"וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו" (מלאכי ג, טז).  

ראשית חוכמה - דעת השם

כה אמר השם:

"אל יתהלל החכם בחוכמתו... ואל ... כי אם בזאת יתהלל המתהלל : 

  השכל וידוע אותי...."

המטרה אליה צריך לכסוף האדם היא דעת השם ומתוך כך תתווסף לו גם יראת השם ואהבתו במלא עוצמתה.

"ותפקחנה עיני שניהם וידעו..."

אומנם זכינו לראות ולדעת, אבל עדין רב הנסתר על הגלוי, הן על העבר, הן על ההווה, והן על העתיד.

בעבר ניסו חכמינו להבין את העבר, והנביאים ניסו לראות את העתיד, וגם למרות התקדמות הטכנולוגיה, לא יכולים בני האדם לדעת ולהבין את כל המתרחש התרחש או יתרחש.

הטכנולוגיה המפותחת אינה מראה לאדם את כל מאווי ליבו.

איזהו חכם?   הרואה את הנולד.

האדם הראשון לאחר שראה... ידע גם את אשתו... וראה את הנולד.

גם הדורות הבאים ידעו... וראו את הנולד להם, כפי שמסופר בפרשת בראשית.

עד היום אנו רואים את עצמנו ואת זולתנו. אבל לדעת את השם זה השלמות ואליה אנו רוצים להגיע.

כידוע נאמר " ויזכור השם ...וידע".

בדורנו, דור אחרית הימים, אנחנו אלו שצריכים לזכור את השם ולדעת אותו, ועל ידי השגת מטרה זו בשלמותה נזכה גם לסתור את הנסתר ולהגיע מתוך כך גם לשלמות יראת השם ואהבתו ולתקן עולם במלכות שדי.

        פעמים רבות בעבר ניסו חכמינו להבין את הנסתר על העבר בצורות שונות כמו:

1.      נוטריקון (ראשי תיבות).

2.    גימטרייה.

3.    הסבר דבר מתוך דבר.

 אבל טמון במקרא עוד שיטה נסתרת השמורה רק לאחרית הימים, לעת צרה, מסתבר שהגיע זמנה.

נקווה שב"ה נדע להשתמש בשיטה זו כראוי...

כידוע מאז חורבן בית המקדש מספר בני ישראל הגיע למינימום שלו במאה ה 15 והגיע לשיאו דווקא לפני השואה.

 ובכן מסתבר שהשם נתן תרופה למכה. התאוצה בגידול עם ישראל לא היה טבעית ובאה לאזן את השואה, מעין, "תרופה למכה".

מסתבר שגם הפעם השם נתן תרופה,  שיטה מסתורית לנצח את הקמים עלינו. נקווה שב"ה, נדע להשתמש בה כראוי כדי למנוע את המכה (לא עלינו) .

ובכן סוד השיטה הוא בשפה כפי שנרמז בבראשית:

"הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב"

     אבל יותר נכון מרכיביה של השפה : המילה, ששורשה:  "מל" .

במה בעצם_מדובר?

   כמו שנגיעת שני חוטי חשמל יכולה להיות בעלת משמעות עצומה, כך שימוש נכון

    בצרוף אותיות ומימושו בזמן מסוים, מקום מסוים, ועל ידי אדם מסוים, למרות

    שלכאורה נראה חסר משמעות, יכול להיות יותר עוצמתי מפצצת אטום.

    הרי זה כמו יצירת שירה שבה יש חשיבות לניגון של כל תו,

    ואולי לעת הזאת נקראנו "ישראל".

שימוש בצירופי אותיות לשם השגת מטרה מסוימת, יוגדר כאן : "המלה".

עם לידתנו קיבלנו את ה"מילה" הבשרנית, ומסתבר שלעת זו – "עת צרה ליעקב" – קיבלנו גם את המילה הרוחנית, "המלה" (שילוב נכון של צירופי אותיות), המשמשת ככלי נשק.

       מה יש באותיות "מל" דווקא?

1.   אותיות משמו של השם.

כידוע, שמו של השם מופיע מתוך ענוונותו רק בשימוש של אותיות "אווריריות" – אהוי.  אבל בשמו השני, מופיעות גם אותיות בשרניות – "למ".

2.   מילה היא "תיבה" בתוך המשפט.

נוח ניצל וניבדל משאר בני האדם רק ששמע לקול השם – "בוא... אל התיבה".                   

3.   ברית המילה – יסוד קיומו של עם ישראל בין חיות הטרף המקיפות אותו, הוא המבדילו והמצילו –  "מל".

אברהם ניצח את גורלו האבוד רק שהשתמש ב"מל". 

4.   שרה שאלה - מי מילל?

התשובה הניצחת מופיעה רק אחרי אלפי שנים. כוח האמת.

 מסתבר שככל שהאמת נסתרת לזמן ארוך יותר כך היא מתגלה בעוצמה חזקה יותר. כמעיין אוצרות טבע הטמון במעמקי האדמה.

מסתבר שעם ישראל מתעלה על הגויים לא רק כשהוא משתמש במילה הפיסית, אלא גם כשהוא משתמש במילה הרוחנית , דיבור, "מהות האדם". בהמשך נראה גם מה יש באותיות המרכיבות את מילות הדיבור.  

כדי להבין את מימוש השיטה, נקרא ביחד את התורה שהיא מקור הכוח הנסתר, ונראה בה דוגמאות ליישום הנאמר.

לאחר שנבדוק ונגלה את יישומה, נוכל, ב"ה, לממש שיטה זו אף להווה, וב"ה, אף לעתיד.

תוך כדי ריחוף על ספר התורה נוכל לעסוק בשלושה נושאים:

1.   הסודות החבויים בתורה אלפי שנים.

2.   הבנת הנבואה. כיצד ניתן לנבא, וזאת על סמך דוגמאות של מימוש כללי הנבואה (שנלמד בהמשך), בספר התורה.

3.   קבלת כוחות על טבעיים. שימוש בכוחות הטמונים במסתורי התורה על מנת לנצח אויבים או לפתור בעיות בתחום הפרנסה, הרפואה ועוד.

בהמשך נעבור על ספר התורה לפי פרשיותיו, ובכל פרשה נמצא, ב"ה, את המרכיבים של שלושת הקטגוריות שמנינו. ננסה לשלב גם דברים אקטואליים.

אבל לפני כן , הבה נרחיב את הדיבור על שלושת הקטגוריות שמנינו.

