[1]  שו"ע או"ח סי' תקס"ה סע' ג': "ובארבע צומות גם היחיד  אומרו  בכל  תפילותיו".

משנה ברורה שם: "ואפילו בתפלת ערבית שקודם התענית דעצם התענית מתחיל מבערב".

וכ"כ הרה"ג יעקב רקח זצ"ל בספרו 'שלחן לחם הפנים' סי' תקס"ה, סעיף ג'. וכ"כ הרה"ג יוסף משאש זצ"ל בספרו 'אוצר המכתבים' חלק ב', סימן אלף לח. וכ"כ הרה"ג דוד עובדיה שליט"א בספרו 'נהגו העם' הל' צומות ותעניות, סעיף א'. וכ"כ הרה"ג לוי נחום שליט"א בסידורו 'עוד אבינו חי'.

וכך המנהג גם בג'רבא ובלוב, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קנ"א, סעיף ג'.

[2]  בית יוסף או"ח סי' מ''ו אות ג' ד"ה דתניא היה: ''ואם הוא מתענה חסרו ח' מסעודה אחת שאינו סועד ונמצא שאינו מברך אלא צ"ח ויש לו להשלימן כשיניח  ציצית ותפילין בתפלת המנחה ויברך עליהם".

וכך קיבלתי ממור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. וראה מ"ש הרה"ג דוד צבאח זצ"ל בספרו 'שושנים לדוד' ח"א חאו"ח סי' נ"ב. וכ"כ הרה"ג שלמה דיין שליט"א בספרו 'עטרת שלמה', סימן ט"ו.

והראש"ל הרה"ג שלמה משה עמאר שליט"א כתב בהערות לספר 'נתיבות המערב' שכך המנהג בכל ערי מרוקו.

וכך נהגו בארץ ישראל, ראה בספרו של הרה"ג חיים סתהון זצ"ל, 'ארץ חיים' עמוד 83. וכן ראה בספרו של הרה"ג עמרם אבורביע, 'נתיבי עם', סי' כ"ה, סעיף י"ב.

וכך נהגו בתימן, וכך גם במצרים, ראה בספרו של הרה"ג רפאל אהרון בן שמעון זצ"ל, 'נהר מצרים' הל' תפילין סעיף ד' עמ' ב'.

וכך נהגו גם בחלבּ (ארם צובה), כ"כ הרה"ג אברהם עדס שליט"א בספרו 'דרך אר"ץ', ערך "סדר צום גדליה [ושאר תעניות]" סעיף א'.

[3]  וכ"כ הרה"ג יוסף בן נאיים זצ"ל בספרו 'נוהג בחכמה', עמוד קמ"א. וכ"כ הרה"ג יצחק אבן דנאן בספרו 'ליצחק ריח' חלק שני, או"ח אות ק' סע' ג'. וכ"כ הרה"ג דוד עובדיה שליט"א בספרו 'נהגו העם', הלכות צומות ותעניות, סעיף ג'.

וכך המנהג גם באלג'יר, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קנ"ב, סעיף ה'. וראה בספרו של הרה"ג אברהם כלפון זצ"ל, 'חיי אברהם' סעיף קל"ז, שם הביא טעם למנהג זה.

[4]  ראה בספרו של הרה"ג רפאל אהרון בן שמעון  זצ"ל, 'נהר מצרים'  הל' תפלה  סעיף י"א עמ' ד'. הבאתי את דבריו לעיל בהערה 259, עמוד 109, ע"ש. וכ"כ הרה"ג יוסף בן נאיים זצ"ל בספרו 'נוהג בחכמה', עמוד רכ"ז. וכ"כ הרה"ג שלום משאש זצ"ל בספרו 'שמ"ש ומגן' ח"ד, חאו"ח סי' כ"ג. והראש"ל הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א, הביא מנהג זה בספרו 'הליכות עולם', פ' כי תשא, שנה א', הלכה ז', וכתב כי כל אחד ינהג בזה כמנהגו, ע"ש.

וכך נהגו בג'רבא, ראה בספרו של הרה"ג משה הכהן זצ"ל 'ברית כהונה', אות ח' ס"ד. וראה מ"ש הרה"ג יוסף חיים זצ"ל בספרו 'בן איש חי', שנה א' פ' כי תשא, הל' י"ז, שכך היה המנהג הקדום בגדאד אלא שהוא שינה אותו והנהיג שם לומר "בית יעקב" ושיר של יום גם בתעניות, ע"ש.

