אוריאל
תודתי לך - על השיעור המאלף!!ו
אינני דתית, אם כי מכירה את הציטוטים, ובכל זאת מזדהה מאוד עם רוח הדברים שכתבת! זוהי בדיוק תמציתה של הרוחניות ונדמה לי שלזו היתה הכוונה ב: "יצר אותנו בצלמו".

אוריאל מעוז היקר,
לא יודעת למה, אך נכנסתי בפעם הראשונה לפורום הזה וקראתי את המסר שלך ואף נכנסתי לאתר לזכרה של אחותך. צר לי על כאבך ועל השאלות הרבות והכואבות שאתה שואל ולא מוצא להן תשובה.

ראשית, אני רוצה לשלוח לך הרבה אור ואהבה ומקווה שתתחזק ושתצליח להגיע אל התשובות, כיוון שכל התשובות קיימות בתוכנו, אנו רק צריכים לדעת איך למצוא אותן.
הרבה שאלות כאן היו מופנות אל אלוהים, איך הוא עושה לנו את זה? האם אין אנו עם נבחר? למה כל הסבל הזה??

לפני שלמדתי קבלה גם אני לא ממש הבנתי את כל הבלגאן הזה ואיך זה יתכן שהאל לא רואה את הסבל שהעם סובל מזה אלפי שנים.

עם ישראל הוא אמנם עם נבחר, אך לצערי אין הוא מתנהג כעם נבחר. "אור לגויים" נאמר, האם אנחנו אור לגויים? אין אנו מצליחים להיות אור לעצמנו אז איך נהיה אור לגויים.
קודם כל אנו צריכים להבין שהבורא האמיתי, האלוהים האמיתי נמצא בתוך תוכנו, בכל אחד מאיתנו! כל אחד צריך ליצור מציאות טובה יותר עם הסביבה שלו. לאהוב בלי חשבון, לא לשנוא שנאת חינם!. לתת מבלי להתחשבן, מבלי לצפות לתמורה, ולחיות על פי ואהבת לרעך כמוך.

אם כל אחד יעשה זאת בסביבה שלו ויהיה סבלני וסובלני כלפי המשפחה, החברים והאנשים הקרובים, אז נצליח להיות אחד.
והכוח של האחדות הוא המפתח. ברגע שנהייה יחד, מאוחדים מתוך אהבה אמיתית אחד כלפי השני ולא משנה מה הדעה הפוליטית של האחר, והאם השני הוא דתי או חילוני.
ויחד נרצה בשלום אמיתי עם כל העולם, אז נצליח, אז נהיה "אור לגויים".
כל אחד מאיתנו צריך להתבונן פנימה ולהשתנות למען כולם. אין אנו יכולים להאשים את אלוהים, את הערבים, את כל העולם כולו ברדיפות. אנחנו אחראים לכל מה שקורה לנו, מכיוון שאנחנו מתעקשים לשנוא אחד את השני, מתעקשים לריב, ולא מנסים אפילו להקשיב.
ביקום יש מערכת יחסים מאוד ברורה ובנויה היטב, לכן, לכל דבר בחיים יש סיבה ותוצאה. לכן אנחנו צריכים לבדוק למה התוצאות הן כפי שהן נראות היום.
כמה עוד צריך לזעזע אותנו על מנת שנפקח עינינו ונראה באמת את המציאות בה אנו חיים? עד מתי נמשיך להאשים אחרים? מתי ניקח את עצמנו בידיים ונתחיל לשנות באמת?

