אבל למה?

מה יש בתשובה שאנו זקוקים לה? מה יש שם? שדוחף אותנו כל הזמן להשיג אותה..וגם כשהשגנו אותה זה לא מספיק אנו רוצים עוד תשובה ועוד תשובה..

אם נדמיין את כל מה שאנו יודעים כפנים מעגל, היקף המעגל הן השאלות שיש לנו. פנים המעגל הוא התשובות שיש לנו, כל מה שאני יודעים. מה שיש מחוץ למעגל הוא כל מה שאנו לא יודעים והגבול בין הידוע ללא ידוע, היקף המעגל אילו השאלות שיש לנו.

מה שאנו יודעים לעולם יישאר סגור, מתוחם, מדיד וסופי. מה שאנו לא יודעים תמיד הוא אינסופי ופתוח. בכל פעם שאנו מגיעים לתשובה כלשהי, הידע עובר מהלא-ידוע לידוע, כלומר נכנס לתוך המעגל, בעצם המעגל מתרחב על מנת להכיל את הידע החדש. נוכל לשים לב שבעצם כל תשובה חדשה שאנו מקבלים מגדילה את מעגל הידע שלנו, אך היא עודה דבר נוסף.. היא מגדילה גם את היקף המעגל, כלומר היא מגדילה את כמות השאלות שיש לנו. מתוך כך נוכל להסיק שכל תשובה שאנו מקבלים מגדילה את כמות השאלות, את חוסר הוודאות, את סימני השאלה שיש לנו. כיוון שכמות התהיות שלנו גדלה, תשובה לעולם לא תספיק לנו, כיוון שככל שנאגור יותר תשובות נזהה יותר בוודאות כמה מזערי הידע שכבר השגנו וזניח לעומת כל מה שאנו לא יודעים.

במקרים רבים אנו אוספים ידע, תשובות ומסקנות רבות רק שאנו לא שמים לב לנקודה אחת, מרכז מעגל הידע תמיד נשען על הנחה. הנחה שאנו מקבלים כנכונה, במתמטיקה זה נקרא אקסיומה, הנחה ראשונית ללא הוכחה שכל הידע המתמטי נבנה ומוכח מתוך האקסיומות הראשוניות. ההנחה הראשונית שלנו יוצרת מערך חשיבה שלעיתים מגביל אותנו מאוד. כל המהפכות בעולם המדע נבעו מהטלת ספק בהנחה ראשונית שכזו, מאדם שהחליט שההנחה שעליה מבוסס כל הידע שלו היא אינה נכונה ובדק מה המסקנות מכך. ההעזה לומר "מה יקרה אם כל מה שהנחנו שנכון אינו באמת נכון?" הבחירה הזו פתחה עולם שלם של ידע חדש שלא ניתן היה להגיע אליו מתוך מעגל הידע הקודם. פריצת הדרך נבעה מהטלת ספק בהנחות היסוד ולא הישענות כמעט עיוורת עליהן.  כך זה גם בהתפתחות אישית, פריצת דרך תגיע רק כאשר נסכים להטיל ספק "בהנחות היסוד" שלנו, להטיל ספק בכל מה שחשבנו כנכון עד לרגע זה ולבחון מחדש כל הנחה ומחשבה.

כולנו ממשיכים לחפש תשובות לשאלות שיש לנו: מי אני? מה באתי לעשות כאן? האם באתי לכאן ללמוד? האם באתי לכאן לסבול? האם מה שאני עושה כאן זה רק הכנה למוות? מה הייעוד שלי? האם יש ייעוד בכלל או שמא הכל אקראי? מה התפקיד שלי פה?

ומסביבנו יש הרבה תשובות. תשובה מדת כזו או דת אחרת, תשובות מגישות פילוסופיות, כל אחד, כל מורה וכל מטיף יש לו את התשובות שלו ולכל מערך תשובות שכזה ישנה הנחת יסוד מסוימת שאף אחד לא מפקפק בה, שאתה נדרש לקבל אותה כפי שהיא. התשובות שניתנות ע"י מערך כזה או אחר של תשובות יכול להעניק תחושה של ידע וחוכמה שמתורגמים להרגשת ביטחון שכן השאלות המהותיות נענו. אנו כבר לא צריכים להמשיך לתהות בכל רגע ולחפש ולחשוב ולאתגר את עצמנו, כי יש לנו כבר תשובה. במרבית המקרים זו אפילו לא תשובה שלנו, אלא אילו תשובות של מישהו אחר, שאני נדרש לקבל ולהסכים איתן כחלק מהלמידה שלי של "התשובות הנכונות".