הנושאים:

1.סודות החבויים בתורה:

נוכל, ב"ה, להבין מאורעות בצורה יותר טובה, כיוון שנפתחת לפנינו

שיטה חדשה שלא נוסתה, הלא היא... צרוף אותיות.

ננסה להבין, ב"ה, את הבריאה ונהנה מזיוה.

2.הבנת הנבואה:

נראה, ב"ה, שניתן היה לנבא דברים מהמקרא ואף מימינו על ידי שילוב של המרכיבים המתאימים (שנלמד), למרקם הנבואה.

על מנת לנבא צריך לצרף מספר מרכיבים יחד למעין צמה רוחנית.

ככל שמשתמשים במרכיבים רבים יותר ובצורה הנכונה בלבד, ניתן לרקום נבואה טובה יותר. המרכיבים מחולקים למרכיבים מילוליים על סמך אותיות ולמרכיבים מעשיים לפי פעולות האדם או שפיטת הפעולה. (כל מרכיב יוגדר בצורה שונה וייחודית).

המרכיבים הם:

א.   "נבואה לזמן קצר מאוד" :  

            צרוף אותיות במילה אחת, יחזור על עצמו במילים הקרובות.

ב.   "נבואה לזמן קצר" :

           מילה מסוימת תחזור על עצמה במשפטים הקרובים.

ג.    "נבואה לטווח ארוך" :

          צרוף מילים מסוים יחזור על עצמו במשפטים מאוחרים יותר.

ד.     נושא השיחה לטווח קרוב מאוד.

           החלפת האותיות לאותיות המקבילות או החלפת המילה למילה נרדפת.                             

ה. נושא השיחה לטווח קרוב.

            ו.  נושא השיחה לטווח רחוק.

           ז.   לפעמים יש צורך להפוך את אותיות המילה.

           ח.  לפעמים הופכים מילה למילה אחרת זהה.

           ט.  מידה כנגד מידה.

           י.   עבירה גוררת עבירה. שימוש באותם האותיות.

           יא. מצווה גוררת מצווה. שימוש באותם האותיות.

           יב. תוצאה מילולית לפי המעשה.

           יג. נבואה לפי "מוטיב חוזר".

           יד. שימוש בלשון נופל על לשון. (מעין שרשור לשוני, בו יופיע במשפט, שורש מילה

                                                 מסוימת, כשהוא ממומש במובניו הרבים).

           טו. שימוש בתרתיי משמע.

שילוב המרכיבים האלה כפתיל, יהווה תשובה לצופן שאליו אנו מעוניינים לחתור.

והרי זה כמו הצעצוע "קובייה הונגרית". על ידי הסיבובים הנכונים של חלקי הקובייה ובזמן הנכון, נוכל ליצור מטרה נפלאה.

בהמשך נראה דוגמאות רבות, ואז נוכל להבין את השיטה בצורה יותר טובה.

דוגמא ליכולת הניבוי נמצא בספר יונה.

היה ניתן לדעת שיונה יתקל במהלך חייו במושגים משמו, כמו:

אוניה, לוויתן, קיקיון, נינווה, נבואה.

3.   ניתן להשתמש בצרוף אותיות על מנת לנצח, וזאת על ידי מספר מרכיבים:

-------------------------------------------------------------------------------------

   מרכיב סודי לעת עתה.

כידוע, השם אמר למשה :   "ידעתיך בשם".

 וגם אנו, ב"ה, נדע את השם על ידי :

א.    קדושה. (כמו שנאמר : "ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום").

ב.     דבקות בתורה.

ג.      "המלה". (שימוש באותיות השם)

כידוע, התורה היא:

1.   התגשמות כוחות אלוהיים.

2.    כמו ישות נקבית.

 אם ה"מהול",

            א. יבוא במגע עם התורה

            ב. יחדור לרבדים  העמוקים שלה

            ג. יוכל "להמיל"

 אז הוא יוכל להפוך לבעלה של התורה, ואז כבעלה היודע אותה הוא יוכל להגשים כוחות אלוהיים ואף ליטול חלק בשלטון ביקום.

).

   גם המאבק הצמוד :   ישראל – שעיר    יהיה מעניין באחרית הימים.

   ב"ה, שימוש נכון בשיטה, יכול להביא גם לשינוי מחי לדומם ומדומם לחי, אפילו עד לתחיית  

   המתים.

   ב"ה, בקרוב נבין מהו פרי עץ הדעת, ובהמשך נבין מהו פרי זוגו – פרי עץ החיים – הפרי

   המבוקש ביותר בעולם, ונשכיל לדעת, ב"ה, את השלחותיו והשלכותיו.

   לפני שנתחיל את הרצף המקראי מראשיתו, ננסה להבין עוד כמה דברים, ונתחיל בכמה

   דוגמאות כלליות:

    ובכן כדי להגיע לניצחון או למטרה הנדרשת צריך, כמו שאמרנו, מימוש שמו :

    לדוגמא:

   שאול שאל את האתונות ולאחר מכן הוא נשאל על ידי משפחתו ולכן זכה למלוכה.

    (נ.ב. גם מלכותו הייתה שאולה).

   דוגמא נוספת: שימוש באותיות המטרה:

   עם ישראל רצו לצאת מעבדותם, ולכן ייצאו על ידי השימוש במושג "מצה", שהוא גם אותיות  

   המטרה הנדרשת, "יציאה", וגם שם המעביד – "מצרים".

   אבל אם היו אוכלים חמץ במקום מצה, היו מחמיצים את היציאה.

     מטרת אברהם: "לחיות", לכן שרה תוצג: "אחות".

     השם לא ייתן לבלעם... על ידי שימוש באתון.

   שימוש בשם השם:("עזרינו בשם ה' "):

   שימוש באותיות משם השם יכול לשמש תגבורת רצינית במאבק אל הניצחון.

   בתהילים כ מוזכר : "...ואנחנו בשם ה' אלוהינו נזכיר".

   במלאכי ג, ט'ז כתוב : "וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".

   ביואל ג, ה      נקרא : "והיה כל אשר יקרא בשם ה' יימלט".

    שימוש בשם השם על ידי שימוש בצרוף "מל":

   כידוע, השם מופיע במקרא בשמות שונים. המוכר ביותר הוא המופיע בפסוק הראשון בתורה  

   ("בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ"), כשהאותיות המרכזיות שבו הם "למ" או בהפוכם: "מל",  

    וכן במקום מאוחר יותר: "ה' איש מלחמה".

   בתהילים קיח : "כל גויים סבבוני, בשם ה' כי אמילם...סבוני כדבורים...בשם ה' כי  אמילם".