אוריאל יקירי,
אין אני יודעת מה השקפת עולמך, והאם אתה מאמין בגלגולי נשמות. אך גם למותה של אחותך יש סיבה. מהי אינני יודעת. מה שכן אני יודעת, שכאשר מישהו חווה מוות של אדם קרוב, יש כאן שיעור שאתה צריך לעבור... מהו השיעור אתה תצטרך לחפש אחר התשובה.
קשה לנו מאוד לקבל מותו של אדם קרוב מכיוון שאין אנו מודעים למה שקורה מעבר למה שאנו רואים
דוגמא קצרה, אנחנו נולדים כשהשלבים בחיינו מאוד ברורים לנו, גן ילדים, בית ספר יסודי, תיכון, צבא וכו´.
אך אין זה כך לגבי המוות, הגוף הפיסי הוא רק תלבושת (כמו התלבושת של בית הספר, רק שיותר ברור לנו למה ילד מחליף תלבושת בית ספר במדי צבא)הנשמה שלנו כשהיא מסיימת תפקידה בעולם הפיסי, היא יוצאת מהגוף וממשיכה הלאה לגוף פיסי אחר על מנת להמשיך בתיקון. אנחנו כאן על מנת לתקן.
אני לא יודעת אם עזרתי לך במעט או שאולי כלל לא... אך אני מקווה שהמסר שלי יעורר אצלך את הצורך להתחיל לחפש אחר התשובות.
שולחת לך ממעמקי נשמתי, הרבה אור ואהבה אינסופית ללא תנאי וללא גבול

אך הויכוח לא תם בהודעות אלו, היה אחד שהגדיל לעשות והחליט לנצל את מותה של אחותי על מנת לתקוף את שיטת הרייקי שאני מטפל בה...

והם מתפללים לאל לא יושיע,
לאלוהי עובדי האלילים , אלוהי הרייקי ,
בפשטות רייקי = עבודה זרה , ולא רק טכניקה שימושית .
אז למה אתה צועק כואב ומתלונן ,הרי אתה קיים לנצח(אין יהודי שבאמת מת) , ובוחר להיצמד לבעל פעור , ולא למהותך , שאיננה דת או פילוסופיה עם טקסים פרה היסטוריים , אלא מהות חייך , שאתה במעשיך מתרחק ממנה . תסיר את אליליך, תטהר, תתפלל ואלוקי ישראל יושיעך מהצרה . חזרנו לארץ חמדת אבות כי חמדנו לעשות בה מצוות . וכל מעשה שדינו כרת מוציא אותך מכלל קהל השם . למשל רייקי שינון סמלי גויים והעברתם יעני אנרגיה קוסמית וכו´
הכרת הוא פשוט הרחקתך משורש נשמתך , ואם הרסת יש באפשרותך לתקן בניצחיותך (רבי נחמן).
לא מתוך כוונה לפגוע .... אבל האמת נשארת האמת , וכל יהודי חי לנצח , ואולי יש בזאת מעט נחמה , ואם לא הבנת עכשיו ,התחזק באמונתך כשתגיע למקדשי אל - תבין לאחריתם . בכל מקרה משתתף בכאבך וצערך .
-פלוני-

וכפי שנאמר בהגדה של פסח "ואף אתה הכהה את שיניו" לכן השבתי לו:


