|
פרק 34
מר ונסה וברונו ישבו בסלון הגדול של משפחת אפרון וחיכו,ולמה חיכו??
מר:אנחנו מאחרים!!
ברנדה:שנייה,אני רק מחפשת את המסרק שלי!
זאק:ברנדה,איפה ספר האלגברה שלי?
ברנדה: בחדר ארונות,זאק איפה נעלי המשי האדומות שלי?
זאק:מהו עושה בחדר ארונות?!,הנעליים במטבח.
ברנדה:לא הגעתי למדף שלמעלה והספר שלך ממש גדולאז עליתי עליו,ולמה הנעליים במטבח??
זאק:לא הצלחתי לפתוח את המגירה והעקב שבנעל קצת עזר לי.
ורק מר ברונו וונסה ישבו בסלון חסרי אונים והקשיבו לצעקות המגיעות מהקומה למעלה וספרו את הדקות שעוברות .
ונסה:ברן זאק אתם מוכנים?
זאק:אנחנו יורדים.
והם הגיעו לסלון.
ברנדה:אני מוכנה!
וככה הם נראו:
ברנדה:נו,איך אני נראית?
ונסה:וואו,את נראית פשוט מדהים!
ברונו:את בטוחה שאת הולכת לבית הספר או למסיבה??,סתם את פשוט מדהימה!
ברנדה:תודה.
מר:טוב תקשיבו חברה אנחנו ממש מאחרים.
ברנדה:טוב בואו ניסע במכונית שלי.
זאק:ממש לא גברת צעירה את עדיין לא הכי בריאה.
מר:טוב אז ניסע בשלי.
ברונו:אבל לא ניכנס כולנו.
ונסה:ברונו באת עם המכונית שלך?
ברונו:לא שלי במוסך ניקולס הסיע אותי לכאן.
ברנדה:*ניקולס..ניקו..עכשיו אני אראה אותו בבצפר..אני חייבת להחזיק את עצמי אני אראה לו מה הוא מפסיד!*
זאק:טוב אז ניסע גם בשלי.
ונסה:אני איסע איתך ,הרי לא סיימנו את השיחה שלנו.
ונסה אמרה לזאק בחיוך והמיסה אותו ורק ברונו הרגיש צביטה קטנה בלב.
ומר שקלטה את הרמז ישר אמרה..
מר:טוב אז יאללה ברונו ברן אתם איתי.
זאק:כן בואו נצא.
והם נכנסו למכוניות..
בינתיים אצל דמי...
דמי:*ברנדה המסכנה אני חייבת לבקר אותה מעניין איך היא מרגישה*
דמי ישבה בספסל בחצר בית הספר וחשבה.
ואז מישהו נגע בא קלות בכתף והיא הסתובבה.
דמי:או,היי ג'ו מה נשמע?
ג'ו:מעוללה אני רוצה לדבר איתך .
דמי:על מה?
והוא התיישב לידה על הספסל והחזיק את ידיה.
ג'ו:דמי תיראי..את הבחורה הכי מיוחדת שהכרתי ואתמול בלילה לא הצלחתי להירדם כי חשבתי עליך וגם האמת היא ש...
ופתאום הוא השתתק.
דמי:מה ג'ו מה רצית לומר?
היא הסתכלה בו בחיוך מקווה ומצפה להמשך דבריו היא קיוותה שגם הוא מרגיש כמוה.
ג'ו:אני כתבתי לך שיר.
דמי:באמת?
ג'ו:כן ,רוצה לשמוע אותו.
דמי:אני אשמח.
והוא הוציא את הגיטרה.
ג'ו:רוצה להצטרף אליי בגיטרה.
דמי:אני אשמח ג'ו.
וככה הם נראו:
בינתיים אצל ונסה וזאק.
ונסה:זאק תראה אחרי כל מה שקרה אני לא חושבת שהפתרון הוא לברוח.
זאק:ונסה תיראי את לא תביני.
ונסה:אני אבין אם תספר לי.
זאק:אני לא יכול.
ונסה:אם אתה לא יכול לספר לי אז איך אתה מצפה שאני אסלח לך.
זאק:אם אני אספר לך את תסלחי לי?
זאק שאל אותה והביט בה בעיניים מקוות.
ונסה:*אני כל כך אוהבת אותו אני חייבת לסלוח לו*
ונסה:כן.
זאק:אוקיי,האמת היא שאני עוזב בגלל שאם אני לא אעזוב אז אש..
ואז בדיוק היה צלצול בטלפון של ונסה.
ונסה התעלמה מהצלצול וביקשה מזאק להמשיך.
זאק:אם אני לא אעזוב אז..
אבל הטלפון של ונסה המשיך לצלצל והיא הייתה חייבת לענות.והיא סמה על ספיקר(רמקול שגם זאק יכול לשמוע)
ונסה:הלו..
ואלרי:ונסה,היי זאת ואלרי.
ונסה:או,היי ואלרי מה רצית?
ונסה הייתה קצת מופתעת לשמוע אותה וזאק אפילו יותר.
ואלרי:כו תקשיבי,דיברתי כרגע עם זאקוש את יודעת זאק את מכירה אותו?
ונסה הביטה בזאק וזאק הביט בה ושניהם לא הבינו על מה היא מדברת.
ונסה:כן אני מכירה אותו למה?
ואלרי:אני וזאק יוצאים ביחד והוא ביקש ממני להזמין אותך לצאת איתנו ברביעיה את יכולה להביא את ברונו אנחנו יוצאים למועדון היום בערב.
ונסה:אוקיי.
ואלרי:אז את באה?
ונסה:כן אני אבוא.
והיא ניתקה את השיחה.
זאק:מה זה היה בדיוק?
ונסה:אני באמת לא יודעת אבל אהיום בערב אני הולכת לברר..או יותר נכון אני ואתה הולכים לברר.
והם רק הסתכלו אחד על השני במבט של מה הולך להיות היום בערב???
המשך יבוא(:
| .gif)
.jpg)
.jpg)