   כידוע, "אמילם"...אמיל...ימיל...המלה. כמו שהדבורה מתה לאחר העקיצה, ללא צורך בפעולה

    פיסית מצד האדם המותקף, כך גם ה"המלה" אינה פעולה פיסית, כמו "הכרתה", אלא פעולה

    רגועה של שימוש בשפה (דיבור) ובאותיות משם השם.

    "המלה" היא שימוש בדעת השם כדי לנצח יריב.  מי שיידע את השם, יוכל להמיל.

    מסתבר שלא סתם דבריו האחרונים של דויד (כפי שמופיעים בספר שמואל ב, כג) היו:

                       "רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני".  (או גם זו הסיבה שיש להוסיף מלח על כל הקורבנות).

   שימוש בשם השם יכול להיעשות אף באותיות "השם" :

   כפי שנאמר בבראשית : "...אשר יבואו בני האלוהים אל בנות האדם וילדו להם המה  

    הגיבורים אשר מעולם אנשי השם".

   או כפי שמופיע בדברים כ"ח : " ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלוהיך... "

   כאמור, מימוש רב של דעת השם, ייעשה על ידי שימוש באותיות "השם".

    בורא העולם בענוונותו מצפין את אותיות הצופן:

   בורא העולם מנהיג את העולם בחוכמה, מושך בחוטים ובעוד חוטים ויוצר יריעות שתי וערב,

   כשכל מפגש בין החוטים מדויק ובזמן המדויק שלו. אין גבול לחוכמתו, וככל שנתקדם נבין עד

   כמה.  כמו כן, כך גם ענוונותו. הוא מסתיר את חוכמתו ונותן להבין שמדובר בדבר טבעי לכל

   דבר וכך גם בהקשר שלנו. הוא דאג להסתיר את האמת ולהצפין את המילים במילים נרדפות

    בתוך השרשור המשפטי. הוא גם מצפין אותיות באותיות נרדפות. לכן באנו, ב"ה, לחשוף

    את הצופן המדובר. ובכן, כמו שבדקדוק העברי ישנם שורשיי אותיות יוצאי דופן, כך גם

   בענייננו, ישנם אותיות מתחלפות כלומר יש להם תחליף בעת הצורך והם:

    א – י – ו – ע – ה        ב – פ          ט – ת        ש – ס – צ    

     ג – ק – ח – כ             ד – ז           נ - ל

     ולכן לדוגמא,

     כיוון ש: פ=ב       לכן במצווה הראשונה: "פרו ורבו", וכן, חילוף האותיות : ערב–בוקר.  

     כיוון ש: א=ע       לכן המרגלים שהניאו את העם, גם הניעו את העם.

     כיוון ש:   ו=י         לכן האדם קרא לאשתו "חוה" למרות שהיא הייתה "אם כל חי".

     כיוון ש: א=י         לכן דואג   נקרא גם "דויג". (שמואל א כב, כב).

     כיוון ש: ט=ת      לכן אישה שתסטה...תשתה, וכן יש להיטהר כדי להידבק בתורה.

                                           ולכן הלווים יצטרכו להעביר תער על בשרם כדי להיטהר.

     כיוון ש: ז=ד        לכן היד והזרוע החזקים ניכרים באדרעי.

                               באיוב (לא, כב) : "כתפי משכמה תיפול ואזרעי מקנה תשבר".

                                       וכן מופיע הצרוף:  נדר נזיר.

                                  ולכן,  "בזיעת אפיך תאכל לחם", ובדעת השם תוכל להלחם.

     כיוון ש: נ=ל        לכן האבן הגדולה שהניחו עליה הלויים את ארון הברית (שמואל א, ו) נקראת:  

                                  "אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון ה'".

     כיוון ש: צ=ס=ש לכן בספר דברים בדברי משה לפני הצפנתו בחול נאמר :

                              "ושפוני טמוני חול" (במקום "צפוני"), וכן,  "שם חלקת מחוקק ספון" (במקום "צפון").

                                    מסתבר שכבר מלידתו היה משה צפון כפי שנאמר עליו:   "ותהר האישה ותלד בן ותירא      

                               אותו כי טוב הוא ותצפנהו..."                                                                                                                   

                               משה הצפון צף (סף) על מימי הסוף לפני בעל צפון, הצפין את המצרי והציפם.

                               גם בסוף הימים יצופו צפוני השם ויציפו...

    כפי שלמדנו, כדי להגיע לניצחון על אויב כלשהו, ניתן לפעמים להשתמש בשורש האותיות,  

     כשמחליפים בין האותיות לבן זוגם תוך כדי התהליך.

    כדי שנוכל להבין טוב יותר, נפנה לשימוש בדוגמאות.

     כיבוש  יריחו, היה לאחר ששבע כוהנים סבבו את יריחו שבע  סיבובים, ותקעו  בשופרות .

          נ. ב. כיבוש יריחו היה בין היתר על ידי שימוש בכלל ה"מוות" (שביתה, המתנה).

    יוסף הבין שפרעה יוכל ל"נצח" את מצרים רק אם ישתמש בשם אביו של מצרים (חם), ובשמו

    של מצרים (מצ= מש).              לכן הפתרון היה:  חמ+מש, לחמש את מצרים.

    ככל שנתקדם יותר, נתענג ב"ה על הדוגמאות הרבות שיש.

     על מנת שיהיה מובן יותר, נחלק, כאמור, כל פרשה למרכיבים:

     סודות, נבואה, ורכישת הניצחון.

בראשית

א.         סודות:

1 .  השם אמר:  "רק אתכם ידעתי  מכל משפחות האדמה..."

      וכעת...........רק אותו אנו נדע ..._

     עיסוקנו – הבורא.

לכן, מן הסתם, כל היקום מתנהל סביבו או סביב שמו: בורא (בר).

בראשית – ברא – בר – פר – שור – תור.

התורה מתחילה באותיות "בר": בראשית, ולאחר מכן מילה שונה במשמעותה אבל מתחילה גם באותיות "בר": ברא.

מסתבר שכל הבריאה תנוהל באותיות אלה. כמו, ערב – בוקר.

ראש האבות יהיה אברהם, והוא יאלץ לבצע פעולת הליכה ומעבר שתיתן לו שם נוסף בעל אותם האותיות: עברי.

גם נינו, יוסף, יאלץ לבצע פעולת מעבר שתקנה לו את השם "עברי", ואף יבצע פעולה מאותיות "בר":   העברי יצבור בר.

