|
שני חברים הלכו במדבר. בנקודה מסוימת במסעם החל ויכוח ביניהם. אחד החברים סטר
לחברו על הלחי.
החבר שקיבל את הסטירה נפגע מאוד, אך ללא מילה, פשוט כתב על החול: "החבר הכי
טוב שלי סטר לי היום על הלחי".
הם המשיכו במסעם, עד אשר הגיעו לנאות מדבר שופעת מים והחליטו להתרחץ במימי האגם.
אותו חבר שקיבל את הסטירה,
שקע בבוץ והחל טובע, אבל חברו הטוב בא והציל אותו.
אחרי שהתאושש מהטראומה שעבר, הוא החל חורט על אבן: "החבר הכי טוב שלי הציל את חיי היום".
החבר המכה שאל בפליאה: "מדוע כשסטרתי לך, כתבת על החול, וכשהצלתי אותך חרטת באבן?"
ענה החבר: "כשמישהו פוגע בנו אנו צריכים לרשום את זה על החול, כך שהרוח תישוב ותמחק את
העלבון. וכך לא נזכור את הרע.
אך כאשר מישהו עושה לנו טובה, יש לחרוט זאת על האבן וזה יישאר לדורות.
תמיד אנו צריכים לשכוח את הרע ולזכור את הטוב.
ידיד לצרה נולד
היה היה מלך ולמלך בן יחיד. כל יום היה בן המלך יושב בחלון ומתבונן בים, כי הארמון עמד סמוך לשפת הים.
בוקר אחד ישב כהרגלו והנה הוא רואה בחור צעיר פורש מפה על שפת הים, יושב ואוכל. כשגמר הבחור לאכול
הוציא נפה והתחיל לנפות את מי הים, כל הבוקר ניפה את המים. בצהרים הפסיק, ישב לאכול ושוב חזר לנפות את
המים עד הערב. יום, יומיים, שלושה – לא מפסיק לנפות את המים,מן הבוקר ועד הערב.
שלח בן המלך שליח להביא את האיש בפניו. את השליח, אמר לו – בן המלך רוצה לראותך, בוא בבקשה אתי.
אמר לו – מה עשיתי? מה חטאתי ומה פשעתי? לא הזקתי לאיש. מה הוא רוצה ממני? אמר לו השליח – אל תחשוש.
לא עשית שום דבר. בן המלך רק רוצה לשאול אותך משהו. אמר – טוב. הלך עם השליח ובא לפני הנסיך – שלום אדוני.
- שלום, שלום. אני רוצה לשאול אותך שאלה, כבר שלושה ימים שאני רואה אותך מנפה את מי הים. מה אבד לך במים?
אבדה לך טבעת? אבדה לך שרשרת? אבד לך איזה תכשיט? נאנח האיש – מה אגיד לך – עברתי בכל היבשה, חיפשתי,
תרתי ולא מצאתי, חשבתי אולי במים אמצא! אמר לו – מה? אמר לו – אני מחפש ידיד!
- אין לך משפחה, אחים? - לא. אני בן יחיד. - אין לך אבא, אמא, חברים? אמר לו – אין לי איש בעולם. אני לבד לבד.
אמר לו בן המלך – חכה פה. הלך אל המלך, השתחווה לפניו, ואמר לו – אבא, תסלח לי, אני רוצה להיות חברו של האדם הזה.
העניין הוא כך וכך. ראיתי אותו ודברתי איתו. הוא מאוד מוצא חן בעיני ואני בטוח שגם בעיניך ימצא חן.
הוא בן יחיד ואני בן יחיד – טובים השנים מן האחד. אני רוצה בו לאח – נחיה יחד כמו שני אחים.
אמר לו המלך – איך בני? אי אפשר, הרי זה ארמון! זו מלכות! איך נכניס אדם שאנו לא מכירים לארמון?
אולי הוא ממשפחה טובה, אולי הוא פושע. אנחנו לא מכירים אותו. לא חביבי, אני לא יכול! אמר הבן – אבא, או שהוא
בא אלי לארמון, או שאני עוזב את הארמון והולך איתו! ניסה המלך לדבר על לב בנו ולהניא אותו מכוונתו, אך לשווא.
נכנע המלך לרצון בנו – טוב, מה לעשות, תביא אותו. הכניס בן המלך את ידידו החדש לחדרו והשנים כרתו ברית ידידות.
פצעו אצבעותיהם וערבבו את הדם לאות כי מעתה והלאה יהיו אחים בדם. נכנסו שניהם לגור באותו חדר ושוב לא נפרדו.
אכלו יחד, שתו יחד, טיילו יחד, התלבשו כמו תאומים ממש, כל כך אהבו איש את רעהו.