[5]  ראה בסדור 'אבותינו' של הפייטן הרה"ג מאיר אלעזר עטיה שליט"א.

[6]  כך אמר לי הרה"ג אברהם עמאר שליט"א.

וראה מה שכתב מרן החיד"א זצ"ל בספרו 'מורה באצבע', סימן ח' סעיף ר"ל, וז"ל: "טוב לומר סדר תיקון רחל בכל יום חול מבין המצרים אחר חצות, וכך נהגו בארץ ישראל תוב"ב ע"פ כתבי רבנו רבנו האריז"ל, והוא מנהג ותיקין".

וראה בספרו של הרה"ג יוסף חיים זצ"ל, 'בן איש חי', פרשת דברים, שנה א', הלכה כ"ה.

וכך המנהג בירושלים, כ"כ הרה"ג עמרם אבורביע זצ"ל בספרו 'נתיבי עם' עמוד י"ז 'מנהגי ירושלים', סעיף ס', וז"ל: "מי"ז בתמוז עד ט"ב אומרים בחצות היום כחצות הלילה, תקון רחל" וכו'. וכך שמעתי מפי הראש"ל הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א.

וכך המנהג בג'רבא, עיין בספרו של הרה"ג משה כלפון הכהן זצ"ל, 'ברית כהונה' אות ב' סע' י"א.

וכך המנהג בתונס, ראה בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קמ"ג, סעיף א'.

[7] וכך נהגו בכל רחבי מרוקו להחמיר מי"ז בתמוז. ורק בתקופה האחרונה לאחר שהגיעו הצרפתים למרוקו, התחילו להקל להתגלח עד ר"ח. וכך אמר לי הרה"ג אברהם עמאר שליט"א, וכן הרה"ג אליהו אריאל אדרי שליט"א.

וכ"כ הרה"ג יצחק בן וואליד זצ"ל בספרו 'ויאמר יצחק', ליקוטי דינים חאו"ח הל' תשעה באב סי' א', וז"ל: "מנהגנו לענין תספורת שלא להסתפר מי"ז בתמוז עד ט"ב וכשחל מילה בימים אלו המנהג להסתפר אבי הבן והסנדק. חוץ משבוע שחל בו ט"ב שאין להסתפר הבעלי ברית הנז'... וכשהמילה ביום א', אין להסתפר ביום ו' שלפניו". כמו"כ, ראה בקיצור שולחן ערוך של הרה"ג רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל, חלק ב', סימן שפ"ז, סעיף י"ח, וז"ל: "לפני שבוע שחל בו תשעה באב מותר לספר. מ"מ מנהג הזקנים שלא להסתפר כלל לפני שבוע זה כדי שיכנסו ליום התענית כשהם מנוולים, ונוהגים להחמיר מי"ז בתמוז".

וכ"כ הרה"ג שלום משאש זצ"ל בספרו 'שמש ומגן', ח"ג חאו"ח סי' נ"ד, וז"ל: "המנהג שלא להסתפר מר"ח אב... ובמרוקו רוב החכמים החמירו שלא להסתפר מיז' בתמוז ואילך, וכן אני נוהג אחריהם" וכו'. 

וכך נהגו בג'רבא, כ"כ הרה"ג משה כלפון הכהן זצ"ל בספרו 'ברית כהונה' אות ב' סעיף י"ב. כמו"כ ראה בספרו 'שואל ונשאל', חלק ג' או"ח, סימן נ"ב.

[8] וכך נהגו באלג'יר. ראה בספרו של הרה"ג יהודה עייאש זצ"ל, 'דיני מנהגי ארג'יל (אלג'יר)', סימן ו' סעיף א', והוסיף שם שיש מחמירים מי"ז בתמוז, ע"ש. וכ"כ הרה"ג אליהו גיג' זצ"ל בספרו 'זה השולחן', סימן ס"ט סעיף ט'.

[9]  וכך נהגו גם בג'רבא. ראה בספרו של הרה"ג משה כלפון הכהן זצ"ל, 'ברית כהונה', אות ב' סעיף י"ג.

וכך נהגו גם בחלבּ (ארם צובה), כ"כ הרה"ג אברהם עדס שליט"א בספרו 'דרך אר"ץ', ערך "בין המצרים" סעיף ג'.