הפעם העלת את חמתי!
אומנם נאמר בתורתנו הקדושה "הוכח תוכיח את עמיתך" אך כל המפרשים אומרים, למה כפל הלשון, הוכח תוכיח? הוכח את עצמך, אחר כך תוכיח את עמיתך, כמו שנאמר אל תדון אדם עד שתגיע למקומו.
הפעם הגזמת!!!!
מהן אלילי? התפילין שאני מניח כל בוקר? מיהו בעל פעור - שמע ישראל שאני אומר פעמיים באהבה?
קיצור שולחן ערוך סימן ל´ סעיפים א´ ב´: כתיב לא תלך רכיל בעמך, איזהו רכיל זה הטוען דברים והולך מזה לזה ואומר.... והוא עוון גדול וגורם להרג נפשות מישראל.
ועוד כתוב: יש עוון גדול מזה עד מאוד, והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חברו אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו ... על זה אמר הכתוב: ייכרת ה´ כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות.
למה אני צועק, כואב ומתלונן? וכי אתה לא עושה את זה? אתה לא אומר שלוש פעמים ביום תפילת עמידה? "הסר ממנו יגון ואנחה" "אב הרחמן שמע קולנו... חוס ורחם עלינו...כי אל שומע תפילות ותחנונים". מתי פעם אחרונה קראת והבנת את משמעות התחנון, ובעיקר התוספות של שני וחמישי? זה אינו כאב? זאת אינה צעקה? או שמא אינך כואב את כאב העם הזה והתפילה כבר שגורה בפיך ואינך שומע את פיך מדבר?
ושוב למה אני צועק ...הרי אני קיים לנצח. התורה ניתנה לבני אדם חיים הרי כבר נאמר "לא בשמיים היא" ועל כן ישנה הלכה לא ללכת לבית קברות כשתפילין בראשו או ציצית בבגדו משום לעג לרש, שהרי מת אינו יכול לקיים מצוות. כל מהותנו הנה כאן בעודנו בחיים שלא על מנת לקבל פרס בעולם הבא. כל המהות הנה מצוות בין אדם לחברו "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך ואידך זיל גמור", על מצוות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר.
ועוד משהו שוב מתוך קיצור שולחן ערוך סימן כט´ סעיף יט´: חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות, שלא ידבר אליהם אלא רכות, וינהג בהם מנהג כבוד ולא יכאיבם אפילו בדברים מפני שנפשן שפלה מאוד ורוחן נמוכה... שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון . ברית כרת להם מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שהם צועקים מחמת החמס שנעשה להם, הם נענים, שנאמר כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. הרי לך צידוק צעקתי ודבריך אינם במקומם.
הריני מוחל וסולח לאדם המכונה - - - - - על שהקניט אותי וחטא כנגדי בין בגופי בין בנפשי בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים ולא ייענש בסיבתי.
אור וטוב אוריאל מעוז


והוא ענה וכתב:

שמאי לעומת הילל
מה לעשות גישתי היא לא של הלל אלא שמאי , זאת שכל חז"ל מסכימים אליה כולל הילל , זאת שבאחרית הימיים . מה שקוראים לו נון של קדושה . מסופר שבעת היותנו במדבר = גלות דיבורי עץ הדעת . כל אחד שיצא מהעדה נחשב למת - דהיינו נכנס לכרם ביבנה . וזה באופן מוחלט , כשאתה בא לסבר את האוזן למי ששבוי בשבעים לשונות עבודה זרה , קרי מודעות מחשבתית של הגיון וראציו של מי שחווה את הארעיות - הזמניות , ואז אתה מתרגם במחשבתך את המוות הנ"ל להיבטים של חיות אלוקית וכרת ומידות של כרת ,ולפי דרכו של הילל בסברו את כוונותיו למי שכבר נמצא במצב של כרת (נכנס לכרם ביבנה)אזי פירוש אחר הוא זיל גמור ,שלא נדבר על זה שמדובר על גוי שרוצה להתגייר על רגל אחת . וכאמור העיסוק ברייקי הוא עבודה זרה נטו , ובעל פעור זאת מציאות אישיותית בארעיות ובזמניות , שיורדת פלאים ואין מנחם . ועל התנועה בין רייקי לתפילין בין כרת לחיים כל יום , נכתב עד מתי את פוסחת על שתי הסעיפים , או ההיצמדות לבעל פעור , שהמשה שבדור מחייה את נפשך מחדש , כל פעם קצת , כדי שתצליח לתקן , מעלה את מי תהום רבה לעומת נפשך (שבירת הלוחות), ועושה כמלאך בלידתך ,
ומשכיח ממך היבטים שונים (משיח + כוונות = משכיח),כל לילה כמדומני . הרי כליך בכרם של יבנה , אלא היורדים פלאים ללא נחמה אינם מסוגלים לראות את הקולות ולשמוע את המראות , במיוחד שאתה רוקד סביב העגל מעשה ידי אדם כגון מדינה צבא כלכלה פוליטיקה אירועים זמניים וכו´ ונחשב כמת בעודך בחיים , שלא נזכיר את טומאת המתים שבו נגוע רב הדור .
וכך נפשך ממשיכה לחיות (על ידי מחייה המתים = קצת לפני התחנון )שוב ושוב כל יום ברחמים , ואינך מת כלל גם אם עבור רעיך בארעיות אחת אתה קבור באדמה , מבין את חיי נצח נטע בתוכנו וברוך שלא עשני גוי . ועל מה הצדיקים צוחקים על אוכלי לחם העצבים . ומאיזה שגיאות נקני , ואיך תלבין משלג , וגם לנו נסלח כל יום , למרות שטרם אנו עונים אנו ....
וגם נשמעו דבריך , ועוד תיקון חשוב הוא להבין שהעולם הבא , הוא זה שבא לקראתך - לעומת נפשך, שהרי אין מוות כלל , ולך נשאר מעתה רק לתקן , ובוודאי שלא לעסוק ברייקי ,
ולגבי חמתך המתעוררת .. נו טוב , אין לי כל כוונה לפגוע בך , ואם נפגעת קבל את התנצלותי .
כל הכוונה היתה בנכתב לחזק את רוחך , ולהאיר מעט את החשכה , ואם הפנמת את העניין , הרי כולנו יצאנו נשכרים .
-פלוני-

