|
תה ערבי
שָאי شاي
אחרי הקפה תופס התה מקום של כבוד במסורת השתייה
של החברה הערבית.
בסיום ארוחה כבדה תמיד מציעה המארח לאורחים לשתות תה או קפה.
כדי להוריד את האוכל בצורה חלקה ובריאה יותר.
בדרך כלל חולטים אותו מעלי תה, לא משקיות תה ויסוצקי.
עלי נענע או מרווה הם תמיד תוספת רצויה לתה
ויש המייחסים לתה סגולות מרפא רבות.
סוגי תה:
תה מרווה- שָׁאי מִירָמִיָה
תה עוטרה - עוּטְרָה מַגְלִיֶּה.
חליטה של עלי הצמח פלרגוניום ריחני והמתקתם בדבש
תה נענע- שָׁאי נַעְנַע חולטים מעלי נענע טריים או מיובשים
חליטת זוטא לבנה- עִשְׂבֶּת שָׁאי.
אצל ערבבי ישראל נחשב הצמח לאחד התבלינים המשובחים לתה
תה מעורב - קַיְנַר מַגְלִי
תה קינמון- קַרְפָה מַגְלִיֶּה
תה קורנית - זַעְתָר פַרְסִי
חליטת הל - הִיל מַגְלִי
חליטת עשבים (לימונית, רוזמרין, לואיזה) – שָאי אֵל עָשָאבּ
חליטת פירות (קליפות תפוז ותפוח) – שָאי פָאוָוקִי
החומרים :
עלי תה קצוצים ומיובשים
סוכר לפי התעם
עלי נענע או מרווה
הכנת התה :
מכניסים את כל החומרים לפי הכמויות הרצויות לקומקום התה.
יש שקושרים את התה בסקית בד, אך בדרך כלל לקומקום התה
יש רשת סינון "בצ'ופצ'יק של הקומקום".
בשלו את התה במים רותחים למספר דקות והישו חם.
מוזגים לכוס זכוכית דקה.
תמיד בצד מונך כלי עם סוכר וכפיות, שכול אורח יוסיף מתיקות לפי תעמו.
מקור המת
כון : מתכון האורך
| 
.jpg)
.jpg)
.jpg){kind=small}
