|
פרק ראשון :
נני , נני , נני ...
נני הייתה עוד תינוקת . שערה היה לבן , והיא נולדה עם מחלה קשה .
הרופאים לא הצליחו לפענח את המחלה .
"נני , נני , נני" צעקו הוריה . אבל התינוקת לא שמעה .
"לא נראה לי שהיא שומעת אתכם" אמרה הרופאה בקול חלוש .
"צריך לחבר אותה למכונת הבדיקה" אמרה האחות .
השנה הייתה שנת 2500 .
כבר המציאו את מכונת בדיקת החיים .
הם שמו את נני על המיטה וחיברו את הכבלים .
"יש לה כרגע ... 2% חיים" .
"אוי לא" אמרו הוריה .
"יש רק דרך אחת" אמרה הרופאה .
"לשלוח אותה ארבע מאות ארבעים ותשע שנים אחורה , נראה לי שפיענחתי במה היא חולה" .
"במה ?!" שאלו ההורים .
"במחלת הקרינה . הלוא היה צונאמי ענקי ביפן ?"
"כן".
"נו , זה בטח קרה בגלל הצונאמי !"
"מיכלי הקרינה דלפו" הסבירה האחות .
"מישהו ראה רק לאלפית שניה את חלקיק הקרינה , וזה עבר מדור לדור . דווקא אצלה זה התפתח" .
"אז ננסה לשלוח אותה לעבר ?" שאל האבא את האמא .
"כן" אמרה בעודה חנוקה בדמעות .
פרק שני :
נני גדלה . היא הייתה כבר בת שלוש עשרה .
אימצה אותה משפחה , שמצאה אותה בבית יתומים מפואר .
כשגילתה המשפחה מה קרה , שלחו אותה לפנימיה .
"אבל למה שולחים אותי לפנימיה ?" שאלה נני .
"כי נשלחת מהעתיד נני" .
נני חשבה שהיא צוחקת ואמרה : "את צוחקת נכון ?" .
"לא , אני לא צוחקת . חלית במחלה קשה והוריך שלחו אותך לעבר" .
"אוקיי , אז איך זה מתקשר לפנימיה ?" .
"כי שמה יטפלו בך טוב יותר ממנו" .
"נני מותק , גמרתי לארוז לך" אמר לה אביה המאמץ .
"תהני בפנימיה" חייכו הוריה בזמן שהיא עלתה לאוטובוס שיאסוף אותה לפנימיה .
"ביי אמא ואבא" אמרה נני , כשחשבה שאולי הייתה צריכה לאמר " אמא ואבא המאמצים" .
"נו ילדה , למה את הולכת לפנימיה ?" שאל אותה הנהג .
"אתה לא תאמין לי ותחשוב שאני צוחקת" אמרה נני .
"אני מקשיב , באמת" .
"אז ככה , נשלחתי מהעתיד" .
"טוב ילדה אל תשחקי איתי משחקים , אולי אני לא צריך לשאול כל אחד" אמר הנהג והדליק לעצמו סיגריה .
"הגענו" אמר הנהג .
"יאלה , צאי מהאוטובוס , את מבזבזת לי זמן !" הנהג כעס .
נני יצאה עם עוד חבורה של ילדים , שאמרו לה : "יפה אמרת לו , שנשלחת מהעתיד" וצחקו .
נני כעסה שאף אחד לא יכול להאמין לה .
היא נכנסה דרך השער .
זאת הייתה פנימיה יפה , ענקית , שבטח עלתה מלא מלא כסף .
היא ראתה אישה שאמרה לה :
"את עוד אחת מהילדים החדשים ?" .
"כן , קוראים לי נני פילנברג" ענתה .
"יופי , קחי מדבקה עם השם שלך , ותכנסי לאולם ההרצאות .
נני נכנסה עם שאר הילדים החדשים , עד שראתה מולה דלת ועליה כתוב : אולם ההרצאות .