באחד הימים הובאה לארמון בחורה יפת תואר – כלה לבן המלך. פנה בן המלך אל ידידו – אחי היקר, אולי אתה רוצה להתחתן
עם הבחורה הזאת? אמר לו – הביאו אותה למי? אמר לו – לי. - אם כך, מזל טוב! שתהיה לך ואסורה לי. אמר לו – אינך כועס,
אחי? - חס וחלילה! אדרבא, אני שמח בשמחתך! ערכו את החתונה ברוב פאר והדר. לבן המלך ולרעייתו הקצו חדר מיוחד
בארמון וידידו של המלך נשאר לגור בחדר הקודם.
באחד הימים ישב הידיד כהרגלו ליד החלון והתבונן בים. לפתע ראה מלח ובנו שטים בסירה, שטים במהירות ובן המלח
שואל את אביו – אבא האם קרה משהו היום? מה יש? מה קרה שאתה שט כל כך מהר? - בני שמעת על בן המלך שהתחתן
לפני זמן קצר? אמר לו – כן. אמר לו – בן המלך הזה עומד לקבל מתנה פרח – פרח גדול, יפה, עין לא ראתה כמוהו! אבל אם
יריח ממנו בן המלך – יתעלף ואיש לא יוכל לעורר אותו לחיים! אמר לו – אבא, בוא ונגיד זאת לבן המלך, נציל את חייו ואולי גם
נקבל ממנו מתנה! אמר לו – בני, אף אחד לא יכול להגיד לו ואף אחד לא יכול להצילו. מי שיגלה את הסוד, יתאבנו רגליו ויהפכו
לאבן שיש! מי שמע כל זאת? ידידו של המלך. מיד רץ, עמד בשער הארמון וחיכה. לא עבר זמן ושליח בא לארמון
עם פרח – מתנה לבן המלך. פרח גדול, יפה, עין לא ראתה כמוהו. לקח את הפרח מידי השליח, זרק אותו על החול ורמס
אותו ברגליו. בן המלך השקיף מבעד לחלון וצפה במעשיו, אך לא אמר דבר.
עברו ימים אחדים ושוב ישב הידיד וצפה בים. ראה את המלח ובנו שטים במהירות. שאל בן המלח – אבא, מה קרה היום
שאתה כל כך ממהר? האם קרה משהו? אמר לו – האם שמעת על בן המלך שהתחתן לא מכבר? אמר לו – כן. אמר לו – היום עומדים
להביא לו במתנה מעיל – מעיל לבן עשוי משי עם מעשה רקמה. מעיל כל כך יפה, אבל ברגע שילבש אותו בן המלך, יפול לארץ וימות!
- אבא, בוא ונגיד לו! ככה נציל את חייו ואולי גם נקבל ממנו מתנה! - לא בני. אף אחד לא יכול להגיד לו. מי שיגיד לו – מחצית גופו
תהפוך לאבן שיש. שמע הידיד את שיחתם, מיד רץ לשער הארמון, אסף עצים והכין מדורה. כשהגיע השליח עם המעיל, לקח אותו מידו,
זרק אותו למדורה ושרף אותו. ראה זאת בן המלך מן החלון, אך שוב שתק, לא אמר מילה, רק חשב לעצמו – למה אחי עושה לי כל זאת?
אולי הוא מרוגז? אולי הוא כועס עלי?
עבר זמן ושוב ישב הידיד בחדרו והביט אל הים. הביט וראה את המלח ואת בנו שטים במהירות והבן שואל את אביו – אבא מה קרה
שגם היום אתה כל כך ממהר? האם קרה משהו? אמר לו – בני שמעת על בן המלך שהתחתן זה מקרוב? אמר לו – כן. אמר לו –
עכשיו יביאו סוס – סוס חום, גדול, יפה, סוס אציל. אבל ברגע שיעלה עליו בן המלך יתחיל הסוס לדהור ויעלם מן העין, ואת בן המלך
לא ימצאו לא בשמים ולא בארץ! - אז אבא, בוא ונגיד לבן המלך, נציל את חייו ונקבל ממנו מתנה! אמר לו – בני, אף אחד לא יכול להגיד לו.
מי שיגלה את הסוד, יהפוך כל גופו לאבן שיש! שמע הידיד, רץ לשער, לקח סכין והתחיל להשחיז אותו. סכין גדול! ברגע שראה את השליח
מגיע עם הסוס, הניף את סכינו והסיר את ראשו של הסוס מעליו. לקח את ראש הסוס ואת הסכין והשליך אותם לתוך באר עמוקה. בן המלך
ראה את כל הנעשה מחלון חדרו.
התרגז בן המלך, ניגש לשער הארמון ואמר לידידו – אחי, למה אתה עושה לי ככה? האם אתה כועס עלי שהתחתנתי עם הבחורה?
