היא הסתובבה לאחור כל רגע, הביטה בו. הוא ישב בצורה נינוחה ורפוייה, מביט לתקרה ולועס קצה של עיפרון.
ואז היא ראתה, הוא הביט לכיוון כמה שולחנות לידו, בילדה פעלתנית שדיברה עם חברתה התשושה. ואז
הוא חייך לעצמו. "הירו-סאן?" שאל המורה. "הירו-סאן, קראי בבקשה את קטע המידע הזה.." חזר בקול.
היא הסתובבה בחדות. "א-אה?" פלטה, וקראה בקול רועד את קטע המידע שבחוברת. 'אני מקווה שהוא
לא שם לב.. בטח נראתי כמו טיפשה..' חשבה לעצמה ונאנחה. המורה, אייס-סנסיי, הציג שקופית של זוג
אוהבים בבניין בוער, ובחוץ מתחוללת מהומה ורצח. הירו בלעה רוק. 'הם אוהבים.. בכל מחיר. אני רוצה לאהוב
בכל מחיר...' עשן מבליח הגיח מפתחי הארוור והיום התחלף ללילה במהירות עצומה ואף לא הגיונית.

"רוקו-צ'אן.. אני בטוחה שהירח מחייך.." מלמלה הילדה בפחד. 'אל תדאגי, אני כאן. אני יכול לומר את זה..'
אבל הוא רק הסיט את מבטו ממנה ואז נאנח לעצמו. העשן עילף הרבה ילדים והם נצמדו לתקרה בתנופה.
"מזל טוב, אימי-סאן, רוקו-סאן, הירו-סאן, ג'יידן-סאן; אתם הנבחרים של כיתת ההיסטוריה"
'אני לא מאמין.. אני הבן היחיד! תהיה לי הזדמנות לדבר עם.. אימי..' חשב בהתרגשות. אייס הסביר
הרבה דברים, אבל באמת שלא היה לא אכפת. "סוגוי! אז אנחנו נוכל להלחם בכל הדברים
המאיימים ו..ו..ללבוש דברים חמודים הכוללים לחימה אנטסיבית?!" שאלה אימי בהתלהבות.

"אימי טאקוצי. היכולת שלך היא זימון נשק. ללא ספק, מדובר בנשק מהיר מאוד. רימונים.
אקדחים קטנים. בנוסף את יכולה להשתנות.. ארנב שמוט-אוזניים. המאפיינים
הבסיסיים שלו יעברו אלייך כאשר אחד החלומות שלך יראה כאילו הוא מתגשם וכאשר את
מוכנה לקרב" אמר אייס. היא ראתה את ג'יידן מחייך לעצמו. 'הוא מתלהב מבחורות אלימות
או משהו כזה?' חשבה הירו בעצבנות. "הירו פורוטאני.. דוב פנדה. את לא אלימה במיוחד,
נשק לא יהיה הכרחי בשבילך" אמר. ג'יידן לא שם לב לזה בכלל.

"ג'יידן רואקס. אתה מקבל כוכבי נינג'ה ומסך עשן להעלמות. אתה יכול להשתנות לשועל.
יש לך אחוזי אסטרטגיה גבוהים ופונטיצאל גדול, תנצל את זה." ג'יידן חייך לעצמו.
לא, לא שהיה לו אכפת מהנשק שלו. הוא חשב על הלחימה לצד אימי. על חוויות משותפות.

מפלצות שלדים מבחילות שהתגבשו מעשן הבליחו מולם. וילד נמוך יחד עם ילדה מוזרה
נכנסו לפתח החדר. הם אמרו דברים מטופשים. "ילד! אתה לא רואה שיש כאן מפלצת?!"
צעקה עליו. היא קיוותה שג'יידן יבוא ויציל אותה. אבל לא. היא ישבה בפינת החדר. עשתה את
עצמה ישנה, והביטה בו. הוא והאימי האלימה הזאת היו היחידים שנשארו שם, חשבה.
הם התחילו לדבר ביניהם. הם חייכו וצחקו ביחד. ילדה נמוכה נכנסה לחדר והם התפקעו
מצחוק, ביחד. לא כאילו שהם מכירים או משהו. הכיתה התבהרה. הכול חזר לקדמותו.
המצב שלה ושל ג'יידן לא השתנה. סתם ילדה שהוא לא מכיר. זה עצבן אותה.