פרק שלישי :
כשנכנסו התלמידים לאולם , הם ראו קבוצת אנשים שנראו בני 14 וקצת יותר גדולים .
אחת מן הילדים , שהייתה בת 7 , התחילה לפחד .
על הבמה עמדה אישה אדמונית ודי מלאה .
"שלום ילדים ! אתם התלמידים החדשים בוודאי !" חייכה האישה .
"אני עלמה , המנהלת שלכם" .
"בכל מקרה , ברוכים הבאים לפנימיית גנצבורג !" .
"אמאלה" אמרה הילדה בת ה-7 .
"אין לך מה לפחד , לילדים עד גיל 8 אני מראה את בית הספר בעצמי" חייכה .
"אמאלה , הטורפת תאכל אותי !" פחדה הילדה .
"כן ... נצטרך לדבר עם ההורים שלך אחר כך" אמרה עלמה .
"בכל מקרה , נני הילנברג , לכי לסיור עם יואב" .
ילד אחד ניגש אל נני .
"נעים מאוד" הוא חייך .
נני הסתכלה לו בעיניים והיו לה פרפרים בבטן .
"בוא נצא" הם יצאו מהבניין והוא סייר לה את הפנימיה .
הוא הראה לה : שיש חמישה בניינים .
האמצעי הוא בניין ההרצאות והמסיבות , הסגול בניין המגורים של הבנות , הכחול בניין המגורים של הבנים , הירוק הוא בניין העזרה והלבן הוא בניין הלימודים .
הוא הראה לה גם : שולחנות פיקניק , מגרש כדורסל ומגרש כדורגל , מקום לשכב על הדשא וגם את המזרקה .
"לכי לבניין העזרה ושם יתנו לך מפתחות לחדרך" אמר לנני .
"אתה חמוד , תודה שעזרת לי" נני פלטה והסמיקה .
"גם את מתוקה" אמר לה יואב והלך לדרכו .
פרק רביעי :
נני נכנסה לבניין העזרה , שם עמדה פקידה .
"כן , איך אוכל לעזור לך ?" שאלה .
"קוראים לי נני הילנברג , אני מחפשת את החדר שלי" .
"או ! זאת את ! הנה המפתחות שלך ! את יושנת בחדר מספר 309" .
"את יודעת איפה זה כן ?" שאלה .
"כן , ילד אחד הראה לי" חייכה נני .
"יופי , עכשיו את יכולה ללכת" אמרה הפקידה .
נני נכנסה לבניין המגורים וראתה מעלית , וליד המעלית היה כתוב :
קומה 0 לובי
קומה 1 חדרים 1-100
קומה 2 חדרים 101-200
קומה 3 חדרים 301-400
קומה 4 חדרים 401-500
קומה 5 חדרים 501-600
קומה 6 חדרים 601-700 .
נני לחצה על כפתור קומה 3 , ויצאה מהמעלית .
נני הלכה במסדרונות עד שמצאה את החדר שלה .
בחדר היתה מיטה עם כריות ורודות ושמיכה ירוקה , שתי שידות לבנות וארון לבן .
הקירות עצמן היו בצבע אפרסק , והתקרה והרצפה היו בצבע סגלגל .
"וואו , הפנימיה הזאת בטח עלתה הון !" אמרה ושרקה .
היא התחילה לפרוק .
את הבגדים שמה בארון , ואת שאר הדברים שמה בשידות .
על אחת השידות עמד פתק :
ארוחת בוקר-9:00
ארוחת צהריים-14:00
ארוחת ערב-19:00
נני קראה את הפתק , והביטה בשעון שהיה תלוי על הקיר : השעה הייתה 18:00 .
'עוד יש לי זמן' חשבה לעצמה .
'אלך לחפש את יואב' .
פרק חמישי :
"כן , איך אוכל לעזור לך עכשיו ?" שוב הלכה נני לבניין העזרה .
