מלאו את הטבלה הבאה:

קריטריונים	חוק המלך - דברים י"ז 14-20	משפט המלך - שמואל א' ח'
תנאים לבחירת המלך.	1)מלך יבחר רק לאחר ירושה (כיבוש) וישיבה ("וירישתהוישבת   בה"). 2)המלך יבחר על ידי אלוהים בלבד ("אשר יבחר ה'") 3)  המלך יהיה מבני ישראל ("מקרב אחיך")	שמואל מציג את המלך כמשהו לא מקובל ולכן בחירת המלך, לפי שמואל, היא בחירה של העם, רצון של העם, לכן הוא אומר:   "מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם" וזאת אף על פי שברור לשמואל שאם העם יתעקש אלוהים הוא זה שיבחר את המלך.
בחירת מלך היא שלילית או חיובית?	בחירת מלך מוצגת כדרישה לגיטימית של העם: "...וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.  שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ..."	בחירת מלך מוצגת באופן שלילי וכדרישה בלתי הוגנת: "וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ"
זכויות המלך	זכותו של המלך להוריש את כיסאו לאחד מבניו: "...לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל"	זכותו של המלך: 1) לקחת את הבנים הצעירים שישמשו כרצים לפני מרכבת המלך ויהוו את משמר ראשו. "אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ". 2) לבחור אנשים לבניית צבא ולקבוע את ההיררכיה. בהוראתו יוקם הסגל הפיקודי. "וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים" 3) לקחת את הבנים לעבודות כפייה למען המלך (חרושת, חקלאות, כלי מלחמה ורכב). "וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ" 4) לקחת את הבנות לעבודות משק בארמון כמשרתות וכטבחות. "וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת" 5) לקחת מרכוש העם ולהעניק לאלה שהוא חפץ ביקרם. "וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו" 6) לקחת מסים (מעשר) מן התוצרת החקלאית ולתת לסריסיו ולעבדיו. "וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו".  7) לקחת מהעם את עבדיהם ושפחותיהם וצאנו לצרכיו (גם הרכוש ה"חי"): "וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ, צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר" 8) לשעבד את האזרחים עצמם: "וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים" בסמכותו של המלך לקחת לעצמו כל מה שיש לעם: את רכושם שכולל גם אדם ובהמה.
חובות המלך	1) המלך צריך לכתוב את ספר משנה (=העתק) -התורה בנוכחותם של הכהנים ובפיקוחם ולהימסר לידיהם למשמרת: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". 2) המלך צריך ללמוד את התורה לשמור ולקיים את כל החוקים למען יראתו מה': " וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם"	בצרוף "משפט המלך" נרמז באורח משני חובתו של המלך כלפי עמו לעשות צדקה ומשפט. מדברי שמואל ניתן להבין כי על המלך חלה חובת המלחמה, אך ברטוריקה של שמואל הוא מציג מלחמה זו כמלחמו הפרטית של המלך: "וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ" לעומת זאת העם מציג את חובת המלחמה והשפיטה (עבור העם) כאלמנטים בסיסיים בתפקיד המלך: "וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ"
ההגבלות והאיסורים החלים על המלך.	1) אסור למלך לבטוח ברכבו, אלא יהיה מבטחו בה' . אסור לו להיעזר במצרים על מנת לקבל רכב ופרשים ממנה: "רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס" 2) אסור למלך להרבות בנשים, כיוון שריבוי הנשים נחשב לשחיתות מוסרית: "וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ " 3) אסור למלך להרבות מכסף כיוון שזה נחשב לתאוות בצע ושחיתות: וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. 4) אסור למלך להתנשא מעל עמו. המלך והעם שווים בפני ה' ומצווים לשמור את חוקיו: " לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול"	לא מצוינים הגבלות או איסורים על המלך.
מסקנה (כיצד מצטיירת דמות המלך בכל אחד מן הטקסטים)?	המלך מצטייר כאדם שנבחר על ידי ה', לומד תורה ואף כותב אותה. צנוע וישר, אינו רודף נשים וכסף, מאמין רק בה' ובכוחו, אדם שאינו מתנשא מעל עמו, אלא רואה אותם ואת עצמו כשווים לפני ה'.	שמואל מצייר תמונת מלך הנוטל מעמו את הכל, לרבות חירותם – וכל זאת לתועלתו הפרטית ולרווחתו, ולא לטובת העם ולקידומו. המלך לוחם את מלחמותיו הפרטיות ולא למען עמו או כ"מלחמת ה'". מרכבת המלך מוזכרת פעמיים, כדי ללמד שאין מדובר בשירות בחיל המרכבות הצבאי, המובחר, אלא בשירות טקסי – לכבוד המלך ולהאדרת תפארתו (שירות טקסי של ראוותנות מלוכנית). המלך כאן לוקח הכל בין לצורך עצמו ובין לצורך עבדיו. כללו של הנאום: כל מה שהוא עד עתה שלכם יהפוך להיות לרכושם של המלך ועבדיו.

