, מדוע להשתמש בשתי מילים, להגדיר את אותו מצב? מה פירוש כל ה"או" בגמרא זו? הרי הגמרא ניתנה בסיני מהאלוהים למשה. אם כך האלוהים לא סגור בדיוק מה הייתה שרה "עקרה או זקנה או קטנה או אילונית, או שאינה ראויה לילד "?
אברהם ושרה טומטמין היו?
רמב"ם על משנה מסכת ביכורים פרק א משנה ה וטומטום, החלק, ואינו ניכר אם זכר הוא או נקבה. האם גם יצחק היה טומטום? הרי בבראשית כא (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים: רש"י לזקניו. שהיה זיו איקונין שלו דומה לו): מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן (ו) אברהם הוליד את יצחק, א"ר יצחק אין לך דור שאין בו לצנין בשעה שגזז נבל את צאנו שלח דוד את נעריו אצלו לומר תנה נא את אשר תמצא ידך לעבדך ולבנך לדוד (ש"א =שמואל א'= כה) השיבם נבל (שם /שמואל א' כ"ה/) מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו ולקחתי את לחמי ואת מימיו ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה, מיד חזרו אצל דוד וספרו לו דברי נבל, עמד דוד וזיין עצמו וכל גבוריו לילך אל נבל להשחיתו, ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את אדונינו ויעט בהם, כששמעה כך התקינה הדורון והלכה אל דוד שנאמר (שם /שמואל א' כ"ה/) ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש צאן עשויות וחמש סאים קלי ומאה צמוקים ומאתים דבלים ותשם על החמורים וגו' ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה כל אותו הענין, וכתיב (שם /שמואל א' כ"ה/) ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל וימת מיד (שם /שמואל א' כ"ה/) וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה, ולאחר שהביאה פירש דוד ממנה שלשה חדשים כדי לידע אם היתה מעוברת מן נבל ואם לאו, לאחר ג' חדשים בא עליה ונתעברה הימנו, והיו ליצני הדור מליצים ואומרים מן נבל היא מעוברת, מה עשה הקב"ה צוה המלאך הממונה על יצירת הולד ועל צורתו ואמר לו לך וצר אותו בדמות דוד אביו כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו, מנין שכן כתיב (שמואל ב ג) ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי מה תלמוד לומר כלאב שהיה כולו אב שכל הרואהו אומר דוד אביו של זה, וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירין הבריות בין אב לבן עד שבקש אברהם ואמר רבש"ע(ריבונו של עולם) הפרש בין אב לבן, והפריש ביניהם הזקנה לכך נאמר ואברהם זקן ולכך כתיב אברהם הוליד את יצחק.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עב עמוד א טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים; אינו אוכל אבל יכול להקריב קורבנות? אם כך: איך האלוהים שלח את אברהם ה"טומטום" להקריב קרבן?
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עב עמוד א מאי טומטום? ערל. השתא ספק ערל לא אכיל, ודאי ערל אכיל? מה טעם קאמר, מה טעם טומטום אינו אוכל בתרומה? מפני שספק ערל הוא, וערל אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמ עמוד ב (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן:]+ ילדה טומטום ואנדרוגינוס - רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין קדושה חלה עליהן.
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מב עמוד א ר' אלעזר אומר: חמשה לא קדושים ולא מקדישין, ואלו הן: הטריפה, והכלאים, ויוצא דופן, וטומטום, ואנדרוגינוס.
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מב עמוד א ואתא רבי שמעון עמוד ב בן יהודה למימר: טומטום בריה הוא ולא קדוש! לא, דכולי עלמא - טומטום בבריה לא מספקא, זכר ונקבה - הוא דמספקא; מטיל מים במקום זכרות - דכולי עלמא לא פליגי דזכר הוא, ... הא דאמר ריש לקיש: לא אמרו טומטום ספק - אלא באדם הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד, אבל בהמה, מטיל מים במקום זכרות זכר, מטיל מים במקום נקבות - נקבה.
שרה אמנו אילונית הייתה?