"בבקשה, תעזרי לי. אני רוצה לאהוב. לאהוב אותו, ושהוא יאהב אותי, ב-בכל.. בכל מחיר.
בבקשה" מלמלה הירו, רוכנת מול הכיסא המוזהב, עם הקטיפה השחורה. הכיסא שכל
מי שרוכן מולו הוא אדם נואש ומסכן, חסר תקווה. ההתדרדרות הכי נוראה שיכולה להיות.
"אני לא בטוחה מה התאריך תפוגה" ענתה. היא זרקה לעברה סכין קטנה ורטובה בחודה.
"קודם, את" אמרה הבוסית בערמומיות. הירו סובבה את ידה והביטה בה. בידיים רועדות,
היא יצרה חתך קטן על אחד הורידים שלה. היא התחילה לבכות ולצרוח, ואז היא חייכה

 

היא נפגשה עם ג'יידן בסמטא קטנה בפנימייה. הם התנשקו והתחבקו שוב ושוב, בלי סיבה.
זה לא שהוא באמת אהב אותה. הוא רק הרגיש ככה. "אוה, ג'יידן-קון, יש משהו חשוב שאני רוצה
לשאול אותך!" אמרה הירו כשהרגישה שמישהו מצ'וטט להם. "כן, מה זה?" ענה ג'יידן בחביבות,
מתאפק שלא להתפרץ בצחוק. "אתה יכול ל..~" ואז קרה משהו שלא ציפתה. אימי התפרצה לשם
וחיבקה את ג'יידן בחוזקה. 'מה המטומטמת הזאת עושה? ממתי אכפת לה ממנו בכלל?!' חשבה
הירו בעצבנות. "אני לא אתן לזה לקרות! אני לא רוצה שתתוודי בפניו!" הזדעקה. "אבל זה לא
שרציתי להתוודות בפניו. רק רציתי שהוא יצטרף למועדון אוהבי הכלבלבים, זה הכול!" ענתה.
אימי הסמיקה, והלכה משם. וג'יידן והירו המשיכו בשלהם. "אל תגידי כלום" אמר לבסוף בקריצה,
והלך משם.