 

שאלה

המיומנות שפיתחתם נקראת השוואה. קראו על סוגי ההשוואה השונים בלימוד המקרא וענו: על איזה סוג של השוואה עבדתם? הסבירו את תשובתכם.

תשובה

סוג ההשוואה שעסקנו בה היא "השוואה פנים מקראית":

-    השוואה בין שני טקסטים שונים במקרא העוסקים באותו נושא: "חוק המלך" ו"משפט המלך", שניהם עוסקים ב"קווים לדמותו של המלך הנבחר".

-    כאן עולות שתי גישות שונות: בדברים נתפס המלך בצורה חיובית וכבחירה לגיטימית (המצב ברצוי), ואילו בשמואל נתפס המלך בצורה שלילית (המצב במצוי), דרישת העם למלך נתפסת כבלתי הוגנת וכבגידה בה'.

 

 

עתה קראו שמואל א' פרק ח' וענו על השאלות הבאות:

 

שאלה 1

כיצד תופס שמואל את דרישת העם למלך? הוכיחו דבריכם.

 

תשובה לשאלה 1

שמואל תופס את דרישת העם למלך באופן לא חיובי: "וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ". כמו כן נתפסת בקשת העם כמעשה של עבודת אלילים ובגידה בה': "כִי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.  כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים--כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ".

 

שאלה 2

האם למלך יש חובות על פי דברי שמואל? האם יש לו זכויות? מהן?

 

תשובה לשאלה 2

חובות המלך אינן מודגשות ומפורטות אך הן נרמזות באורח משני בצרוף: "משפט המלך" המחייב צדקה ומשפט.

מדברי שמואל ניתן להבין כי על המלך חלה חובת המלחמה, אך ברטוריקה של שמואל הוא מציג מלחמה זו כמלחמו הפרטית של המלך: "וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ"

לעומת זאת העם מציג את חובת המלחמה והשפיטה (עבור העם) כאלמנטים בסיסיים בתפקיד המלך: "וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ"

זכותו של המלך:

ü     לקחת את הבנים הצעירים שישמשו כרצים לפני מרכבת המלך ויהוו את משמר ראשו. "אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ".

ü     לבחור אנשים לבניית צבא ולקבוע את ההיררכיה. בהוראתו יוקם הסגל הפיקודי. "וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים"

ü     לקחת את הבנים לעבודות כפייה למען המלך (חרושת, חקלאות, כלי מלחמה ורכב). "וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ"

ü     לקחת את הבנות לעבודות משק בארמון כמשרתות וכטבחות. "וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת"

ü     לקחת מרכוש העם ולהעניק לאלה שהוא חפץ ביקרם. "וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו"

ü     לקחת מסים (מעשר) מן התוצרת החקלאית ולתת לסריסיו ולעבדיו. "וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו". 

ü     לקחת מהעם את עבדיהם ושפחותיהם וצאנו לצרכיו (גם הרכוש ה"חי"): "וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ, צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר"

ü     לשעבד את האזרחים עצמם: "וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים"

בסמכותו של המלך לקחת לעצמו כל מה שיש לעם: את רכושם שכולל גם אדם ובהמה.

 

שאלה 3

כיצד העם מנמק את דרישתו למלך לפני נאומו של שמואל וכיצד הוא מנמק אותה לאחר נאומו? אתרו את הפסוקים המתאימים וצטטו אותם.

 

תשובה לשאלה 3

הנימוק לפני נאום שמואל: "הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ"

לבקשתם להמליך עליהם מלך ככל הגויים מקדימים הזקנים שני נימוקים:
1) זקנת שמואל; 2) אי הליכת בניו בדרכיו.

הנימוק לאחר נאום שמואל: "וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ".

בתגובת העם המלך מוצג כמנהיג לאומי השופט את העם והיוצא לפניו להלחם את מלחמותיו. בתשובת העם שוב אין זו "מלחמתו" הפרטית של המלך, כפי שציין שמואל בנאוצו אלא "מלחמתנו": המלך הוא שיצא לפני העם להלחם את מלחמותיהם.

