דפש מוד

Depeche Mode
דפש מוד בברצלונה, 2006
התחלת פעילות	בסילדון, אנגליה
שנות פעילות	1980 - היום
סוגה	סינת' פופ פוסט פאנק הגל החדש
חברת תקליטים	Mute Records (בריטניה) Sire Records (ארצות הברית) Reprise Records
חברי ההרכב	דייב גהאן מרטין גור אנדרו פלטשר
חברים לשעבר	וינס קלארק אלן ויילדר

דפש מוד (באנגלית: Depeche Mode) היא להקה שנוסדה בשנת 1980 בעיר בסילדון, אנגליה כלהקת סינת' פופ. זו אחת מהלהקות המצליחות ביותר שצמחו מ"הגל החדש" והנאו-רומנטי של שנות השמונים והיא קיימת ופעילה עד היום.

ראשית ימי הלהקה

הגרעין של דפש מוד החל לנבוט בשנת 1976, כאשר וינס קלארק ואנדרו פלטשר יסדו את להקת "No Romance in China", שלא זכתה להצלחה. בשנת 1979 הקים וינס קלארק להקה חדשה בשם "French Look" עם מרטין גור. אנדרו פלטשר הצטרף גם הוא והלהקה שינתה את שמה ל "Composition of Sound" עם קלארק בתפקיד הסולן. לאחר מספר חודשים גייסו השלושה את דייב גאהאן, לאחר ששמעו אותו שר בהופעה מקומית, ושינו את שמם לדפש מוד, שם שנלקח ממגזין אופנה צרפתי (במקור Dépêche-mode, בתרגום לעברית: "מברק אופנה")

להקת דפש מוד, שנודעה בעולם כלהקת סינתיסייזרים, ניגנה בתחילה דווקא בגיטרות. את השיר הראשון שלהם ("Photographic") הם הוציאו עדיין כשלישייה והוא הופיע באלבום האוסף של חברת התקליטים Some Bizzare, אך עד מהרה הוחתמו בחוזה שבעל פה בחברת "מיוט" של דניאל מילר והוציאו בה את אלבומם הראשון (וגם את כל האלבומים שלאחריו). האלבום נקרא Speak & Spell והסינגל השלישי מתוכו Just Can't Get Enough זכה להצלחה גדולה ונכנס לעשירייה המובילה במצעד הפזמונים הבריטי.

זמן קצר לאחר מכן פרש וינס קלארק ויסד להקה משלו עם אליסון מויה, שנקראה "יאזו". למרבה הפתיעה, עזיבה זו לא רק שלא העיבה על עתיד הלהקה אלא להפך - היא הביאה את גור לעמדת כותב השירים באלבום השני ובשנת 1982 יצא אלבום זה, A Broken Frame לאור. לאחר יציאתו הצטרף אלן ווילדר כחבר בלהקה והיה למחליפו של קלארק בסינתיסייזר. האלבום הצליח היטב והיווה המשך ישיר של הקו המוזיקלי של הלהקה, עובדה שעודדה את גור ככותב וגיבשה את סגנונו תוך שהוא נוטה לכיוון מתוחכם וקודר יותר. סגנון זה ניכר באלבומם השלישי Construction Time Again מ-1983.

בתחילת שנות השמונים מעריצי דפש מוד היו כמעט אך ורק אירופאים (בעיקר בגרמניה). רק ב-1984 עם יציאת האלבום Some Great Reward הצליחה הלהקה לפרוץ לקהל הרחב בארצות הברית ובריטניה. שירי אלבום זה, היו בעלי צליל תעשייתי יותר ועסקו בנושאים טעונים כמין ודת : Master And Servant עסק ביחסי מין סאדו מזוכיסטיים, Blasphemous Rumours בנושא דת וכפירה והלהיט People Are People עסק בשוויון בין בני אדם. האלבום זכה להצלחה גדולה משני עברי האוקיינוס האטלנטי ובאהדת הביקורת.

דפש מוד המאוחרת

ב-1987 הוציאה הלהקה את האלבום Music For The Masses. בזכות סיבוב ההופעות של האלבום, החלה הלהקה להנות מהצלחה משמעותית בארצות הברית. סיבוב הופעות זה תועד בסרטו של ד.א. פניבייקר והונצח באלבום הכפול 101 ב-1989.

עם יציאת האלבום Violator בשנת 1990, שאופיין בצליל רוק אמריקאי קשה יותר, הפכו חברי הלהקה לכוכבי על. האלבום נמכר במיליוני עותקים בעולם כולו ונכנס לעשירייה הפותחת במצעד האמריקאי. שירים רבים באלבום עסקו שוב בנושאי דת ומין האופייניים לדפש מוד. האלבום הכיל את אחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה אי-פעם (אם לא הגדול שבהם), Enjoy The Silence.

בשנת 1993 יצא האלבום Songs of Faith and Devotion שהיה שיא הצלחתה של הלהקה והגיע למקום הראשון בבריטניה ובארצות הברית מיד עם צאתו. שירי האלבום נוגנו ברובם בגיטרות, ונראה כי דפש מוד נטשה את מסורת הסינת' פופ של "קלידים עם כל דבר".

בנקודה זו של פסגת הקריירה החלו צרות בלהקה. אלן ווילדר פרש ביוני 1995 לאחר מסע ההופעות "Devotional" עקב תחושת מיצוי ושאיפה לבטא את טעמו המוזיקלי האישי, וחזר לעבוד תחת ההרכב Recoil, בו הוא מארח אמנים שונים. זעזוע קשה היה אשפוזו של גאהאן בבית חולים עקב צריכת יתר של הרואין. גאהאן עבר תקופה של התדרדרות בחייו האישיים, שמהלכה עבר מבריטניה לארצות הברית, התגרש מאשתו ונשא את חברתו האמריקאית שהייתה מקורבת ל"סצנת ההרואין", התגרש גם ממנה וניסה להתאבד.

