"אתן יודעות..." החלה אימי לומר לאריו ועוד כמה בנות. "בגלל שאנחנו די חדשות כאן, יצא לי להכנס ב'טעות' ל.." היא צחקקה. "למעונות של הבנים, ואתם לא תאמינו מה ראיתי!" חלק מהבנות צחקקו גם כן, אבל אריו הביטה בה במבט קצת תוהה. "מה זאת אומרת?..הלכת לשם בכוונה?" אימי התחילה להאדים ונופפה בידיה. "לא..כלומר..כן..קצת.." היא מלמלה. "הם..הם צעקו עלייך והעיפו אותך משם?" אריו השעינה את ידיה על הספסל. "לא..! פשוט.. תביני, הייתי בכניסה של החדר של ריו מאקו הח..כן, ואז ישבתי שם והסתתרתי, והוא לא ראה אותי, ואז הלכתי..אחרי שצילמתי אותו והכול, את יודעת, שגרה." אריו התחילה לצחוק, בעוד אימי ממשיכה (ומראה את התמונות) לבנות האחרות שישבו שם.
נרו ישבה ליד עץ וחבטה אבנים קטנות על הרצפה. היא הביטה במבט רוגז בכל מי שעבר שם. "אני שונאת את המקום הזה.." היא מלמלה לעצמה, בעוד רוקו חולפת על פניה בריצה מהירה, מסתובבת, מנופפת לה ונופלת לאחור. "אני בסדר.." נרו קמה והתחילה לבעוט בעץ. רוקו קמה גם כן, הניחה יד על ראשה והתקרבה אל נרו. "אני תוהה.. איך לבעוט בעץ עוזר לך?" נרו השמיעה שאגה של עצבנות, ובעטה בעץ עוד יותר חזק. "המ.." אמרה רוקו. "את יודעת, גם אח שלי לומד במקום הזה." היא הנהנה במרץ. "ממש יפה כאן, נכון?" ונרו השמיעה עוד שאגה. "אח שלך ממש לא מע-" היא הבחינה שרוקו לא הייתה שם עוד, היא הסתתרה מאחורי שיח. היא האדימה (מעצבים כמובן), והרגישה שמישהו מניח את היד שלו על כתפה. "?.." היא הסתובבה. "נארו.." מלמלה, ולאחר מכן צעקה:
"למה נראה לך שמותר לך לגעת בי בכל צורה שהיא?!!!!!" "ג-גומן, גומנה נהצ'אן!" הוא גמגם. "מה אתה רוצה?" שאלה בהיסח הדעת. "מפחיד לי כאן נהצ'אן.." -"מה כל כך מפחיד במעונות של היסודי?" "הא? פשוט..הם גדולים." נארו החזיק את היד שלה ורץ למעונות היסודי. "תראי, נייצ'אן, הכל כאן כל כך גדול!" במעונות היסודי, כל הקירות היו צבעוניים, אפילו על המדרגות היו מדבקות של סמיילים מחייכים וצבעוניים. הכיתות היו מאירות פנים, גדולות, ומקושטות. "אתה רציני?.." אמרה והלכה משם.
אריו הפסיקה לצחוק, והבחינה שהיא היחידה שנשארה לשבת בשולחן. "לא פייר.." היא מלמלה והניחה את ראשה על השולחן. "חוץ מזה, למה כולן כל כך מתלהבות מ..בנים וכל זה. הם כולם בני אדם משעממים. אני הכי מיוחדת!" היא הצהירה כשידה מונפת למעלה. "אולי אני אשלח מסר לכל האנושיים, ש..אמ..שיפסיקו לאהוב בנים!" היא הניחה את שתי ידיה בצדי ראשה ועצמה את עיניה ככל שיכלה. לאחר מכן, נעמדה על השולחן ולחששה: "כל בני האדם..כל בני האדם..הקשיבו לי..בנים הם מיותרים! עזבו אותם..ותשיגו לי פיצה.." האנשים מסביב הביטו בה. "א..אה.." היא מלמלה ורצה לחדר שלה. "ילדה מוזרה," הם התלחששו ביניהם.
"אמרתי לך, אימי-צ'אן, את לא צריכה לחשוב על..דברים, אלא על לימודים והשכלה וקריירה, ורק אז תוכלי לחשוב על דברים," הסבירה הימג'י לאימי תוך כדי שהיא רושמת במהירות בכמה דפים. "מה.. מותר לי לחשוב על מה שאני רוצה," השיבה אימי וחקרה את המדפים בחדרה של הימג'י. "סיימתי!" החזירה, אימי הסתובבה אליה קצת מבוהלת. "סיימת את מה?.." "את הסיכום בהיסטוריה כמובן," "פח..ב..ברור, סיימתי אותו ממזמן.. " "ק..קק..אני יודעת שאת אומרת את זה רק בשביל להרגיש חכמה יותר ולומר 'אני חכמה יותר' ואז יושייקון יחשוב 'אה היא חכמה יותר' ואז תהיה לך..השכלה יותר טובה ולימודים וקריירה והכול אצלך יהיה כזה מושלם ואז את ויושייקון..הייתי צריכה לעלות על זה ממזמן.." "מה לעזאז.. את יכולה לנסות להסביר משהו לפני שאת אומרת אותו?" "אה..כן-נכון, זה..בטעות."
כעבור כמה שעות מבוכה, אריו יצאה מהחדר שלה וחזרה לקפיטריה. היו שם ילדים שהסתובבו, היו כאלה שאכלו, אבל המבט שלה היה ממוקם בדוכן פיצה גדול ויפה. לדעתה, התור היה ארוך מדי בשביל להדחף בו, והיא פשוט עמדה על השולחן; שוב. "נתיניי!" היא אמרה בהתרוממות רוח, "שמישהו ייגש לשם ויביא לי איזה פיצה, כן!" אבל אף אחד לא זז. טוב, חוץ מילד קטן מהיסודי שנראה נורא מוזר שהוא בקפיטריה של מעונות החטיבה, בעל שיער קצר בצבע צהוב ותלבושת בית-ספר יסודי. זה היה, איך לא, נארו - אחיה הקטן של נרו, שאותו הספקנו להכיר בערך מקודם. "אמ..למה את עומדת על השולחן, ילדה?" הוא שאל בשקט. "אתה לא יודע?" היא צחקקה ועברה לישיבה. "אני הרי חייזרית מכוכב אחר. אני מנסה לגרום לאחד מהנתינים שלי להביא לי פיצה, אבל היום הם לא מקשיבים לי!" נארו הביע הערצה ופזל לעבר דוכן הפיצה. "א..אני יכול להחליף אותם, רק להיום-אולי.." הוא מלמל. "אה! מצויין! לך ותביא לי פיצה, נתיני הקט." היא אמרה בפה פעור. הוא חייך לעצמו..
.png)
אני בצ'אט: זואי ♣ הנהלה.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
.png)