ואני הבנתי שנעול על מחשבתו ואינו מנסה להבין ו/או לקבל שישנן דעות מגוונות
לכן סגרתי את הדיון עם אותו הבחור:

פלוני...
חזור לקרא את ציטוטי קיצור שולחן ערוך מהודעתי הקודמת. וחזור לקרא את הודעותיך ואת שיפוטך לא לפי בית שמאי אלא לפי לשון הרע וזאת מכיוון שמעולם לא פגשת או הכרת אותי ואת אורחות חיי.
זוהי הודעתי האחרונה אליך.
שיהיה לך רק אור וטוב כל ימי חייך
ושכל נר ונר חנוכה שתדליק יוסיפו אור בחייך ובנשמתך
ותשכיל לא לשפוט אחרים מבלי להכירם.
ואני שוב סולח לך
אור וטוב
אוריאל מעוז


אך היו גם הודעות אחרות:

אוריאל,
אולי להקל במקצת
אין לי תשובה ישירה אליך, לא בדיוק. אבל יש לי תשובה שעלתה במקלדתי כששאלה אותי חברה (בהקשר שונה מאוד) אם יש עדויות לכך שאלוהים מדבר - ותהתה אם שמיעתה היא הבעייתית או אם קולו לא נשמע, כבר.
והתשובה (וסליחה, מראש, איני יודעת אם היא באה מתוכי או מחוץ לי, והתרגום לעברית מופיע לפני המקור האנגלי):
אלוהים מדבר אלינו בקולו של כל ילד שנולד לתוך חיי עוני סבל והתעמרות וזקוק לעזרה מידי מישהו שיש לו יותר יכולת, עוצמה ואמצעים. לא לשמוע את הקול הקורא הוא דבר מובן. עבור אלה מאיתנו שבטנם שבעה וגופם מכוסה, זו הדרך הקלה ביותר.

God speaks in every child who is born into poverty and abuse and needs help from someone with more ability and strength and means than they have. Not listening is very understandable
בברכת דרך צלחה,

פלונית (בדרך למעגל הרייקי השבועי)

את זעקתי זו שבתחילת הפרק, כתבתי מתוך כאבי ועמקי נשמתי הפצועה ,
לא ציפיתי לרגע כי מישהו יחשוב לענות במקומו של ריבון העולמים
שאליו בעצם הפנתי את זעקתי ושאלותיי.

את זעקתי הייתי חייב להוציא ממני, שנאמר: "דאגה בלב איש ישיחנה" וכבר ראינו בפרק על חמשת העקרונות של הרייקי את הפירושים השונים של פסוק זה.

פרסמתי את זעקתי בפורום ובפורומים אחרים, על מנת שאנשים אחרים יתחברו לזעקתם האישית והאילמת לעיתים, עם תקווה בלב שאכן יום יבוא ויתגשם בנו הפסוק:
וישמע אלוהים את זעקתם....
ויעשה עם זה משהו!

