דברים לזכרו של פטריק מאת סגן מפקד היחידה.

 

לפני 66 חודשים, 2005 ימים, ניצחה פלוגת הצער את פלוגת השמחה.

חיילי הדמעות ירו צרור של בדידות על תותחי האהבה..

ומאז כל ערב הם פותחים שולחן בחדר ליבינו הקטן.

לפעמים השמחה מנסה להרים ראשה אך היא מיד נמוגה  כאשר עולה דמותך.

 

פטריק התגייס למג"ב בשנת 1990 כבר עם גיוסו בלט בכושר מנהיגותו,

ביכולתו לסחוף ולהוביל אנשים, להיות מפקד, ולהוות דוגמא אישית לכל אדם שניצב מולו.

לאחר הטירונות יצא פטריק לקורס מכי"ם וסיים בהצלחה ובשנת 92 התנדב לשרת ביחידה,

שם היה לוחם במחלקה 2 ומאחר שהצטיין נבחר לסמ"ל צוות 70 ובהמשך

לאחר שסיים בהצטיינות קורס קצינים, קיבל את תפקיד מפקד צוות 70 אז הצוות הבכיר ביחידה,

שם המשיך פטריק לעשות חיל ולאחר כשנה וחצי קודם שוב והיה לקמב"ץ היחידה. בתפקידו

כקמב"ץ היה מורגש השינוי החיובי ביחידה. למדתי מפטריק המון, הוא היה מעין מורה

או מדריך לחיים שמיועד לגדולות.    

 

ב4.4.02 יום חמישי שלא ישכח לעולם יצאו לוחמי היחידה לחברון ללכידת מבוקש.

ובאותה פעילות קרה הנורא מכל , בעת שהסתער פטריק על בית המבוקש נפתחה על הכוח אש ממקום לא צפוי,

ובמהלך חילופי האש אירע הנורא מכל פטריק נפגע ונהרג במקום.

 

שש שנים חלפו מאז אותו יום נורא ועדיין אני מתקשה להאמין, כיצד דווקא פטריק

האיש שכולם נבאו לא גדולות נלקח מאיתנו בדמי ימיו. לצערי לא הייתי עם פטריק ברגעיו האחרונים,

 אני זוכר שהייתי בנסיעה מכפר סבא ליחידה וקיבלתי טל', בצד השני היה קצין ממטה מג"ב

אני לא אשכח אף פעם את השיחה הזו, ידעתי כבר שהיה אירוע לא טוב בחברון אך לא היה

עם מי להתעדכן כיוון שכול פיקוד היחידה היה במבצע. שאלתי מה קרה והבנתי שמשהו לא טוב

מצידו השני של השפופרת ענה הקצין פטריק נפגע, לאחר שהתעשתי שאלתי טוב מה מצבו,

והקול בצד השני ענה לי בכול שברירי הכי גרוע שאפשר, ואני המשכתי לשאול כמי שמסרב להאמין

לדבר ולא רוצה להבין את אשר נאמר טוב מה זה הכי גרוע שאפשר והקול ענה פטריק נהרג.

פטריק הייה אדם מזן נדיר, אדם שמח מטבעו וצחוקו המתגלגל נשמע למרחקים, למביטים מהצד

נראה פטריק כנער מתבגר שכן מראהו הצעיר ולא הסגיר את גילו,

אני זוכר שכאשר יצא פטריק לקורס קצינים בגיל 24 הזדמן לי במקרא לראות אותו באחד האימונים,

פטריק חבש אז כובע פיטריה והיה לבוש במדי אימון כאשר חלפתי על פניו כמעט ולא זיהיתי אותו,

הוא היה נראה לי אחד הטירונים בני ה18. 

 

אך בפנים חוכמתו של פטריק הייתה כפולה מגילו, המסתכלים פנימה ראו בפטריק איש של ערכים,

מלא שימחה ואהבה, שאפתן וחרוץ.

מצוינות, רעות, ואהבת הארץ לא היו סיסמאות בעבורו הוא חי את הערכים האלו ושמר עליהם בעיקשות.

פטריק היה חבר, אח ומפקד שידע לצחוק במעבר חד כלהב להיות רציני וסמכותי.

הוא ידע להעניק אהבה כמו אב לחבק כמו אם, המפקד שאומר "אחריי" וכולם בלי לשאול שאלות

באמונה עיוורת ובעיניים עצומות הולכים אחריו לכל מקום.

 

חייו של פטריק נקטעו בפתאומיות משאירים את כולנו המומים ומסרבים להאמין

שאדם מייחד כמוך לא איתנו עוד.

פטריק השארת אחרייך משפחה מחבקת ואוהבת עד כלות את אמא מזל והמשפחה וכמובן את

אלה ועילאי שהיה רק בן תשעה חודשים והיום כבר גבר קטן בדרכו לכיתה א'

 

הלב מסרב להאמין והנפש לא נותנת מנוח בציפייה. ציפייה שנמשכת שנים. כמהה לרגע בו תכנס

בדלת ונדע שכל זה היה אלא חלום בלהות ארוך מתמיד. 

אומרים שאלוהים לוקח את הטובים שבינינו ואם כך הוא הדבר הרי שהוא זכה לטוב שבטובים.

 

פטריק אני שמח להיות ביום הזה בו אנו חברך ,משפחתך, ותושבי העיר אופקים,

מצדיעים לך ומוקירים את פועלך, ומקווה כי גם בשנה הבאה נמשיך ונקיים מסורת

חשובה זו על מנת להזכיר את פועלך ולחנך את ילדינו לערכים ולאהבת ארץ ישראל .

 

בשם החברים אני מבקש להודות ליצחק קריספל שטרח רבות למען יום זה

באהבה ובמסירות ללא שהכיר כלל את פטריק.

אני מבקש להודות לעמותה לזכרו של אלי אברהם מפקדה הראשון של היחידה שנהרג בקרב בג'נין,

  ולעומדת בראשה אחותו ענת אברהם על הסיוע להצלחת המרוץ.