כיוון שהשם עניו, הוא, כאמור, מסתיר את חוכמתו ולעיתים מחליף אותיות, ולכן   ב = פ כלומר,   בר = פר,   ולכן האדם ייברא מהעפר, מן האדמה, והוא יצווה על "פרו ורבו" וייעשה: "מדבר".

כיוון ש:  בר = פר = שור   לכן גם אשת אברהם תהיה שרה (שור), ונכדה יאלץ לבצע פעולה שתקנה לו את השם "ישראל".

עם ישראל יתקל במושגים באותיות הבורא, "בר", "פר", ולכן יאלצו להיפגש עם פר-עה  שיעביד בפרך את העברים שיפרו וירבו.

אבל הם גם ייחלצו תוך שימוש באותיות אלה. פרעה ייענש דווקא במכות מאותיות אלה, כמו:  צפרדע, ערוב, דבר, ברד, ארבה, בכורות. (גם בשאר מופיע "בר" ונראה זאת בהמשך).     בהמשך, העברים ייצאו למדבר, יקבלו את התורה (תורא=פר=בר), והשם ידבר איתם, וידבר מהם ותחתיהם במדבר....

גם כל הקירבה לשם תהיה מורכבת מאותיות: בר – פר :

פרה אדומה, כפתור ופרח, כרוב, קורבן, כרכוב, כפורת, פרוכת, ועוד.

(פרט לשימוש באותיות "השם": שמן למאור,  בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, אבני שוהם,  ואבני מילואים...).

ובכן, על ידי השימוש באותיות בר-פר נוכל לחזות את מהלך התורה,

בין היתר, כמו:   שרה-ישראל-שור-אפרים,   עד לימות המשיח...

2."נעשה אדם כצלמנו וכדמותנו":

          דמותנו – אדם – אדמה – קדם

       אדם – אד – עדן - עד              

     אדם - עדן - עד – דע - נע ונד – נוד – וידע.

כמו שאמרנו כל הבריאה סביב הבורא. כך גם נזר הבריאה, האדם, יהיה בצלם האל, בדמות האל, וגם ושמו יילקח מ..."דמות השם" ולכן הוא ייקרא "אדם", כפי שנאמר: "נעשה אדם כצלמנו וכדמותנו". מסיבה זו, האדם ייעשה מהאדמה,

וגם כל הסובב את האדם יהיה משמו של האדם. (אד, עדן, דע...).  

השם יממש את שמו, וישים את האדם מקדם  לגן עדן. 

 בעדן האדם יהיה כ"משנה לאל", וסביבו יהיו דברים משמו.

הוא יעבוד (אד). הוא יהיה כתחליף לאד, ויהיה אחראי על הפריה והרבייה של הבריאה ולכן הוא ייפגש בעצי פרי  למיניהם.

הוא יגן על הגן.

בעדן יהיו שני עצים משמו : דעת,  ו...עד ("וחי לעולם").

השם נתן לאדם לאכול מכל הפירות אבל מפירות אלה שבשמו (דעת, עד) הוא לא יוכל לאכול.

 אבל בהמשך, האדם השתמש בשמו, אכל מהדעת וקיבל דעת, וגורש לפני שיעשה שימוש נוסף בשמו, ועל ידי כך יאכל גם מהעד.

באחרית הימים האדם ייקרא כך שוב משורש "כדמותנו" ותפקידו יהיה לדעת את השם ולהגיע לשלמותו ואז יוכל גם לקחת מעץ "העד".

3.למרות ציווי השם לעבוד, דווקא המנוחה יותר מוצאת חן בעיני השם:

מסתבר שלמרות הכול, השם מעוניין בטובת האדם ובמנוחתו:

א.   למרות שהשם ברא את האור וכינה אותו "טוב", הוא השאיר גם את החושך, וזאת גם כדי שישמש למנוחת האדם.

ב.    בורא העולם ברא את העולם רק בשישה ימים והשאיר את היום השביעי למנוחת

    האדם לדורות.

ג. גם השנה השביעית נועדה למנוחה.

כלומר כבר מתחילת הבריאה נרמזה זמן מנוחת השביעית.

מעניין נח        חנ  כלומר, למרות שציווה השם על האדם לעבוד, בכל זאת, דווקא במנוחת האדם יש יותר פוטנציאל למצוא חן בעיניי השם, וזאת מאחר ובמנוחה יש פוטנציאל למצוא חוכמה להשכיל ולשקם את עץ הדעת הפגום.

"ויניחהו בגן עדן"- נתן לו מנוחה.   בזמן המנוחה המיועדת (שבת, שמיטה), יש לאדם פוטנציאל להיות בגן עדן, לעובדה, לשמור על פרי עץ הדעת וליהנות ממנו.

4.מדוע זכה דווקא היום השביעי לברכת השם?

דווקא במספר שבע, השם מימש את צירוף האותיות: שבת בשבע.

לכן השם ברכו, ואת כל מי שישבות בו. היום השביעי והשנה השביעית.

מסתבר שכשהאדם שובת בשביעית, הוא למעשה מבצע פעולת המלה. (עם כל השלכותיה).

5.מימוש האותיות "כל":

לגבי אכילת פרי עץ הדעת. מסתבר שדווקא מעשה האכילה, הוא שכילה את כל עונג מלאכת הבריאה לאחר שכלתה ביום השביעי.

מסתבר שאין חוכמה נגד השם: דווקא האותיות "כל" שהביאו לברכת השם: "ויכל אלוהים...ויברך", הם שהביאו לקללה, כשהופיעו בפעולת האכילה.

גם כאן מתגלה חוכמתו העצומה של השם המושך בחוטים במקום ובזמן הנכון.

6.אכלו ולא יכלו לשם, אבל יעקב יכל:

אדם וחווה שאכלו, לא יכלו לשם, קוללו וגורשו. דור הפלגה "וזה החילם לעשות", לא יכלו לשם: "ויחדלו לבנות". אבל יעקב שהאכיל, יכל לאל : "...שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל", ולכן זכה בכתר ה"יכולת", המסוגלות, ובניו : "עם הסגולה".

7.הקשר בין עץ הדעת לעץ החיים:

שני העצים דעת והחיים הם המלווים אותנו לאורך כל השנים. האחד הביא לסיום החיים על ידי אכילת פריו והשני יביא לחיי עולם על ידי אכילת פריו.

למה דווקא הם?

ובכן עץ החיים יכול להיקרא גם "עץ העד" שנאמר "וחי לעולם".

אם כן, שני העצים הם : דעה – עד.

דעת:  היפוך משמעותו: "תם" והיפוך אותיותיו "מת". (לכן: "ביום אכולך ממנו מות תמות").