"אני רוצה למצוא את יואב" אמרה נני .
"יואב ? זה שהיה אמור לסייר לך ? אה הוא יצא עם איזו ילדה" .
'זהו' חשבה נני . 'יש לו חברה . הכל נגמר . טוב אולי יש עוד צ'אנס !' .
"איפה הם ?" שאלה נני .
"נראה לי שליד המזרקה הגדולה" אמרה הפקידה .
נני רצה בכל כוחה , וראתה את יואב עם ילדה מכיתה ח' .
"יואב !" היא אמרה בעודה מתנשפת .
"או , נני ! מצאת אותי ! איזה כיף !" אמר לה יואב .
"עזבי את חבר שלי" אמרה הילדה שלידו .
"מיקה , תפסיקי ! סיירתי לנני היום ואנחנו חברים" אמר יואב .
"אני לא חייבת לסבול כל מי שאתה מסייר לו" אמרה הילדה , שהתברר ששמה מיקה .
"תפסיקי מיקה" כעס יואב .
"למה ? השער שלה לבן וכל כך מוזר ! למה לי להפסיק ?" שאלה מיקה .
"כי אני חולה ונפגעתי מקרינה טוב ?!" כעסה נני .
מיקה שתקה .
"רואה מיקה ? היא לא במצב טוב !!!" אמר יואב .
"למעשה , את אדם רע" הוסיף .
"אה כן ? בסדר ! אם אתה נפרד ממני אז אוקיי !" אמרה מיקה .
"ביי" אמר יואב .
"שלום ולא להתראות !" צעקה מיקה בזמן שנני ויואב התרחקו .
"לא רציתי להרוס בינכם את החברות" נני הרגישה רע .
"זה בסדר" חייך יואב .
"אם כבר ... אני רוצה להציע לך משהו" .
"חברות ?" שאל יואב .
"כן !" חייכה נני .
"בשמחה" אמר יואב .
"יאלה , בוא נלך לאכול" אמרה נני והם הלכו לחדר האוכל .
פרק שישי :
חדר האוכל נראה כמו יריד המאכלים .
בכל פינה , היו מאכלים אחרים שאפשר לבחור .
אחרי שאכלו ושבעו , יואב ליווה את נני לחדרה , ושם היא הלכה לישון .
אבל משהו מוזר קרה לנני , והמשהו המוזר הזה היה חלום .
"נני , נני , נני..." נני שמעה קול .
"אלה אנחנו , ההורים האמיתיים שלך" .
נני קמה מהמיטה , וראתה שהיא על רצפה מזכוכית ושמיים פתוחים .
"אמא ? אבא ? אוי אני בטח חולמת" אמרה נני .
"כן , את חולמת , אבל את יכולה לפגוש אותנו !" אמרה האמא .
"באמת ?! איך ?" שאלה נני .
"נכון ששמנו אותך במכונת העברה לעבר ?" שאל האבא .
"כן ו ?" .
"המכונה הזו היא רק לילדים , אבל אם תמצאי את 9 קריסטלי הכסף , יווצר יהלום שאם נכניס אותו למכונה נוכל להעביר במכונה גם מבוגרים" .
"וואו , אתם חושבים שיואב יאמין לי ?" שאלה נני ואז נזכרה שהוריה לא יודעים מי זה יואב .
"כן , אנחנו בטוחים , כי יואב יחלום בקרוב את אותו חלום" אמרה האמא .
"תאמרי לו מחר שחלמת אותו דבר ושזה אמיתי , ותספרי לו את הסיפור שלך" אמרה אמא שלה .
"רגע , איך אני אשיג אותם ??" שאלה נני , אבל לא הספיקה כי הרצפה התחילה להתמוטט וזה סימן שהיא מתעוררת !" .
"ננוש ! תתעוררי !" שמעה נני את יואב .
"כבר פספסת את ארוחת הבוקר" אמר יואב .