וכך נהגו גם בבגדאד, ראה מ"ש הרה"ג יוסף חיים זצ"ל בספרו 'בן איש חי', פרשת דברים, שנה א', הלכה ד' וז"ל: "אע"ג דמדינא אין איסור בנשואין אלא מר"ח עד ט"ב עכ"ז נהגו לאסור מן י"ז בתמוז אבל אירוסין ושידוכין מותר, ופה עירנו בגדאד יע"א המנהג לעשות אירוסין אחר י"ז בתמוז, אבל מר"ח עד ט"ב אין עושין אירוסין ושדוכין, ועיין שיורי כנה"ג תקנ"א הגה"ט אות ה' שיש נוהגין שלא לעשות אירוסין מן י"ז בתמוז וכן ראוי לנהוג".

[10] ראה בקיצור שו"ע של הרה"ג רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל, ח"ב, סימן שפ"ז, סעיף ט"ז: "אין נושאין מי"ז בתמוז עד אחר ט"ב ויש נוהגין שלא לארס ולא לשדך, וכן אנו נוהגין".

וכך הוא גם מנהג מרראכש, וכך אמר לי מור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל.

והרה"ג אברהם עמאר שליט"א אמר לי שכך נהגו גם במכנאס ושבעצם זהו המנהג בכל ערי מרוקו.

[11]  וכ"כ מרן החיד"א זצ"ל בספרו 'חיים שאל' סימן כ"ד.

וכ"כ הרה"ג דוד עובדיה שליט"א בספרו 'נהגו העם', הלכות צומות ותעניות, סעיף ז', שם ציין כי גם בשבתות אין מברכים "שהחיינו".

וכך נהגו בג'רבא שגם בשבתות לא מברכים "שהחיינו", ראה בספרו של הרה"ג משה כלפון הכהן זצ"ל, 'ברית כהונה', אות ב' סעיפים י"ד וט"ז.

ובאלג'יר נהגו לברך שהחיינו בשבתות בתקופה זו, כ"כ הרה"ג יהודה עייאש זצ"ל בספרו 'דיני מנהגי ארג'יל (אלג'יר)', סימן ו' סעיף א'.

[12] ראה בספרו של הרה"ג יצחק בן וואליד זצ"ל 'ויאמר יצחק', ליקוטי דינים חאו"ח הל' תשעה באב סי' ד': "כתב הרב מהר"ר חיד"א בספר מורה באצבע דאין לברך שהחיינו ביום עשירי".

[13] שו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ט': "יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו, ויש שמוסיפין מר"ח עד התענית".

[14]  וכ"כ מרן החיד"א זצ"ל בספרו 'מורה באצבע', סימן ח' סעיף רל"ב. וכך קיבלתי ממור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. וכך אמר לי הרה"ג אברהם עמאר שליט"א.

וכך המנהג גם בתונס, אך בימים אלה אכלו בשר מלוח יבש (כלי'ע), עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קמ"ד, סעיף ג', והביא שם שכך הוא מנהג טריפולי.

[15] וכ"כ מרן החיד"א זצ"ל בספרו 'מורה באצבע', סימן ח' סעיף רל"ג. וכ"כ הרה"ג ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל, בספרו 'רינה ותפילה', סימן תקנ"א. וראה בספרו של הרה"ג שלום משאש זצ"ל, 'שמ"ש ומגן' ח"ג, חאו"ח סי' נ"ד. וכ"כ הרה"ג דוד עובדיה שליט"א בספרו 'נהגו העם', הלכות צומות ותעניות, סעיף ו'. וכך אמר לי הרה"ג שמעון ביטון שליט"א.

וכך נהגו בירושלים לעניין בשר, כ"כ הרה"ג דוד בן שמעון זצ"ל בספרו 'שער המפקד', הל' ט"ב סע' א'.

וכך נהגו בבגדאד, כ"כ הרה"ג יוסף חיים זצ"ל בספרו 'בן איש חי', פרשת דברים שנה א', הלכה ט"ו וז"ל: "ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב עד ליל עשירי" וכו'.

וכך נהגו בג'רבא לעניין בשר, אך ביין לא החמירו אפי' בשבוע שחל בו ט"ב. עיין מ"ש הרה"ג משה כלפון הכהן זצ"ל בספרו 'ברית כהונה' אות ר' ס"ז.

וכך נהגו בחלבּ (ארם צובה) לעניין בשר, כ"כ הרה"ג אברהם עדס שליט"א בספרו 'דרך אר"ץ', ערך "בין המצרים" סעיף ה'.