במלאות חצי שנה לפיגוע הנורא ולכל תהפוכות חיי, ישבתי ליד מיטתו של אבא של חבר בבית החולים הדסה עין כרם. הוא עבר ניתוח ואני שהיתי לידו בלילות על מנת להקל על המשפחה. הביקור בהדסה החזיר אותי בבת אחת ליום ההוא והכאב עז. ישבתי מחוץ לוילון שהפריד בין האור העז של המסדרון המחלקתי לבין החדר שבו שהה עם עוד מספר חולים, מקשיב בדממה לגניחות מזדמנות שבקעו מהחדר ומחדרים סמוכים, גרוני נחנק מדמעות שניסיתי להסתיר מהאחיות שהלכו אנה ואנה, נענות לקריאותיהם של מטופליהם, מנסה להסדיר את מחשבותיי.

לקחתי מפית נייר ועט וישבתי לכתוב:

הזמן שחולף
חמש עשרה מיליון, שמונה מאות תשעים ושבע אלף ושש מאות שניות
שהם מאתיים שישים וארבע אלף תשע מאות ושישים דקות
שהם ארבעת אלפים וארבע מאות ושש עשרה שעות
שהם מאה שמונים וארבעה ימים
שהם עשרים ושישה שבועות ויומיים
שהם שישה חודשים
שהם חצי שנה
מאז הרצחה של תהילה אחותי.
הגעגועים, הכאב, השאלות, התהיות, הצער והיגון אינם מרפים.

חמש עשרה מיליון שמונה מאות תשעים ושבע אלף ושש מאות פעם
השאלה "למה" יוצאת בנשימה אחת עם השם "תהילה"
יוצאת בדממה דקה ואין איש שומע,
זעקה בלב פצוע ומדמם בכאב.

the show must go on""
שרו צעקו להקת קווין האגדית...

"כל העולם במה ואנו השחקנים"
אמר שקספיר...

אין ברירה חייבים להמשיך
אני מנסה לשווא לשכנע את עצמי.
כדגל המתנופף לפי כיוון הרוח
כך אני מתנופף לפי כיוון השעון:
קם, אוכל, עובד, מחייך, נע, זז ומש,
עוד יום עובר, עוד שעה, עוד חודש, עוד שבוע
והפיגוע במסעדת סבארו נמוגה בזיכרון
ושמות חדשים נכנסים לתודעה:
רח´ הנביאים, גבעה צרפתית, חדרה, רח´ יפו, מדרחוב, ירי בדרכים ...
היש לזה סוף???....
אוריאל מעוז

למחרת העתקתי את זה לפורום שלי והתגובות לא אחרו לבוא....

אוריאל , ידידי
אומרים שאנשי הרייקי מלאים שלווה , רוגע , מן כאלה "שאנטי" המאמינים בשלום ואחווה בין כל בני האדם.
אכן נכון הוא הדבר.
אותם שרצחו בדם קר אינם בני אדם לטעמי , חיות אדם הם , ברואי שטן.

יש ברירה , והיא לא להשלים עם קיומם , לא להסכים כי הרוע הוא הכרח בעולם ,
על מנת להכיר את הטוב.
בני מוות הם , בכל מקום בו יהיו יש לרדוף אותם עד מוות.
"הנה נתתי לך את הטוב ואת הרע , ובחרת בחיים" - הם בחרו במוות.
של קורבנות חפים מפשע , ושלהם.
יהי זכרה של אחותך , תהילה , ברוך

לאוריאל שלום,
קשה להתעלם מהכאב העמוק שאתה מביע -ויש מועקה בכך שאין מלים לנחם אותך
כי גם אם היו כאלה הם היו בגדר מלים-אני יכול רק להביע תפילה שתמצא את הזמן
ואולי גם קצת הקלה ודרך להתמודד יותר טוב עם הכאב הנורא שאתה מתאר.
אם תביע נכונות אני ואחרים נשמח להתפלל ולשלוח רייקי בתקווה שאולי כוחות החמלה של העולם ושל הריקי יוכלו להקל ולו מעט על הסבל.
בתקווה לימים טובים יותר-ולהקלה בכאב
פלוני