 

שאלה 4

מדוע, לדעתכם, העם לא ציין את הנימוק האחרון כבר בפתיחת דרישתם? קראו את חוק המלך בדברים י"ז 14-20 באתר המרחב בתיקייה "התנאים לבחירת מלך" וענו על השאלות הנלוות.

 

תשובה לשאלה 4

מהניסוח דרישתם לפני הנאום עולה, שהזקנים ידעו עד כמה תפגע דרישתם בשמואל וחששו שמא יסרב. מצד אחד היה עליהם להצביע על הנימוקים לדרישתם, ומצד שני חסו על כבודו של שמואל. הזכרתה של זקנת שמואל בפי הזקנים מרככת את הפגיעה בכבודו. אין הם טוענים במפורש כי הזקנה משמעה חוסר יכולתו לתפקד כמנהיג.

כן נמנעו הזקנים מלציין במפורש את העילה העיקרית לתביעתם: הידרדרות המצב הצבאי במערב ובמזרח. אילו הזכירו זאת הזקנים, היתה בכך עדות מפורשת לכישלונו של שמואל כמנהיג, בתחום כל כך חיוני לביטחון השבטים. רק אחר כך, אחרי תשובתו הרטורית והמתווכחת של שמואל ובהתלהט הויכוח, מעלה העם את הצורך במלך לוחם, שיצא לפניהם להלחם את מלחמותיהם.

 

-  התנאי הנוסף לבחירת מלך על פי דברים י"ז 15 הוא שהמלך חייב להיות מבני ישראל: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא".

 

שאלה 5

ראינו כי קיימת סתירה בין משפט המלך שבספר שמואל לבין חוק המלך שבספר דברים. ענו על השאלות הנלוות לתיקיית "חוק המלך ומשפט המלך"  שבאתר המרחב.

 

תשובה לשאלה 5

א) הנושאים המתוארים בשניהם: חיל הרכב והסוסים, צבירת הרכוש, שעבוד פאר השלטון:

 

ב) דמות המלך בדברים - המלך מצטייר כאדם שנבחר על ידי ה', לומד תורה ואף כותב אותה. צנוע וישר, אינו רודף נשים וכסף, מאמין רק בה' ובכוחו, אדם שאינו מתנשא מעל עמו, אלא רואה אותם ואת עצמו כשווים לפני ה'.

דמות המלך בשמואל - שמואל מצייר תמונת מלך הנוטל מעמו את הכל, לרבות חירותם – וכל זאת לתועלתו הפרטית ולרווחתו, ולא לטובת העם ולקידומו. המלך לוחם את מלחמותיו הפרטיות ולא למען עמו או כ"מלחמת ה'". מרכבת המלך מוזכרת פעמיים, כדי ללמד שאין מדובר בשירות בחיל המרכבות הצבאי, המובחר, אלא בשירות טקסי – לכבוד המלך ולהאדרת תפארתו (שירות טקסי של ראוותנות מלוכנית). המלך כאן לוקח הכל בין לצורך עצמו ובין לצורך עבדיו. כללו של הנאום: כל מה שהוא עד עתה שלכם יהפוך להיות לרכושם של המלך ועבדיו.

 

שאלה 6

ראינו ששמואל מתאר דמות מלך מנוגדת לזו המופיעה בחוק המלך שבספר דברים. כיצד מתעלם שמואל מתיאור המלך הרצוי שבספר דברים, וכיצד העז לתאר מלך שהוא היפוכו של זה שבחוק-המלך?

כנסו לנושא "חוק המלך בהשוואה למשפט המלך 3" שבאתר המרחב ובדקו את גישת המסורת (רד"ק) ואת גישת הביקורת לנושא.

 

תשובה לשאלה 6

פרושו של רד"ק:

רד"ק טוען כי הבעיה היתה בגישתם של בני ישראל:

א. המניע שלהם לא היה מתוך מצווה אלא מתוך תרעומת.

ב. בני ישראל לא ביקשו מלך שישפוט אותם ביושר ובאמונה, בעצת שמואל: "והמלך ישפטנו ויוכיחנו ויהיה מוראו עלינו לשמור דרך ה'..."

ג. בני ישראל  בגישתם הביעו מיעוט בטחון בה'.

רד"ק המייצג את הפרשנות המסורתית, חושב ששמואל מכיר את חוק המלך שבספר דברים, אך תאר מלך שונה ומנוגד לזה שבחוק המלך, בגלל הדרך והסיבה שעל פיה ביקש בעם מלך.