[16] וראה מ"ש הרה"ג יצחק בן וואליד זצ"ל בספרו 'ויאמר יצחק', ליקוטי דינים חאו"ח הל' תשעה באב סי' ב': "בענין אכילת בשר ושתיית יין מנהגנו שלא לאוכלו מר"ח ויום ר"ח בכלל וכ"כ בני חיי חי' תקנ"ז בשם הרב. וליל עשירי ויום עשירי עד חצות. ואין שוחטין כ"א ביום ה' קודם שבת חזון אחר חצות היום... וביום עשירי אין שוחטין רק אחר חצות וכתב בספר מחב"ר סי' תקנ"ח שיראי ה' נהגו שלא לאכול בשר ויין כל היום כמ"ש מרן וכן נמי לענין תספורת וכיבוס".

והרה"ג יוסף בן נאיים זצ"ל הביא בספרו 'נוהג בחכמה', עמוד ל', את שני המנהגים.

[17] שו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ט"ז: "יש נוהגים שלא לרחוץ מר"ח ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו".

[18] וכך הוא מנהג מרראכש, וכך אמר לי מור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. וכך אמר לי הרה"ג שמעון ביטון שליט"א.

ושמעתי מפי הרה"ג אליהו אריאל אדרי שליט"א שכך הוא מנהג מרוקו, תונס, ג'רבא ואלג'יר.

וכך נהגו בבגדאד, כ"כ הרה"ג יוסף חיים זצ"ל בספרו 'בן איש חי', פרשת דברים שנה א', הלכה ט"ז וז"ל: "נוהגין שלא לרחוץ כל גופו מר"ח עד ט"ב אפילו בצונן".

[19] כ"כ הרה"ג יצחק בן וואליד זצ"ל בספרו 'ויאמר יצחק', ליקוטי דינים חאו"ח הל' תשעה באב סי' ג': "בענין הכיבוס, המנהג לאסור בשבוע שחל ט"ב דוקא ולאחר התענית מכבסין ומספרי' ביום עשירי בבקר, אבל בלילה הכל אסור אף אם חל בשבת ונדחה".

[20] כך הוא מנהג מגורשי ספרד וכך העיד מור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל, שכך הוא מחזיק מאביו זצ"ל שכן קבלה בידם שלא נכחו בחורבן בית שני.

אך מנהג "התושבים" לעשות שינויים בשבת זו: יש שלא אוכלים בשר כלל ויש שאוכלים בשר יבש (כלי'ע).

וכ"כ הרה"ג ידידיה מונסונייגו זצ"ל, בספרו 'דבר אמת', סימן ג', שם הביא את שני המנהגים: מנהג התושבים במרראכש שאוכלים בשר מלוח יבש (כלי'ע), ומנהג המגורשים שאוכלים בשר בשבת.

וראה מה שכתב מרן החיד"א זצ"ל בספרו 'מורה באצבע', סימן ח' סעיף רל"ד: "בשבת איכה, אפילו הוא יום תשעה באב או שמונה באב, לכבוד שבת ילבש מלבושי שבת... וגם בסעודה המפסקת ביום שבת קודש יאכל בשר וישתה יין לכבוד שבת" וכו' ע"ש.

[21]  וכ"כ הרה"ג ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל, בספרו 'רינה ותפילה', סימן תקנ"א.

וכ"כ הרה"ג רפאל אהרון בן שמעון זצ"ל בספרו 'נהר מצרים', הל' ט"ב סעיף ה' עמוד ל"ה, וז"ל: "המנהג פשוט ללבוש בגדי שבת בשבת חזון בלתי שינוי משאר השבתות".

[22]  כך קיבלתי ממור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. והפייטן הרה"ג מאיר אלעזר עטיה שליט"א אמר לי שכך המנהג ברוב המקומות במרוקו.

[23] ראה בסידור 'קול תחנה'. וראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל 'כתר שם טוב' דיני ט"ב.

[24]  ראה עמוד 189. וכ"כ הרה"ג שלום משאש זצ"ל, בספרו 'שמ''ש ומגן', חלק ד', חאו"ח סימן ע' וז"ל: "לא נוהגים לומר קדיש תתקבל בתפלת שחרית, כיון שאח"כ קורין איכה ואומרים בה "שֹתם תפלתי", שזהו הטעם בעצמו שאין אומרים אותו בערבית ורק בתפלת מנחה אז אומרים אותו, ואין לנו עסק בנסתרות" ע"ש.