"מצטערת , היה לי חלום מוזר . גם אתה אמור לחלום אותו" .
"נראה לי שכבר חלמתי" אמר יואב .
"יאלה , תתלבשי מהר כי את לא רוצה לאחר לכיתה" .
פרק שביעי :
נני התלבשה והסתרקה מהר ככל יכולתה .
"הלימודים מתחילים ב10:00 . עכשיו כבר 10:57 ! " אמר יואב .
"אז למי אתה מחכה ? בוא נרוץ !" צעקה נני בעודה רצה .
"טוב ננוש , ניפגש אחר כך" אמר יואב בעודו פונה לאזור כיתות ט'.
"נני הילנברג ! היום הראשון שלך בכיתה ואת מאחרת !" אמרה המורה .
"סליחה , היה לי חלום מוזר בלילה והתעוררתי מאוחר" אמרה נני .
"טוב כדאי שתקני שעון מעורר , כי זה מאוד לא יפה מצדך !" אמרה המורה .
"באמת , תניחי לה !" ראיתי בדלת את יואב .
"למה אתה כאן ?" שאלה המורה .
"דיברתי עם מרכז בוגרי החניכים , והוא הסכים שנעשה לנני קורס מוקדם" אמר יואב .
"אתה מתכוון שאתה רוצה לשחרר אותה ?" שאלה המורה .
"כן , למה ?" שאל יואב .
"לא חשוב , לך" .
נני רצה אל יואב והם יצאו מהכיתה , בעוד מיקה נועצת בנני מבט מלא קנאה .
"אז למה שחררת אותי ?" שאלה נני .
"רציתי שאולי תהיי בוגרת חניכים כמוני , ואז נוכל לעשות פעילויות ביחד" .
"מה זה בוגר חניך ?" .
"זה מישהו שעושה פעילויות לילדים פעם ביום" .
"וגם רצית שנהיה ביחד ?"
בטח ! אני אוהב אותך שכחת ?" אמר יואב וחיבק את נני .
אחרי שעות מפרכות של שאלונים וניסויים לעשות פעילויות , קבלו את נני כחניכה אפילו שהיא צעירה מדי .
"נו נני , את גאה ?" שאל יואב .
"כן ! אבל יותר אני שמחה שאני אתך" .
פתאום הבזיק אור משום מקום .
נני ויואב התקרבו לכיוון האור , וראו קריסטל בצבע כסף .
"זה בטח קריסטל הכסף הראשון !" אמרה נני .
"אז משיגים אותו בכך שעושים מעשים טובים , או מעשים שישנו אותך לטובה !" אמר יואב .
"בסדר יואבי , בוא נשיג את השאר !" אמרה נני .
במטטח ?! עווד נמשייך ....
פרק שמיני :
הלימודים נגמרו . הקורס ערך הרבה מאוד זמן .
יואב ונני טיילו סביב המזרקה .
שאר הילדים הלכו לאכול , אבל הם ניצלו את הזמן כדי להיות קצת לבד .
"נכון מקום ממש רומנטי ?" שאלה נני .
"צודקת" ענה יואב .
"אאאאאאיייייי !" שמעו קול .
"יואב , מאיפה זה מגיע ?" שאלה נני .
"אממ , נראה לי שמשם" הצביע יואב אל עבר שולחנות הפיקניק .
יואב ונני רצו מהר ככל יכולתם .
הם ראו ילדה יושבת על האדמה , ועל רגליה שריטות .
"בוא נעזור לך לקום" אמרה נני , והורתה ליואב למשוך את הרגליים .
נני משכה את הידיים והם הרימו אותה .
"תודה שאתם עוזרים לי ..." מלמלה הילדה .
"איך קוראים לך ? שאל יואב .
"מאיאני , אבל תקראו לי מאי אם אתם רוצים" חייכה הילדה .
"בוא נביא אותך לאחות" אמרה נני .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
"הממ ... יש לה הרבה שריטות , אבל זה יכול לעבור" אמרה האחות .