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד ב ויש לו בנים לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה, דאזונה כהנים הוא דמפקדי וישראל לא מפקדי, משום הכי קתני כהן. אמר רב הונא: מאי טעמא דר' יהודה? דכתיב: +הושע ד'+ אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו, כל ביאה שאין בה פירצה - אינה אלא בעילת זנות. תניא, רבי אליעזר אומר: כהן לא ישא את הקטנה. אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק עיין בה, דלאורתא בעי לה רב הונא מינך. נפק עיין בה, רבי אליעזר סבר לה כרבי מאיר וסבר לה כרבי יהודה, סבר לה כרבי מאיר, דחייש למיעוטא; וסבר לה כרבי יהודה, דאמר: אילונית זונה הויא. וכרבי מאיר מי סבר לה? והתניא: קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין, דברי רבי מאיר; אמרו לו לרבי מאיר: יפה אמרת שאין חולצין, +דברים כ"ה+ איש כתיב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש, אלא מאי טעמא אין מיבמין? [א"ל:] קטן - שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעין בערוה; ותניא: קטנה מתייבמת ואינה חולצת, דברי רבי אליעזר! וכרבי יהודה מי סבר לה? והתניא: זונה - זונה כשמה, דברי רבי אליעזר; רבי עקיבא אומר: זונה - זו מופקרת; רבי מתיא בן חרש אומר: אפי' הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך - עשאה זונה; רבי יהודה אומר: זונה - זו אילונית; וחכמים אומרים: אין זונה - אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות; ר' אליעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה! אלא אמר רב אדא בר אהבה: הכא בכ"ג עסקינן, לאימת קני לה? לכי גדלה, בעולה היא. אמר רבא: מכלי לב! אי דקדשה אבוה, מההיא שעתא הוא דקני לה! ואי דקדשה נפשה, הא רבי אליעזר היא ולא רבנן! אלא אמר רבא: לעולם בכהן הדיוט, וחיישינן שמא תתפתה עליו. א"ה, ישראל נמי! פתויי קטנה אונס הוא, ואונס בישראל מישרא שרי. רב פפא אמר: בכ"ג, והאי תנא הוא; דתניא: +ויקרא כ"א+ בתולה - יכול קטנה? ת"ל: אשה, אי אשה, יכול בוגרת? ת"ל: בתולה, הא כיצד? יצתה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באתה. רב נחמן בר יצחק אמר: האי תנא הוא; דתניא: בתולה - אין בתולה אלא נערה, וכן הוא אומר: +בראשית כ"ד+ והנערה טובת מראה מאד בתולה. ר' אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה. אמר רב עמרם: אין הלכה כרבי אלעזר.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פ עמוד ב רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה. ואיזו היא אילונית? כל שהיא בת עשרים ולא הביאה ב' שערות, ואפי' הביאה לאחר מכאן - הרי היא כאילונית לכל דבריה. ואלו הן סימניה: כל שאין לה דדים, ומתקשה בשעת תשמיש; רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שאין לה שיפולי מעים כנשים; רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש.
משנה מסכת יבמות פרק ו משנה ה כהן הדיוט לא ישא אילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים ר' יהודה אומר אע"פ שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית שהיא זונה האמורה בתורה וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות:
משנה מסכת נדה פרק ה משנה ט בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה והיא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה והוא סריס לא חולץ ולא מיבם אלו דברי בית הלל בית שמאי אומרים זה וזה בני שמונה עשרה רבי אליעזר אומר הזכר כדברי בית הלל והנקבה כדברי בית שמאי שהאשה ממהרת לבא לפני האיש:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד א גמ'. ת"ר: +דברים כ"ה+ והיה הבכור - מיכן שמצוה בגדול לייבם; +דברים כ"ה+ אשר תלד - פרט לאילונית שאין יולדת;
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד א מתני'. כהן הדיוט לא ישא אילונית - אלא א"כ יש לו אשה ובנים; רבי יהודה אומר: אע"פ שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה: וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד ב גמ'. א"ל ריש גלותא לרב הונא: מ"ט? משום פריה ורביה, אפריה ורביה כהנים הוא דמפקדי, וישראל לא מפקדי? אמר ליה: משום דקא בעי למיתני סיפא, רבי יהודה אומר: אע"פ שיש לו אשה [עמוד ב] ויש לו בנים לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה, דאזונה כהנים הוא דמפקדי וישראל לא מפקדי, משום הכי קתני כהן. אמר רב הונא: מאי טעמא דר' יהודה? דכתיב: +הושע ד'+ אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו, כל ביאה שאין בה פירצה - אינה אלא בעילת זנות.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קא עמוד ב אם מתחלה נשאה כו'. אמר רב הונא: אילונית - אשה ואינה אשה, אלמנה - אשה גמורה; אילונית אשה ואינה אשה, הכיר בה - יש לה כתובה, לא הכיר בה - אין לה כתובה; אלמנה אשה גמורה, בין הכיר בה בין לא הכיר בה - יש לה כתובה;
האם "רב נחמן" שאמר בשם רבה בר אבוה: ששרה הייתה אילונית, ולפי רב יהודה אילונית זו ה"זונה האמורה בתורה", בעצם טוען: ש"רב נחמן" בשם "רבה בר אבוה", בן של זונה? הרי שרה היא האמא הראשונה של עם-ישראל?
אוי לעם שאלה "חכמיו",
דברי ההבל האלה על אברהם ושרה ניתנו בסיני מהאלוהים למשה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