וראה בספרו של הרה"ג דוד עובדיה שליט"א, 'נהגו העם', הל' צומות ותעניות, סע' י"א- י"ב, כ"א

וראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל 'כתר שם טוב' דיני ט"ב, שם הביא שכך מנהג הספרדים.

וכך המנהג גם בתונס, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קמ"ז, סעיף י'.

[25] ראה בסידור 'קול תחנה'. וראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל 'כתר שם טוב' דיני ט"ב, שם הביא שכך נהגו בכל ערי ספרד.

[26] קיבלתי ממור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל, כי כדי לחשב את מספר השנים מזמן חורבן בית המקדש, יש להחסיר מהתאריך הלועזי את מספר "חיים", דהיינו 68, ואז מתקבל מספר השנים שעברו מאז החורבן. למשל בתשעה באב של שנת תשס"ט, עברו 68 - 2009 = 1941 שנים מאז החורבן. והפייטן הרה"ג מאיר אלעזר עטיה שליט"א אמר לי כי הסימן הינו "תוריד חיים מאדום".

[27]  יש שנהגו כך במרראכש וכך קיבלתי ממור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל.

וכך המנהג גם בג'רבא, כ"כ הרה"ג משה כלפון הכהן זצ"ל בספרו 'ברית כהונה', אות ת' סעיף מ"ז.

וכך המנהג גם באלג'יר, כ"כ הרה"ג אליהו גיג' זצ"ל בספרו 'זה השולחן', סימן ס"ח סעיף א'.

וכך המנהג גם בתונס, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד ק"ט, סעיף י"ג, אך הוסיף שם בשם הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א, שגם בתונס יש שנהגו שלא לברך ברכה זו בט"ב וביוה"כ.

וראה בספרו של הרה"ג אליהו ישראל זצ"ל, 'קול אליהו' ח"א או"ח סי' מ' שם כתב שיש לברך ברכה זו בט' באב וביוה"כ.

כמו כן ראה בספרו של הרה"ג שלום יצחק מזרחי זצ"ל 'דברי שלום', ח"ב עמ' שע"ז, וז"ל: "במקום שנהגו לברך בט"ב וביוה"כ שעשה לי כ"צ אפילו כשמהלכים יחפים אין לבטל מנהגן כיון שיש להם על מי שיסמוכו, וכ"ש כשהם נועלין סנדל של בגד או של גמי בודאי שאין למחות בידן לפי הכלל שבידינו שבמקום מנהג אין אומרים סב"ל ועיין בשיו"ב (סי' מ"ו או"ד) מ"ש בשם הריטב"א ע"ש ובשו"ת מהר"מ שיק (או"ח סי' כ"ה) כתב שנוהג לברך כמנהג העולם... ומנהגינו שאין מברכין שעשה לי כ"צ בט"ב וביוה"כ" וכו'.

וכ"כ הרה"ג יצחק יוסף שליט"א בספרו 'ילקוט יוסף' (מהדורה שניה תשמ"ה) הל' ברכות השחר סעיף ה', ושם הביא כי חזר בו מפסיקתו הקודמת שאין לברך, והעיקר לשיטתו שיש לברך ברכה זו ביוה"כ ובתשעה באב, ע"ש.   

[28]  וכ"כ הרה"ג יוסף בירדוגו זצ"ל בספרו 'שופריה דיוסף' או"ח סימן י"ב.

וראה בקיצור שו"ע של הרה"ג רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל, ח"ב סי' ש"צ, סעיף כ"ח: "ברכת שעשה לי כל צרכי, האר"י ז"ל כתב שלא לברך (בט' באב), וכן פסקו כמה מן האחרונים וכן אנו נוהגים".

וכ"כ הרה"ג ברוך אסבאג זצ"ל בספרו 'מנחה בלולה' פרק ז' הל' ט"ז. וכ"כ הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א בסידורו 'אשל אברהם' עמוד 31. וכך אמר לי הרה"ג שמעון ביטון שליט"א.