לפתע שמעה נני קול : "אם תתני את קריסטל הכסף למאיאני , היא תחלים" .
נני חשבה וחשבה , בזמן שיואב צעק :
"נני , נני ! מה קרה לך ???" .
"אממ נראה לי שחלמתי בהקיץ ..." ענתה נני .
"אני יודעת מה לעשות כדי שמאי תחלים !" אמרה נני .
"מה ?!" שאלו מאיאני ויואב ביחד .
"זה משהו סודי . מאי , מה מספר החדר שלך ?" שאלה נני .
"47 , למה ?" שאלה מאיאני .
"הולכים לשם !" אמרה נני .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
.
"תחזיקי את זה" נתנה נני למאיאני את הקריסטל .
ובין רגע , כולם ראו שהשריטות נעלמות ! .
נני פלטה אנחת עצב .
"מה קרה ?" שאלו מאיאני ויואב .
"הקריסטל , יכולתי להחזיר את ההורים שלי בעזרתו !" אמרה מאיאני .
קודם הקריסטל נעלם , אבל לפתע הוא חזר והתחלק לשניים !
"אז זה משהו טוב !" אמרה נני .
"מאי , תעזרי לנו להשיג את השאר ?" שאלה נני .
"בטח ! זה נשמע כמו משהו מעניין" אמרה מאיאני והם המשיכו לדבר ולצחוק .
עוווד ?! אין בעייה ... 5 משתתפים וממשיכים !
פרק תשיעי :
[כל הקטעים באדיבות היומן של נני] .
"יומני היקר ,
אתמול מצאתי את הקריסטל השני !
נראה לי שאני משיגה את כל השאיפות שלי ...
אני בפנימייה מעולה , מצאתי שני קריסטלים , ואפילו השגתי דייט עם יואב !
רק יש לי בעיה קטנה ... מיקה !
היא ממש כועסת על זה שיואב חבר שלי ...
למשל היום בארוחת הבוקר היא שמה לי מלח בקפה (המורים אמרו לה לעבוד שם , כי היא עשתה נזק בהתפרצות הזעם שלה) .
טוב , תודה שהקשבת יומן יקר !
שלך , נני" .
מיקה קראה את היומן , כשעינייה אדומות .
"נמאס לי ! אני כל כך מקנאת בה ! הם לא מבינים שאני פשוט בן אדם , שרוצה את החבר שלו ?!" כעסה .
אבל נני שמעה אותה .
מצד אחד היא כעסה שהיא קוראת את היומן שלה , אבל מצד שני היא הייתה עצובה שלא הבינה מה מיקה רצתה לומר ...
"אני מצטערת מיקה , לא הבנתי !" אמרה נני .
מיקה הסתכלה עליה , ועל פניה הייתה הבעת פנים חמימה .
"תודה שהבנת , וסליחה שאני קינאתי בך" אמרה מיקה , והן התחבקו .
"אני אפרד מיואב" אמרה נני .
"באמת ?! טוב יש לי מישהו חמוד להכיר לך ..." אמרה מיקה והן עשו שיחה של בנות ... נני פרק עשירי "מה ?! את נפרדת ממני ?!" צעק יואב כשנני ביקשה שיפרדו .
"אני פשוט יודעת שמיקה אוהבת אותך קשות , ובגלל זה היא העליבה אותי" .
"טוב יודעת מה ... אולי את צודקת . אבל לפחות תשיגי בשבילי את שאר הקריסטלים !" .
"תודה יואב ! ידעתי שתבין !" .
לפתע הבזיק אור מכיוון כלשהו .
"הקריסטל השלישי !" אמרה נני .
"אז פרידה זה דבר טוב ?!" שאל יואב .
"רק אם מישהי רוצה אותך בצדק" .
"טוב ננוש , תלווי אותי כי אני הולך להציע למיקה !" .