עד:    היפוך משמעותו: "מת" וגם "תם", והיפוך אותיותיו דע. (מי שיידע את השם... יחייה).

מסתבר שגם בתורה יש גם הבדל בין שור תם לשור מועד.

עץ הדעת לאחר הקללה היה "תמר", ובן זוגו עץ החיים, היה...(בהמשך נדע).

ומסיבה זו:

א.   דבורה הנביאה ישבה תחת תומר דבורה.

ב.    אליהו ישב תחת הרותם.

ג.     העיר הראשונה שנכבשה ועוד בצורה מדהימה הייתה עיר התמרים,יריחו,מפתח הארץ.

ד.    דווקא עמלק ישב בעיר זו וגם בחצצון תמר.

ה.   בני הנביאים ישבו בתמר.

ו.       יעקב אבינו היה איש תם...

ז.     מתמר יצא מלך המשיח.

ח.   במקדש שלמה צוירו תמרים, "הם התמרות בקירות הבית" (מ"א, ו, כט, לב-לה)

גם במקדש החזיוני של יחזקאל נזכרים ציורי תמרים ליד ציורי הכרובים. (יחזקאל מא).

בהמשך נדע את "עץ הדעת" ואת "עץ החיים".                                                           בינתיים, נזכיר את הפסוק השופע באותיות "תמר", המופיע בתיאור גן העדן:

 "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה".

כידוע, בספר יחזקאל פרק כח, מתואר מראה הדומה לגן עדן:

            "...אתה חותם תוכנית מלא חוכמה וכליל יופי. בעדן גן אלוהים היית..."

בתהילים קא, ב נאמר: "אשכילה בדרך תמים".

גם ספר דניאל נחתם ברמז זה, המכוון לנו, דור אחרית הימים:

         "ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ, ישוטטו רבים ותרבה הדעת."

כידוע, השם שם את האדם (עד) לעבוד את העדן, לשמור (שם) על הצומח (שם), ולהגן (גן) על הגן מזרים.

על האדם התם היה להשקות את הגן, ולחוש את מצוקת עץ הדעת הרגיש שנקלע למצב של יובש.

על עץ הדעת ההולך ומתייבש היה פרי אחד שממנו קיווה העץ לשרוד, תוך מציצת הרטיבות שבו.

השם קיווה שהאדם ירגיש במצוקת עץ הדעת, וייתן לו תשומת לב מרבית, ועל כן רמז לו על כך בפסוק : "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אוכלך ממנו מות תמות".

העץ קמל ורק מבול יוכל לפצותו על כך. כלוי העץ יגרור מות הקוטף,האוכל. החייאת עץ הדעת שנית תחייה את המחייה.

ב"ה, נדע את דעת השם ונזכה ב"ה, להגיע לעץ החיים..

כאמור, האדם שזלזל בעץ הרגיש יתקל בקשיים בתחום הגידול "קוץ ודרדר תצמיח לך".

על האדם נותר תפקיד לשקם את עץ הדעת על ידי שיקום דעת האל בעולם, ואז האדמה, תוציא את האדם,

כפי שנאמר בתהילים ע"ב :   "יהי פיסת בר בארץ...פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ...",

וכן בישעיהו מ"ט :   " וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'..."

עץ החיים הרוחני הוא ספר התורה (כאותיות התמר).

מי שייקח מפרי עץ החיים הרוחני וישקה בו את עץ הדעת הרוחני (דעת השם), כלומר, יממש את עץ הדעת (ימלא את דעת ה' בעולם), הוא יאכל מעץ החיים עם כל ההשלכות של זה.

כפי שאמר ירמיהו לבני ריכב:

" כי באוהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים..." (היפוך אותיות אוהלים).

ואז אותו אדם שיאכל מעץ החיים כבר לא ייענש אפילו אם ייתן ממנו לאחרים, בניגוד למה שקרה לחווה לאחר מעשה : "ותיתן גם לאישה הנה ויאכל..."

8. ידיעת האדם :

בהתחלה האדם היה דבק בהשם שממנו נחצבה נשמתו, ורק אותו ידע.

לאחר האכילה הוא ידע לגבי גופו (כי ערום הוא), ולאחריו את הזולת: "והאדם ידע את חווה אשתו"... ודבק באשתו במקום בהשם, ולכן התבייש והתחבא.

בעקבות כך גורש מגן עדן, ומאז נגזר עליו לעבד ולטפח ולבנות את העולם הזה פה במעשה ידיו תוך התבוננות באנושות וביקום, במקום בהשם, ולכן יגורש (ימות).

אבל אם ידבוק בשם, יתבונן בו ובתורתו ויבין את חוכמתו הנפלאה, אז יחזור לתהליך בו היה האדם לפני אכילת פרי עץ הדעת, ואז כבר לא יגורש ויוכל אף לשלוח יד לעץ החיים.

אם כן: כתוצאה מאכילת פרי עץ הדעת, תהליך הידיעה הוא הכרחי, ויגיע לשלמותו רק כשנדע את בוראנו בשלמות, ואז נהולל כפי שנאמר : "אל יתהלל הגיבור בגבורתו...כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי".

9. "קוץ ודרדר תצמיח לך" :

אם יקיץ הדור בקץ, אז לא יציקו המציקים, והדור לא יקוצו בחייהם ואז יקיצו המתים.

כרמוז:  "קוץ ודרדר תצמיח לך".

10. "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" : מעשה אבות סימן לבנים:

קין חשב שאם הוא הבכור אז השם יעדיף אותו, ולכן כשהוא נתקל בתוצאה ההפוכה הוא ראה בזה עוול מצד השם והבין את שמו של הבל כך (עוול). קין גם נקרא כך כי קינא ונקם.

גם צאצאיו של קין נוהגים כמוהו. הם מקנאים בישראל. הם הרוב, ובכל זאת עם ישראל הוא עם השם. הם רואים במעשה זה עוול ומנסים לנקום בנו על כך.

אבל ברבות הימים הם יבינו את הסיבה. הסיבה היא שלעם ישראל יהיה דעת השם וכוח נבואה ואז הם יכבדו אותו.

11. מה האות ששם השם לקין להצילו?

לא משנה מה שם, עצם זה שהשם מימש את שמו לגביו (השם  שם שם לקין), זה כבר מצילו, כמו שאול ששאל ונשאל, וזכה לישועה. קבלת השימוש בשם השם  עזרו לטובה.

12. מדוע נקרא הבן כך?

פרט להיותו "בונה"....