ושמעתי מפי הרה"ג יעקב יוסף שליט"א כי מכיוון שיש מחלוקת בין הפשטנים האם לברך ברכה זו בט"ב, ועל פי הקבלה אין לברך, לכן טוב לברך "ברוך אתה מלך העולם שעשה לי כל צרכי" ולהרהר באמצע "ה' אלוהנו". והוסיף כי מי שבירך בשם ומלכות, יש לו תקנה בדיעבד, על פי דעת כמה פוסקים שהנושא של ברכות השחר אינו רק על מה שהאדם עושה ביום, אלא על מה שהוא עושה ביום ובלילה שאחריו. לכן התקנה היא שבמוצאי ט"ב ינעל נעלי עור, וכך הברכה שהוא בירך בבוקר תחול על מה שהוא נעל נעליים בערב וכך הוא תיקן למפרע את הברכה שבירך. 

[29] בית יוסף אורח חיים סימן תקנ''ה: "נהגו העולם שלא להניח תפילין בתפילת שחרית, ובמנחה מניחים אותם".

וכ"כ הרה"ג ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל, בספרו 'רינה ותפילה', סימן תקנ"ה.

וראה בספרו של הרה"ג שלום משאש זצ"ל, 'שמ"ש ומגן' ח"ב, חאו"ח סימן ו' וסימן ז', וכן ח"ג חאו"ח סי' ז', שם הביא כי כך הוא מנהג כל העולם ושהוא מנהג עתיק יומין וצעק על "הפורצים גדר ורצו להתדמות למקובלים, וכן לא יעשה" כלשונו. ועוד כתב שם וז"ל: "כך היום צריך לצעוק לבטל המנהג החדש שעשו המון העם, ונמשכו אחרי המקובלים בטעות, ולחזור למנהג העולם שהוא עתיק מכל, מימות הראב"ד, והביאו מר"ן הקדוש זצ"ל, שאין לובשין בשחרית עד מנחה. ולחזק הדבר בל ימוט, צריכים גם ק"ק בית אל לבטל מנהגם ולעשות רק בבית בצנעה כמנהג המקובלים שקדמו להם, ואח"כ יכנסו גם הם לבתי כנסיות להתפלל ולהתאבל כשאר העם". ע"ש.

וכך המנהג גם בתלמסאן, ראה בספרו של הרה"ג יוסף משאש זצ"ל, 'אוצר המכתבים' חלק ב' סימן אלף יז.

וראה בספרו של  הרה"ג אליהו גיג' זצ"ל, 'זה השולחן', סימן ע"א, סעיף ב' שם הביא כי כך נהגו תלמידי חכמים באלג'יר.

[30] ראה בסידור 'קול תחנה'. וכן ראה בספרו של הרה"ג דוד עובדיה שליט"א, 'נהגו העם', הל' צומות ותעניות, סע' י"ב.

[31] ראה בסידור 'קול תחנה'. וכן ראה בספרו של הרה"ג דוד עובדיה שליט"א, 'נהגו העם', הל' צומות ותעניות, סע' י"ב.

וכך המנהג גם בבגדאד, כ"כ הרה"ג יוסף חיים זצ"ל בספרו 'בן איש חי' שנה א', פ' דברים, הל' כ"ו.

וכך המנהג גם בתונס, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קמ"ח, סעיף י"ב.

[32] ראה בסידור 'קול תחנה'. וכן ראה בספרו של הרה"ג דוד עובדיה שליט"א, 'נהגו העם', הל' צומות ותעניות, סע' י"ב. וכך אמר לי הרה"ג שלום גבאי שליט"א.

וראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל 'כתר שם טוב' דיני ט"ב, שם הביא שכך מנהג ספרד.

[33] וכ"כ הרה"ג יוסף בן נאיים זצ"ל בספרו 'נוהג בחכמה', עמוד קמ"ה. וכ"כ הרה"ג שלום משאש זצ"ל בספרו 'שמש ומגן' ח"ג חאו"ח סי' ע"ה.

וכך המנהג במצרים, ראה בספרו של הרה"ג רפאל אהרון בן שמעון זצ"ל, 'נהר מצרים', הל' ט"ב סעיף ט"ו עמוד ל"ז.

וראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל, 'כתר שם טוב' חלק א' עמוד רעח, שם כתב שכך מנהג הספרדים.

[34] שו"ע או"ח סי' תקנ"ז סעיף א': "בתשעה אב אומר בבונה ירושלים: נחם... הגה: והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפילת מנחה של תשעה באב, לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה".

וכ"כ הרה"ג ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל, בספרו 'רינה ותפילה', סימן תקנ"ז.

[35] וכך המנהג בתונס, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קמ"ו, סעיף ח'.