|
לילה בבית החולים
המשך- אמא שלי אמרה משהו אבל לא יכולתי לשמוע
הפרצוף שלה היה עצוב , אז הבנתי שאני יצטרך לעשות ניתוח....
התחלתי לבכות ולחבק את אמי...
אמא שלי בישרה את הבשורה לדודתי וסבא וסבתא שלי....
אח שלי ואחיותי , סבא וסבתא שלי , אבא שלי , דודה שלי וחברתי הטובה ואמא שלה
באו לבקר אותי... מצבי היה קשה...השתדלתי לא לחשוב על הניתוח
אבל זה היה קשה.... אני הרגשתי כאילו סוף העולם הגיע...
הרופא אמר לאמי שנצטרך לעשות את הניתוח בעוד יומיים...
התחלתי לחשוב על איך זה קרה, ופתאום חשבתי על חברתי מהגן ,
התפאלתי שהיא לא התקשרה ולא באה לבקר ולא כלום
כעבור לילה עצוב וקשה הגיע יום לפני הניתוח...
הייתי חבושה בידי ברגלי והפנים שלי היו שרוטות ...
אני פשוט לא זיהיתי את עצמי...
סבתא סבא דודה ואמא שלי לקחו אותי על כיסא גלגלים החוצה לנשום אוויר...
נכנסנו לקניון ממול בית החולים וראיתי אחד מהדברים שהכי רציתי
קנינו אותו וזה עדיין לא שיפר את מצב רוחי...
פתאום ליידי ראיתי חנות תמונות
אני ראיתי הזמנה לתמונה ענקית בשבילי...
שאלתי את עצמי ממי זה יכול להיות
(אני פשוט אכלתי את הראש)
הרופא התקשר לאמי ואמר שאנחנו חייבים לחזור לבית החולים...
יצאתי מהקניון וראיתי שכל כך מאוחר....
נזכרתי במחשבה על הניתוח
דמעות הופיעו בעיניי...
חזרתי לחדרי בבית החולים והלכתי למיטה
ראיתי טלויזיה , אמי כיבתה אותה וחשבה שנירדמתי...
כולם הלכו לישון , אמא שלי ,סבא ,סבתא שלי , דודתי וחברתי הטובה
מיטתם הייתה קרובה אליי .. שמעתי אותם מדברים אבל לא נרדמתי
ספרתי כבשים וזה לא עזר , אפילו בדרכים הכי מטופשות נסיתי וזה לא הצליח...
הבוקר הגיע מבלי דקה שישנתי , אמי " העירה " אותי ואמרה שעלינו ללכת לחדר הניתוח
בכיתי , צרחתי , ולא רציתי לעשות ניתוח אבל הייתי חייבת ,
פתאום ראיתי ילדה עם התמונה שלי , שראיתי בחנות הצילומים
היא התקרבה לאט לאט ו.....
|