"האמת ? אני צריכה ללכת אל מאי" אמרה נני ורצה לכיוון החדר של מאיאני .
"מאי ! את לא תאמיני מה קרה !" עמדה מתנשפת .
"כן ננקי ? ספרי ספרי !" חייכה מאיאני .
"נפרדתי מיואב ... והוא הולך להציע למיקה" .
"מה ?! מהר ! חייבים להשיג אותם לפני שהוא עושה את זה !" צעקה מאיאני והתכוננה לרוץ .
"לא לא , זה דבר טוב !" .
"איך זה יכול להיות דבר טוב ?!" .
"לא חשוב . בואי נרוץ לשם כדי לראות איך העניינם מסתדרים" .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"כן ! אני מסכימה !" זה היה הדבר הראשון שנני ומאיאני הספיקו לשמוע .
כשמיקה קלטה בזווית העיין את נני , קרצה לה , ונני השיבה קריצה .
"נני , יש לי בשבילך מתנה" אמרה מיקה .
היא החזיקה בידה קריסטל ואמרה : "זה הקריסטל הרביעי" .
"יואו ! תודה ! אבל מאיפה את יודעת על זה ?!" שאלה נני .
"סוד שלי" .
נני פרק אחד עשרה
"טוב , יש לי הרגשה שאת רק רוצה להתרחק ממני ..." אמר יואב .
"אבל למה ? בסך הכל ביקשתי לעזוב את הפנימייה !" אמרה נני .
"אבל את כל הזמן מתרחקת ממני , וראיתי שדיברת עם סטיב היום" .
טוב , אני אסביר לכם ...
נני באמת דיברה היום עם סטיב ג'ונסון , אבל רק כי רצתה לעשות מסיבת הפתעה ליואב .
סטיב ג'ונסון הוא ילד די מקובל בפנימייה .
נני נחנקה מדמעות .
"רציתי לעשות לך מסיבת הפתעה ! זה הכל ! וסטיב עזר לי לתכנן !" כעסה בבכי .
"איך אתה חושב אני יכולה לעשות לך את זה ?!"
ליואב לא היו מילים .
"אה אה ... אני נורא מצטער ..." לחש .
"לא רוצה לראות אותך יותר יואב ! אתה חושב שאני עושה לך הכל בכוונה !" צעקה נני ורצה .
בדרך נתקעו בה מאיאני ומיקה .
"מה קרה ננוש ?" שאלה מאי .
"לא משנה !" רצה נני לחדר שלה .
"עצבנית ..." לחשה מיקה .
"בואי , בטח קרה לה משהו !" אמרה מאיאני ומיקה רצה אחריה .
"נני , מה קרה ?" שאלה מיקה כשעמדו בפתח .
"כלום ... כלום !" צעקה בבכי .
"נו די ננוש , ספרי !" מאיאני התישבה לידה על המיטה .
"טוב מאי ... אז יואב אמר שאני מתרחקת ממנו ושאני רוצה להיות חברה של סטיב ג'ונסון" אמרה נני .
"והוא גם לא מבין שאני בסך הכל מארגנת לו מסיבת הפתעה !" בכתה נני .
"ששש , די ..." הרגיעה אותה מאיאני .
"את רצית לעזוב את הפנימייה ?" שאלה מיקה .
נני קמה . "איך ידעת ?" שאלה בתדהמה .
"פחח , מה זאת אומרת ? כל הבית ספר יודע את זה !" גיכחה מיקה .
"מי הפיץ את זה ?!" כעסה נני .
אין לי מושג , תבדקי בעצמך ..." אמרה מיקה .
"טוב , אני זוכרת שסיפרתי לסטיב .. אוף , אי אפשר לבטוח בו !" אמרה נני .
"נו יאללה , בוא נלך אל סטיב !" הטיחה בה מאיאני , והן יצאו לדרכן .
7 משתתפים ו ... ממשיכים !
| 