אמר לו – חס וחלילה, אחי! - אם כך מה הסיבה למעשיך? לפני שהתחתנתי הצעתי לך לשאת את הנערה לאשה. יכולת לשאתה
ולא לעשות לי את כל הדברים האלה! אמר לו – חס וחלילה, אין עיני צרה בך. תיהנו אתה והיא ויהיה לכם כל טוב! - אם כך, למה
אתה עושה לי את הדברים האלה! אמר לו – אחי, אל תשאל אותי. אתה תצטער! אמר לו – בחיים שלי לא הצטערתי ולא התחרטתי
על מעשי. גם עכשיו לא אצטער. אמר לו – הבט בי ואספר לך –הפרח שהביאו לך – אם היית מריח אותו, היית נופל לארץ מתעלף
ואיש לא היה יכול לעורר אותך לחיים!עוד הוא מדבר והנה ראה בן המלך שרגליו של ידידו הפכו לאבן – אבן שיש. אמר לו –
אחי מספיק! באמת אני מצטער! אל תגיד! אל תספר! אל תגיד לי כלום. אמר לו – איך אפשר – האם אוכל לחיות עם רגלים
מאבן שיש? המעיל אם היית לובש אותו, היית נופל ארצה כמו בול עץ, היית מת ואף אחד לא יכול היה להשיבך לחיים. הסתכל עליו בן המלך
והנה הפך חצי גופו לאבן שיש. -אחי אתה צודק! אל תספר יותר. אני באמת מצטער! אמר לו – לא יעזור לך, אני לא אוכל כשחצי גופי מאבן
שיש! והסוס- היית עולה עליו, הוא היה דוהר אתך למרחקים. לא היו מוצאים אותך, לא בשמים ולא בארץ.
סיים את דבריו והפך כולו לאבן שיש. התחיל בן המלך לבכות, לקרוע את בגדיו, לתלוש את שערותיו, עשה מה
שעשה –לא עזר שום דבר. דמעות של דם הוריד מהעיניים שלו ולא הועיל דבר. כל כך יקר היה לו אחיו עד שציווה להכניס את
אבן השיש לארון זכוכית ולהעמידה באמצע הארמון וכל יום היה בא ושופך עליה את דמעותיו. והנה מלאו ימי הריונה של אשת הנסיך
והיא עמדה ללדת. נכנס בן המלך לחדר אחיו ידידו ונזכר בו. שם את ידו על האבן ואמר – אם אחי היה חי, היה משתתף אתנו בשמחה.
מסכן שכמותו, הקריב עצמו למעננו. עוד הוא מדבר ופתאום ראה את המלח ובנו שטים בסירה, שטים במהירות ובן המלח פונה
לאביו ואומר לו – אבא מה קרה שאתה שט כל כך מהר? קרה משהו היום? אמר לו – בני, שמעת על בן המלך שהתחתן
לא מכבר? אמר לו – כן. אמר לו – היה לו ידיד לבן המלך, לא סתם ידיד – אח ממש! -ומה קרה לאותו ידיד? אמר לו – ידידו זה
הציל אותו מן הצרות שנועדו לו, אבל בן המלך כעס עליו, לחץ עליו שיספר לו את הסיבה למעשיו. כשלחץ עליו נאלץ לספר,
וכשסיפר הפך כולו לאבן שיש! -ועכשיו לא נותר דבר לעשותו? האם אי אפשר להשיב אותו לחיים? אמר לו – לצערי הרב לא.
רק דבר אחד. אמר לו – מה? אמר לו – אשתו של בן המלך כורעת ללדת ועתידה להביא בן לעולם. אם יזילו את דמו על השיש,
יקום הידיד לתחיה.
שמע זאת בן המלך, וחשב לעצמו – אם באמת תביא אשתי בן לעולם אזי יש אמת בדבריהם, אך אם תביא בת – שקר הוא. עוד הוא מהרהר נכנסים והנה נכנסים ומודיעים לו – מזל טוב, בן המלך! יש לך בן! יש לך בן! -איפוא? איפוא הוא? רץ לארמון לחדר היולדת. אמרו לו – חכה, נרחץ אותו, נלביש אותו. אמר להם – שום דבר, לא לרחוץ אותו ולא לנקות אותו ולא שום דבר! ככה אני רוצה אותו! כמו שהוא! נכנס לחדר, תפס את התינוק כשהוא עוד מלוכלך בדם הלידה ורץ איתו לחדר אחיו. הניח אותו על השיש והטיף את דם הלידה על האבן. אך נגע הדם בשיש ומיד קם הידיד לתחיה. חיבק אותו ונישק אותו ואמר לו – באמת, ידיד לצרה נולד. | 