כידוע, יש בשפתינו 22 אותיות. אם נחלק אותם לשני חלקים, כזכר ונקבה, נראה שבחלק הראשון נמצאות האותיות א-כ, ובחלק השני האותיות ל-מ.

האות הראשונה שבחלק הראשון היא "א", והאות הראשונה שבחלק השני היא "ל".

מסתבר שהאותיות הראשונות שבכל חלק, שמורות ל"אל".

ה"אב"  יקבל את האות הראשונה שבחלק הראשון ואת האות השנייה   שבחלק הראשון.

ה"אם" תקבל את האות הראשונה שבחלק הראשון ואת האות השנייה    שבחלק השני. 

ה"בן" יקבל את האות השנייה    שבחלק הראשון ואת האות השלישית שבחלק השני.

ב.         נבואה:

"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ".

ננסה לראות אם אפשר היה לנבא את הפסוק הראשון:

המילה הראשונה תהיה בראשית (גם מאותיות ה"בורא"). במילה השנייה תהיינה אותיות כמו במילה הראשונה (נבואה לטווח קצר מאוד). במילה השלישית יופיע הבורא, אלוהים (בשמו הנוסף- שימוש בנושא השיחה הקרובה, מילה נרדפת). במילה הרביעית תופיע מילת הקישור "את" (נבואה קרובה "בראשית"). במילה החמישית יופיע שוב שם השם (נושא קרוב מאוד), אבל עם תוספת "ים" מהמילה השלישית (נבואה קרובה מאוד). במילה השישית, שוב מילת קישור "את" (נבואה קרובה מאוד). ובמילה השביעית שוב שם השם –"יוצר" (נושא קרוב מאוד).

נסתפק לעת עתה בזה.

מסתבר שב"ה, ניתן יהיה להמשיך עוד, כמו:  תוהו – בוהו,     תוהו – תהום,

                                 ורוח אלוהים מרחפת...         את השמים...המים.

נמשיך הלאה ורואים תוך שימוש במרכיבינו שניתן היה לדעת שהבריאה הראשונה תהיה דווקא אור : "ויאמר ...אור".

תוך שימוש במילה הראשונה בתורה-"בראשית" רואים שיהיה מדובר בבוקר וערב.

כלומר על ידי שימוש בשמו של הבורא יכולנו לנבא את מהלך כל התורה, כמו: מעשה העגל, פרה אדומה, עגלה ערופה, כלי המשכן, הקורבנות... ולנבא אף לחיי היומיום.

רק להזכיר שלא נדרש כאן מאמץ פיזי אלא קדושת שביעית.

כידוע, כשגירש השם את האדם מגן עדן, שלח אותו לעבוד, ובשביעית ציווה עליו להפסיק לעבוד, ואז האדם חוזר לטייל בגן העדן ולהתעדן מעץ הדעת.

-         - - - - - - - - - - - -- - - - - - - - - - -

ביום השני נאמר:

"ויאמר אלוהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים..."

תוך שימוש במרכיב ב', נבואה לטווח קצר, רואים שניתן היה לדעת מה תהיה הבריאה ביום השני. לדוגמא, בעוד שביום הראשון נאמר "ויאמר אלוהים יהי אור", ביום השני נאמר: "ויאמר אלוהים יהי רקיע...".

ובכן שלשת המילים הראשונות של הבריאה ביום הראשון, מתאימות לשלושת המילים הראשונות של הבריאה ביום השני. בנוסף, כידוע לפני זה נאמר "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". כיון ש: ח=ק   לכן:  רוח = רקיע,  ולכן: "רקיע בתוך המים" (נבואה קרובה) ולאחר מכן: "ויהי" (נבואה קרובה מאוד).  כידוע, נאמר קודם :"ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך", ולכן שוב המילים: "מבדיל בין", ולאחריו "מים"  (כנבואה לטווח קצר), ולאחר מכן:  "למים" (נבואה קרובה מאוד).

ביום הרביעי: "ויאמר אלוהים יהי מאורות..."   :    אור.. ויאמר...מאורות.

כל הפרשה, כמו כל התורה, שזורה רבות בנבואות לטווח קצר מאוד, ובנבואות לטווח קצר, המסייעות להרכבת מהלך התורה, תוך שילוב גורמים נוספים, כמו, נושא חוזר...  ומאוחר יותר, נלמד, ב"ה, להשליך זאת גם לחיי היומיום.

בהמשך נאמר :" וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוהים על הארץ".כלומר, מהמילה "טרם", ניתן היה לדעת, שמדובר ב"מטר" הנדרש. ומאוחר יותר, תופיע האמרה "אנוכי ממטיר על הארץ..." (נבואה רחוקה).

-         - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

                 "ויפל...תרדמה על האדם"......."קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה".

ובהמשך "..ותרדמה נפלה על אברהם".

מדוע נקרא המקום גן עדן?

כידוע כל סיפור הבריאה נגזר מאותיות הבורא (בר), ומדמות השם, כפי שנאמר:  "ויאמר אלוהים נעשה אדם...כדמותנו".

דמותנו – אדם – אד – אדמה – קדם – אדם - עדן – דעת – עד - נע ונד – נוד - וידע.

שנאמר :

"...כדמותינו...", "... ואדם  אין לעבוד (אד) את האדמה ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". ולאחר מכן גם:

"וייטע ה' אלוהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר..."

כפי שאמרנו נבואה לטווח קרוב ורחוק.

כלומר בזכות האדם, נקרא אותו המקום בו הוא נמצא "עדן",

והעצים שבו "דעת" ו"עד"...

למה נבראה האישה דווקא מ"צלע"?

א."זאת הפעם עצם (עצ) מעצמיי "                                                                                                                                                                                                      

 1. עצם"..."צלע".

 2. עצמי = עצם שלי = עצם צלי.

ב."בצלם (צל...צלע) אלוהים ברא אותו".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

דוגמא נוספת לשרשרת לטווח קרוב רחוק:

"ויהיו שניהם עירומים", והנחש היה ערום, (במובן אחר), ויאמר ...אף כי אמר...

ותאמר...ותרא האישה...ואירא כי עירום אנוכי...ארור אתה.

שם האדם:

קין:    נקנה,קינאה, נקם.

לגבי זה, רבים טוענים ששם האדם קובע את גורלו,

ובכן, זה נכון רק אם כל המרכיבים הרבים מצטרפים, בלבד.

דוגמאות לנבואות לטווח קצר מאוד:

1. "שם האחד פישון...אשר שם...טוב שם...ואבן השוהם".