 זה מוביל למערכים ענקיים של תשובות, לדוגמא כמו דת, שהיא מערך עצום של תשובות, לכל שאלה שרק תחשוב עליה יש כבר תשובה מוכנה. מותר לך לשאול, "אבל בוא תלמד מהי התשובה שלנו, מהי התשובה הנכונה". הבעיה היא שהתשובה יכולה להיות נכונה, אם הנחת היסוד  היא נכונה. ביהדות מדברים על ספר או מערך של ספרים שהוא "אמת", זו ההנחה , זו לא הוכחה. מתוך ההנחה הזו פותח מערך תשובות.

הבעיה היא שליד מערך תשובות אחד, יש מערך תשובות אחר, שקוראים לו לדוגמא: נצרות. המערך הזה אומר שלהם יש הנחות יסוד קצת אחרות ואם אתה יוצא מהם את מקבל תשובות אחרות. התשובות האחרות לפעמים סותרות את מערך התשובות הראשון. ואז מגיע מערך תשובות שלישי, שזה האיסלם, מערך רביעי הבודהיזם וחמישי ושישי ועוד ועוד..לכל מערכי התשובות הללו יש תשובה לכל שאלה שתשאל, העניין הוא שהתשובות סותרות לעיתים אחת את השניה. וכל אחד אומר לך "התשובה שלי היא הנכונה, מדוע? כי הנחת היסוד שלי היא נכונה". אתה תקבל את התשובה של היהדות אם אתה מאמין שהתנ"ך הוא הנכון. אתה תקבל את התשובה של הנצרות אם תבחר להאמין שברית החדשה היא נכונה, בתשובה המוסלמית אם תאמין שהקוראן הוא הנכון.

אז מה נכון? האם יש "נכון" בכלל?

הרי כל שאלה שאני אשאל יש עליה המון תשובות, ואף אחת מהן לא שלי, לא נובעת ממני, וחלקן אפילו סותרות אחת את השנייה. איך אדע לבחור מבין כל התשובות? לכולם יש טיעונים מטיעונים שונים וכולם מבקשים שאני אקבל בלי ספקות את הנחת היסוד שלהן.

אז מה נשאר לנו? לבחור מערך תשובות כלשהו? אבל רגע! מערך התשובות הזה הוא לא שלי, הוא מערך שמישהו אחר הכתיב. מדוע אדם שישב וכתב לפני מאות או אלפי שנים ידע יותר טוב ממני עלי? האם זה יכול להיות שהוא יודע?

תשובות מטבען שייכות לעבר, ברגע שקיבלתי תשובה היא כבר רלוונטית רק לגבי העבר. השאלה "מה השעה?" מדגימה זו טוב. ברגע שקיבלתם תשובה, היא כבר לא נכונה, כיוון שהזמן כבר התקדם והתשובה כבר לא רלוונטית, באותה מידה תוכלו לשאול "מה הייתה השעה?".תשאלו "איך אתה מרגיש?", התשובה מתייחסת לאיך הוא הרגיש לפני ששאלתם, כיוון שברגע זה הוא יכול להרגיש אחרת. נוכל להבין שתשובות תמיד נובעות מהעבר שלנו ותמיד מתייחסות אליו. אני רוצה תשובה לעכשיו, רלוונטית לעכשיו..אם תשובה היא רלוונטית לעבר, לא בהכרח היא רלוונטית לעכשיו. האם קיימות בכלל תשובות שרלוונטית לעכשיו?

אין תשובה שרלוונטית לעכשיו, כל תשובה נמצאת רק בעבר. אפילו שאלות גדולות כמו "האם יש או אין אלוהים?" זו שאלה שאנשים אומרים שהתשובה תמיד תקפה. ברגע אחד אתם חווים שיש, ברגע השני אתם חווים שאין.  התשובה, אם יש כזו, היא לא רלוונטית מה שרלוונטי הוא מה שאתם חווים באותו הרגע. ולכן כאשר אתם מחפשים תשובה, אתם תמיד הולכים לעבר.