גאהאן התראיין למגזין NME והתוודה כי התנקה מסמים לאחר ששמע את בנו מבקש ממנו ש"לא ימשיך להיות חולה". לאחר ארבע שנות הפסקה הוציאו גאהאן, גור ופלטשר את Ultra והוכיחו שהם עדיין מסוגלים לייצר להיטים.

לוגו הלהקה

ב-1998 יצא אלבום אוסף כפול של להיטי דפש מוד בשם The Singles 86>98, ובעקבותיו מסע הופעות עולמי ב-18 ארצות בפני למעלה מ-650,000 צופים. בשנת 2001 יצא הסינגל הראשון מאלבום האולפן Exciter שנקרא Dream On. אלבום זה הופק על ידי מארק בל, שעבד בעבר עם הזמרת ביורק.

ביוני 2001 יצאה שוב הלהקה למסע הופעות ב-24 מדינות. המסע נמשך חמישה חודשים ונערכו בו 84 הופעות, שבהן צפו 1.2 מיליון אנשים. הבמאי אנטון קורבין הנציח את ההופעה בפריז על גבי DVD שראה אור ב-2002.

בשנת 2003 הוציא דייב גאהאן את אלבום הסולו שלו שנקרא Paper Monsters, ויצא למסע הופעות. מרטין גור המשיך גם הוא בקריירת הסולו שלו ואנדרו פלטשר הקים לייבל משלו שנקרא "Toast Hawaii".

באוגוסט 2004 הודיעה "מיוט" על הוצאה מחודשת של "Devotional" ב-DVD, המלווה באוסף רמיקסים של שירי דפש מוד.

דפש מוד כיום

המופע בברמן, גרמניה אשר נערך במסגרת סיבוב ההופעות Touring The Angel, יוני 2006

ב-17 באוקטובר 2005 יצא אלבום האולפן ה-11 של דפש מוד, Playing The Angel. האלבום הגיע למקום השישי בבריטניה, ולמקום השביעי בארצות הברית.

ב-3 באוגוסט 2006, הייתה הלהקה אמורה להופיע בפארק הירקון בתל אביב, במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלה, Touring The Angel, אך ההופעה בוטלה יומיים לפני, בעקבות הלחימה בין ישראל ולבנון. ההופעה בתל אביב אמורה הייתה להיות הופעת הסיום של סיבוב ההופעות בו הופיעה הלהקה מול קהל של למעלה מ-2 מיליון איש ברחבי העולם. בראיון שנתן באוגוסט 2008 לאתר מעריצים גרמני, הבטיח מנהל ההופעות של הלהקה, מרק ליברברג, שאת סיבוב ההופעות העולמי הבא שלה, שיחל במאי 2009, תפתח דפש מוד בישראל.

ב-20 באפריל 2009 יצא אלבום האולפן ה-12 של דפש מוד, "Sounds of the Universe". כמובטח, הלהקה פתחה את סיבוב ההופעות העולמי שלה, שנקרא "Touring The Universe", בהופעה באיצטדיון רמת גן ב-10 במאי 2009, לעיני כ-50 אלף צופים.

חברי ההרכב

• דייב גהאן (Dave Gahan) - שירה (ברוב השירים), כתיבת שירים (רק מ-Playing The Angel ואילך)
• מרטין גור (Martin L. Gore) - כתיבת שירים, שירה (בחלק מהשירים), קלידים, גיטרה, קולות רקע.
• אנדרו פלטשר (Andrew Fletcher) - קלידים, קולות רקע

• דיסקוגרפיה

  במשך שנות פעילותיה הלהקה הוציאה 12 אלבומי אולפן, 12 אלבומי וידאו (DVD וקלטות), 5 אוספים, 3 אלבומי הופעה ו-49 סינגלים.

  אלבומי אולפן	אלבומי הופעה
  Speak & Spell (1981) UK:#10 US:#192 A Broken Frame (1982) UK:#8 US:#177 Construction Time Again (1983) UK:#6 Some Great Reward (1984) UK:#5 US:#51 Black Celebration (1986) UK:#3 US:#90 Music For The Masses (1987) UK:#10 US:#35 Violator (1990) UK:#2 US:#7 Songs of Faith and Devotion (1993) UK:#1 US:#1 Ultra (1997) UK:#1 US:#5 Exciter (2001) UK:#9 US:#8 Playing the Angel (2005) UK:#6 US:#7 Sounds of the Universe (2009)	101 (1989) UK:#7 US:#45 Songs of Faith and Devotion Live (1993) UK:#46 US:#193 Recording The Angel (2006)
  	אוספים
  	People Are People (1984) US:#71 יצא באמריקה בלבד The Singles 81-85 (1985) UK:#6 US:#114 Catching Up With Depeche Mode (1985) US:#113 יצא באמריקה בלבד The Singles 86>98 (1998) UK:#5 US:#38 Remixes 81-04 (2004) UK:#24 The Best Of - Volume 1 (2006)

סינגלים

¹ - הסינגל Stranglove הגיע למקום #76 כשיצא, אך חברת התקליטים של הלהקה בארצות הברית, Sire, הוציאה גרסה נוספת של הסינגל. כמו כן, הלהקה ביצעה את השיר בטקס פרסי המוזיקה של ערוץ MTV, ובעקבות שני הגורמים הנ"ל השיר הגיע למקום #50 במצעד.