2. "והנהר הרביעי (רב) הוא פרת (פר)".

3. אר:  "הרבה ארבה את הרונך".

4. "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב"

        זו נבואה גם לימינו:

        ב"ה, שימוש נכון בשפה יסייע לבני יעקב לשוף את ראש אויביו.

5. "כי שבעתיים יוקם קין ולמך שבעים ושבע".

6. רע:  "וירא ה' כי רבת רעת האדם בארץ...רק רע".

7. חורש נחושת.

8. "וינחם ה' ...אמחה...כי נחמתי...ונוח מצא חן בעיני ה'".  

     כלומר ידוע היה, שיבוא אדם בשם נוח שינחם וימצא חן בעיני ה' לפני מחיית

     האדם.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

  דוגמאות נבואה לטווח קצר:

1.      לאישה: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך "

     לקין:    " ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו".

2.      לנחש: " ארור אתה מכל בהמה"

לאדם: "ארורה האדמה בעבורך"

 לקין: "ארור אתה מן האדמה" .

3.      "הנחש השיאני ואוכל "

"ואל קין ואל מנחתו לא שעה".

"הלא אם תטיב שאת".

4.      "פרו ורבו"...."והנהר הרביעי הוא פרת".

5.      "ויהיו כל ימי...שנה"..."וייקחו להם נשים".

דוגמאות לנבואה לפי תוצאה:

1.    האדם והאישה ניסו להפר את האשמה על ידי תואנות וטענות ולכן תפרו חגורות תאנה. לאחר שאכלו מעץ הדעת נפקחו עיניהם, ולכן לבושם היה "אור", כמו אליהו, כפי שמופיע הפסוק: "ויעש ה' אלוהים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם".

...זו גם נבואה לימינו, רק שאצלנו יהיה : "אור גדול..."

2.    קין עשה הרע בעיני ה', ולכן נאמר עליו: ארור...ותהר...עיר...עירד (אותיות הרע).

דוגמאות נבואה על פי המרכיבים טווח ארוך ונושא השיחה :

1." אכול תאכל :"

     כבר מהיום השביעי ניתן היה לדעת על ידי מימוש האותיות "כל" בארבעת מובניו

                                               (ויכולו, ויכל, מכל מלאכתו), שמדובר באכילה שתכלה את העולם.

2. "בראשית":

  בהמשך כתוב : " ותלד בן ותקרא את שמו שת".

    כלומר ידוע מראש מהמילה "בראשית", שינתן הפסוק : "כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת ..."

3.אהבה ממבט ראשון סופה קללה:

   לאחר שפגש האדם באשתו לראשונה אמר: "זאת הפעם עצם מעצמיי".

   לאחר המפגש איתה בו היא האכילה אותו מפרי עץ הדעת, האדם קולל :

    "בזיעת (זאת)  אפיך תאכל לחם" ("זאת הפעם").

   כלומר, כבר במפגש הראשון ניתן היה לדעת שהאישה ה"זאת", תגרום לו "זיעה".

4."והייתי נע ונד"... "וישב בארץ נוד". כלומר, פעולה חריגה של אדם תקבע את מקום ישיבתו.

5."כי שבעתיים יוקם קין ולמך שבעים ושבע"...

 "ויהיו כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע  מאות שנה...".

- - - - - - - - - - - - - -- - - - - - --

נבואה לפי מוטיב חוזר :

1.    שלטון:

   אדם מושל בכל מעשה בראשית, היצר מושל באישה, היצר מושל באדם, האדם ימשול באישה,    

 קין מושל בהבל, בני האלוהים בבנות האדם, בני האדם מושלים זה בזה.

2.    בריאת הבריאה:

השם בורא את הבריאה, ולאחר מכן האדם טורח בעצב לקיום זרע הצומח ולהבשלתו, וכן האישה טורחת בעצב לקיום זרע האדם והבשלתו.

3.    אזהרה לעמוד בניסיון ולא עמד בו:

אזהרה לאדם ולאשתו ולא עמדו בניסיון, אזהרה לקין ולא עמד בו...

4.    כעס השם והענשה:

א.      על הנחש.

ב.      על האישה.

ג.       על האדם.

ד.      על קין.

ה.     על בני האדם...

ו.         

5         לידות רבות...

עבירה גוררת עבירה :

האדם השחית את העץ, קין הרג את הבל.

נושא חוזר:

השם מגרש:

השם מגרש את האדם וחווה שחטאו, ומאוחר יותר השם מגרש את קין שחטא...

-         - - - -- - - - - - - - -- - -- - - - - - - - -

מידה כנגד מידה:

1.    הנחש נשא את האישה (השיאני) כדי שהיא תוכל להגיע לפרי ולכן נחתכו רגליו.

2.    האדם התעלם מעץ הדעת ולכן האדמה התעלמה ממנו.

3.    האישה משלה באדם בהאכילה אותו ולכן הוא ימשול בה בהאכלתה.

-           

-          - - - - - - - - - - - - -

לסיכום הנבואה של הפרשה :

כל הצגת הפרטים החוזרים נועדו לא רק להראות את חוכמתו של השם המרכיב את העולם בחוכמה, אלא גם להראות שבעולם דברים חוזרים על עצמם, וגם בכמה צורות: בזמן קרוב, קרוב מאוד, רחוק, רחוק מאוד.

זה כמו שעון הבנוי מגלגלים קטנים, בינוניים וגדולים.

גם בחיינו היומיומיים דברים שוב חוזרים על עצמם. שיגרת היומיום (מנהגים יומיים קבועים), שיגרה שבועית (כמו אכילה ליום קבוע בשבוע), ושיגרה שנתית, המתבטאת לדוגמא בלבוש לפי עונות השנה. כלומר, אנו חוזרים על אותם דברים לפי גודל הגלגל בשעון. אולם בורא עולם הוסיף לנו עוד שגרות: של שבע שנים (כמו שמיטה), ושל חמישים שנה.

תוספות אלה באות להכין אותנו לשגרה הגדולה של הופעת בית המקדש, הבניין השלישי, וחזרה כמו בימי דוד המלך. אבל כל זה תלוי רק בהבנת "השעון הרוחני הזה", והרכבת גלגליו, כדי שהאדם יוכל לחזות דברים לעתיד ועל ידי כך יאמר :  "אלו - הם הדברים שחזיתי",  ועל ידי כך יזכה סופסוף לממש את שם השם המופיע ראשון בתורה :"אלו-הים" .

ואז הוא יהיה יודע אלוהים כמו שאמר הנחש :"כי יודע אלוהים..."