לעומת זאת, אם תסתכלו אך ורק על השאלה, תתמקדו בשאלה. השאלה היא תמיד שם, תמיד יש שאלה, תמיד היא קיימת. איך אתה מרגיש עכשיו? ועכשיו? ועכשיו?..מי אתה רוצה להיות כעת?... עכשיו, עכשיו, כעת, כעת, מי אני כעת? מה אני עושה?...כל אילו רלוונטיות לעכשיו. התשובות יכולות להשתנות מרגע לרגע, אך השאלה תמיד נשארת רלוונטית.

הדרך היא להתמקד בשאלה, מגיעה תשובה? נפלא, שמים אותה בעבר, מגיעה עוד תשובה? נפלא, שמים אותה בעבר.. כך אנו תמיד נשארים בשאלה..דבקים בשאלה ובהווה ולא בתשובה שתמיד לוקחת אותנו לעבר.

אם נחזור למשל המעגל, נקבל מצב שבו אם אנו דבקים בתשובה, היא שואבת אותנו "פנימה" לתוך המעגל ומשאירה אותנו עם התשובות הישנות ולא בהווה שהוא היקף המעגל. בעוד שאם נדבוק בשאלה ולא בתשובה נשאר תמיד בחזית הגל, בהיקף המעגל. במקום זה תמיד נוכל לקבל מידע ותובנה חדשה וכך לצמוח.

מה זה אומר, להתמקד בשאלה?..זה אומר לשים סימן שאלה בסוף כל משפט... בסוף כל מחשבה.. להטיל ספק בכל מחשבה ואמונה שיש לנו ולבחון אותה מחדש בכל רגע...זו משמעות הביטוי "לשחרר את העבר".. לזהות את חוסר הרלוונטיות של התשובות להווה ולהעיז לא לדעת...

התמקדות בשאלה מחזירה את האחריות אליכם, זה לא מה שנקבע בגורל שלכם, זה לא מה שלימדו אתכם כילדים, זה לא התנסויות שמחות או כואבות, זה לא המילים שאמר מישהו אחר... זה משהו שאתם קובעים כל רגע..

התמקדות בשאלה מחזירה את האחריות אלינו כאל בוראים מודעים. אנחנו אחראים על מי שאנחנו ומה שאנחנו עושים פה ומה שאנחנו מביאים לידי ביטוי בכל רגע ורגע...

האם זה יותר מאתגר ממערך מוכן של תשובות? בהחלט..אתם צריכים להחליט בכל רגע באופן מודע מי אתם ומה אתם עושים כאן ואם נכון או לא נכון לכם, במקום לעקוב על סט של "הוראות הפעלה" שמישהו אחר כתב. זה דורש מכם ערנות ומודעות. הבחירה היא בידי כל אחד מאיתנו.. האם לבחור בסט הוראות של מישהו אחר ובעצם להניח את האחריות על החיים שלי בידי מילים של מישהו אחר, או לקחת את האחריות אלי ולבדוק בכל רגע מחדש מה התשובה, אבל מה התשובה שלי , לא של מישהו אחר. מילים של מישהו אחר יכולות להביא לנו ידע ונחמה ולפעמים האמת שלנו תואמת ברגע זה את המילים שלו ולפעמים לא, אך בכל רגע שהיא לא אנו נעדיף את האמת שלנו.. כי היא שלנו.. והיא תמיד רלוונטית עבורנו.

זוהי הדואליות של הצמיחה, תמיד להיות בחיפוש אחר תשובה, אך אף פעם לא להישאר תקועים עם תשובה, להשליך אותה מיד אחרי שמצאנו אותה.. לרדוף אחר תשובה ולזנוח אותה.. לרדוף ולזנוח..כל הזמן להמשיך לשאול מי אני ומה אני הווה בכל רגע ובכל שניה מחדש.

לפני שאתם מסיימים לקרוא, עיצרו , גם המילים הללו הן מילים של משהו אחר, שלי ולא שלכם... קחו את הרעיון , את המחשבה שמאחורי המילים ושאלו את עצמכם, האם זה מתיישב עם החוויה שלכם או לא? האם זה מתאים לאמת שלכם או לא?..המשיכו לשאול.. קבלו תשובה.. הניחו אותה בעבר והמשיכו לשאול..