סוואניזציה:

 באזורים שונים בעולם נעשות פעולות לעצירת המדבור. באזורים שכבר "התמדברו" נעשות פעולות שיקום.

מחקרים ארוכי טווח מצביעים כי באזורים של שולי המידבר ניתן להשיב לשטח את חזותו הירוקה יחסית,

כמו גם ניתן לקיים חקלאות יציבה בשולי המדבר על ידי הולכת מים מאזור אחד למשנהו.

כיצד קק"ל עושה זאת?
התפתחות עצים באזור שחון למחצה אפשרית רק על ידי תוספת מים בשטחי הנטיעה.

הובלת מים ממרחק כרוכה בעלויות גבוהות וכדאית כלכלית רק במקרים של גידולים עתירי הכנסה.

 כדי להעניק לעצים כמויות מים מספיקות בתנאים הצחיחים של הנגב,

קרן קימת פיתחה בשיתוף עם המכון לחקר המדבר וגופים בינלאומיים שיטות המבוססות על "קציר מי נגר" במדרונות;

גומות, תלוליות עפר או תלמים מוגבהים. בשיטה זו נקלט חלק ניכר ממי הגשם הניגרים, ונאגר בעומק הקרקע,

עומק גדול המספיק להגנה על המים מפני התאדות, ומספיק קרוב לפני השטח כדי שהצמחים יוכלו לנצלם.
 
הטרסות, התלמים והתלוליות עוצרים את המים ומונעים את בריחתם. לא מדובר בשינוי אופיו של הנגב כולו,

אלא בחלק קטן ביותר ממנו, שיש בו חשיבות לעצירת תהליך המדבור.

 הכתמים הירוקים הנוצרים על ידי הסוואניזציה מהווים מקומות מסתור לאוכלוסיית צמחים, עופות,

יונקים וחרקים. אלה מעשירים את המערכת המתקיימת בכתמים הירוקים, ואף יוכלו לשמש בעתיד לאכלוס מחדש

ולשיקומם של אזורים אשר יעברו תהליכי מדבור בעתיד.

הניסיונות הרבים שנעשו בפארק סיירת שקד, אחת מתוך שלוש תחנות מחקר: להבים ושדה בוקר,

תורמים לידע ולהבנה על תגובת המערכת השחונה להתערבות האדם על ידי שינוי פני הקרקע ונטיעה.

מסקנות המחקר משמשות את קק"ל בעיצוב מדיניות ממשק, על פיה נקבע כמה וכיצד קק"ל תתערב בשטח בניהול ובפיתוח.