...בל נשכח שהנבואה מורכבת גם מקדושה ומחשבה ולא רק על ידי מאמץ זכרוני...

ג.           רכישת הניצחון:

לפני שנתהלל, נזכיר את הנאמר בתהילים:

" ...ואנחנו בשם ה' אלוהנו נזכיר..." (כ)

" כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי" ( צא)

" ...בשם ה' כי אמילם... " (קיח ).

כאמור, האל משתמש בשמו לבריאת העולם, ונותן לעולם יסודות חזקים על ידי שימוש בדמותו ובאותיות משמו : בורא. (בר=פר)

לדוגמא:

בוקר-ערב, שמיים, ארץ (יוצר), שמש, "ועץ פרי (בר) עושה פרי", "ויברא (בר) אלוהים את התנינים...החיה...ויברך (בר) אותם פרו ורבו ומלאו...והעוף יירב בארץ".

גם האדם שנברא בדמות השם ישרוד בשימושו:

"ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם אלוהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו ...", "...עפר מן האדמה ..."

תכונתו תהיה : מדבר .

השם מחזק את האדם על ידי שימוש באותיות משמו לגביו, וממליכו על העולם.  

גם לאברהם נתן השם חיזוק על ידי שימוש באותיות משמו, וכן בפעולת מעבר, המקנה לו את השם "עברי".    השם נתן לאברהם גם מלוכה  על ידי השימוש במילה (מל), ביום השמיני (השם).

לגבינו:

אם כן, יש צירוף אותיות ששימוש נכון בהן יכול להקנות כוח וניצחון, כמו, שם השם או שם האדם...        

לפעמים מצרפים להרכבת התמונה גם מספרים כשהמספר המתבקש אמור להתאים למטרה שאליה רוצים להגיע, ובהקשרה, כדי ליצור שרשרת מתאימה, לשון נופל על לשון.

לכל מספר יש אותיות שצירופן לנוסחה יכול לכוון למטרה הרצויה. לדוגמא:

ארבע-     הרבה  (יותר מהצורך). ולכן :

א. המבול היה ארבעים יום.

ב. אברהם (אבר) נתן ארבע מאות שקל לעפרון.

ג. מקצה ארבעים יום פתח נוח את החלון ושלח את העורב...

שבע-    שלמות ושובע, ולכן יושבים בסוכה דווקא שבעה ימים, וכן שבעה ימים אוכלים מצות

            כאמור: "ואכלת ושבעת...".

שמונה-    נס (משם השם), ולכן כד השמן הספיק דווקא לשמונה ימים.

תשע-    תשועה.

שלוש(צל) –   הצלה. ולכן כל הפריטים לגבי נוח היו שלושה.

וכיצד השלוש מתקשר להצלה?

ובכן המספר שלוש מורכב מהאותיות "של". כמו שהזכרנו את האותיות המתחלפות, לכן: צלם=שלם  "שלם" ="של" + "מל" . שימוש ב"של" יכול להביא לשלמות הרצויה.

מוקדם להסביר תופעה זו אבל נסתפק בהסבר זה, כמו שבדקדוק העברי יש שורשים יוצאי דופן כך, גם בהקשר שלנו הצירוף "של" מביא לתוצאת "הצלה".

לדוגמא : שרה לשה שלוש סאים סולת ונפקדה,    ....ירושלים...,  ...ישראל...                                      ....על ידי שילה נולד פרץ, אבי המשיח, כפי שנאמר בתהילים:  "עד כי יבוא שילה ולא יקהת עמים".

שניים(תריין)-      תורה.  

ולכן ניתנו שני לוחות הברית, ולכן גם נאמר על התורה "ושיננתם" .

חמש-     נתינה מספקת (חימוש).

 יוסף שחימש את בני חם, נתן לבנימין אחיו בארץ חם חמש חליפות.

נח התחמש לפני מחיית היקום בגיל חמש מאות. המים כיסו את ההרים חמש עשרה אמה.

בזמן המבול ומחיית החיים, "ויגברו המים על הארץ חמישים ומאת יום".

עשר – בהקשר לישראל.

השימוש במספרים נועד רק לקשר וליצור את ה"לשון נופל על לשון".

כל ניסיון לראות במספר כלשהוא, כוחניות, הרי זה גודר בעבודה זרה.

כיצד זכה האדם לעזר כנגדו?

האדם זקוק לישועה ולכן הוא צריך להשתמש בשם ובשם השם .ואומנם באה לו הישועה כפי שנאמר:

"ויצר ה' אלוהים מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמיים ויבא אל האדם וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו ויקרא האדם שמות לכל..."

כלומר, האדם "שם שם" (מימוש שם השם), ועל ידי כך זכה לעזר כנגדו.

-         - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -- -- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

כיצד ניצל קין ממוות מיד לאחר רצח הבל?

על ידי שהשתמש במימוש שם השם.

השם שם שם לקין.   ומעניין שבהמשך הפרשה נאמר "אז הוחל לקרוא בשם השם".

-         - - - - - - - - - - -- - -- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -- - - - - - - - -- - - - - -

אנשים השתמשו בשם השם וזכו לישועה:

למך (למ), שממנו יצא שריד העולם, נוח (שמצא חין בעיני השם),  שם, שממנו יצא אברהם,

 ישראל (יושר-יוצר,   שור-פר-בר-בורא,   אל).

לכן יעקב שיכל ידיו, שם ימינו על אפרים.

-         - - - - - - - - -- -- - - - - - - - -- - -- - - - -- - - - - - - - - - - - - - - -- - - - - - - - - - - - - -

מדוע דווקא נוח?

1.    נוח מצא חן בעיני ה', וינחם את ה' כשהשם ימחה, מימוש שמו.

2.    אביו, למך, עשה שימוש בשם האל (למ).

3.    נוח ששם שם השם לבנו, מימש את שם השם (ולכן גם השם בחר בו).

4.    שימוש באותיות "של": ילד שלוש בנים.

5.    "נוח איש צדיק תמים".

 כידוע:

א.    תם-מביא לעץ החיים. לכן נוח לא מת.

ב.     תם- היפוך אותיות של "מת", ולכן נוח התם לא מת.

                ומסיבות אלה גם:

א.      התורה נקראת "תמימה". (תם מביא לעץ החיים).

ב.     תמר זכתה להיות אם המשיח (המחייה את המתים).

ג.      על יעקב נאמר "איש תם". (יש לו יכולת להגיע לעץ החיים).

-         - - - - - - - - - - - - - -- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -- - - - - - - - - - - - - - - -- - - - -