הנייד של הירו צלצל. "כן?" שאלה. "זאת אני" ענתה אימי בכעס. "מה את רוצה?" שאלה במרירות.
"אני רוצה להצטרף למועדון הכלבלבים הזה שלכם" ענתה אימי. "מ-מועדון הכלבלבים? את בטוחה?"
 "הפגישות של המועדונים הן ב13:30, נכון? מה מספר החדר?" שאלה אימי בענייניות.
"אממ..אמ.. 395. זה הוא." ענתה הירו, בקול מעט רועד. "להתראות." אמרה אימי
ברצינות וניתקה.  הירו רצה לחדרו של ג'יידן. "ג'יידן-קון! ג'יידן-קון!!" אמרה ופתחה את
הדלת בלהיטות. היא הופתעה לגלות שג'יידן שיחק בפלסטיישן, בתחתונים בלבד,
במשחק של ברווזים. הירו סגרה בייאוש את הדלת. "תתלבש ותצא!" אמרה מבעדה.
"או קיי!" קרא ג'יידן, וכעבור כמה דקות יצא אליה. "מה יש?" שאל ברוגע. "תקשיב! טאקוצ'י
הזאת! היא רוצה להצטרף למועדון הכלבלבים!" תחילה הוא הביט בה בבלבול. "אימי-צ'אן
חובבת כלבלבים? טוב לדעת. מה זה אמור להביע?" "אתה לא זוכר? המצאנו את מועדון
הכלבלבים ההוא בשביל לעבוד על הסתומה הזאת." ג'יידן עיקם את אפו. "אל תקראי לה ככה,
הירו-צ'אן.." אמר בשקט וברצינות. "ז-זה לא משנה עכשיו. אנחנו צריכים לאלתר משהו."
"מה כבר יכול להיות במועדון אוהבי כלבלבים?" הירו חשבה לרגע."יש לי תוכנית.
קדימה, בוא." היא הלכה איתו לחדר 395, שמאז ומתמיד עמד ריק. הם החלו לקשט אותו
בתמונות של כלבלבים, סרטים צבעוניים, שולחנות, כיסאות. אפילו חומר לישיבות בנוגע
לזכויות הכלבלב. אימי הגיעה לשם, בדיוק בשעה הנכונה. היא התיישבה ליד שולחן קטן,
ליד ג'יידן. הירו עמדה לצד שולחן "המרצה" והחלה להסביר על כלבלבים. "אז, מהי מהות
הכלבלב, בעצם? הא? מהי מהות הכלבלב?" שאלה שוב ושוב. ולאחר הסברים ממושכים,
הם יצאו. "א-אה, רגע, שחכתי משהו בכיתה.." אמרה הירו ונכנסה פנימה. "אוי, נכון,
גם אני!" מיהר ג'יידן לומר ורץ מעבר לדלת. אימי השמיעה קולות צעדים מתרחקים,
אבל הביטה בשניהם מבעד לדלת. הם ישבו בצמוד לקיר, על הרצפה, ידיהם שלובות -
וכך גם מבטם זה בזו. ג'יידן רכן לעברה של הירו. הם התקרבו יותר ויותר. רגע לפני
הנשיקה ה"מיוחלת", אמרה הירו בשקט.. "ושוב, ניצחתי את הסתומה הזאתי."
ג'יידן נרתע ממנה. נראה כי חשב לרגע. הוא הביט בהירו במבט כועס. "אז, עכשיו
אני מבין. רצית להיות חברה שלי בשביל להתעלות על אימי-צ'אן?" וברור שזאת
לא הייתה הסיבה. אבל היא באמת אהבה אותו. "א-אני לא התכוונתי לומר
את זה בקול רם!" קראה. ג'יידן נאנח. "אני חושב שכדאי שנעשה הפסקה קטנה,
בסדר?" שאל בקול מחוספס ועצבני. תמונה של כלבלב נובח במתיקות נפלה
מהקיר, וג'יידן הזיז את הדלת. אימי נקפצה. ג'יידן הביט בה מיד. "את.."
היא הנהנה בשקט. ג'יידן חייך. "עבודה טובה.." הוא אמר והלך. אימי קמה
מקומה. היא חייכה לעצמה, ובלי לשים לב, כל פניה האדימו מהמחשבה
על ג'יידן. גם הירו קמה, זועפת מתמיד. היא התקרבה אל אימי בצעדים
נוקשים. "זה עדיין לא הסוף!" אמרה בעצבנות. אימי הייתה נרגשת וקלילה,
היא לא רצתה להתעמת עם הירו. "כמובן שזה עדיין לא היה הסוף" אמרה בחיוך
רגוע, ויצאה מהחדר. הירו קימטה את תמונת הכלבלב בידיה. "ג'יידן.. שלי!" אמרה
בקול חנוק. "מפלצת שכמותך. מפלצת!!"

היא מיהרה לכתוב פתק בשביל אימי. הכול היה מוכן. בזכות הכוחות המדהימים
שקיבלה מהבוסית אז, היא תוכל להרוג אותה, וכך לא יהיה שום מכשול לאהבה
שלה עם ג'יידן. היא כתבה אותו, השאירה אותו על הרצפה, וכעבור כמה שעות,
נכנסה לשם וחיכתה. עם שק פשתן בידה. היא החזיקה אותו בחוזקה, חושבת על
עד כמה נפלא יהיה אם אימי לא תהיה יותר. אימי נכנסה לחדר, והירו מיהרה
לשים את שק הפשתן על פניה. היא שרטה את פניה של אימי בכל הכעס שיכלה.
"מה את עושה?! תעזבי אותי!" קראה אימי. ג'יידן הגיע לשם. לא היה לה מושג איך.
"תפסיקי!!" אמר. הוא הוריד את השק והביט בפניה החבולות של אימי. "אימי-צ'אן.."
מלמל, "מה היא עשתה לך?" הירו התנשפה בכבדות. מבט מטורף היה על פניה. היא