עתיד מחשב פיסי
מחשב נייח ומחשב נייד, מה עתיד
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
עבר מול הווה
ארכיטקטורת מחשבי ה-pc כפי שהחלה להתעצב בראשית שנות השמונים לא עברה שינויים מהותיים במיוחד.
המחשבים שדומים למחשבי הפיסי כיום היו אומנם מוגבלים מאוד בתכונות גראפיות, ממשקי תקשורת, ועוד.
מוגבלויות אלו היו מוגבלויות מובנות בטכנולוגיה הקיימת במחשבים מסוג זה. ארכיטקטורת המחשב עצמה נשאר זהה, המחשבים אז כמו היום היו מורכבים מיחידת מעבד cpu לוח אם motherboard כרטיסי זכרון מסוג rom זכרון המכיל תוכנת הפעלה בסיסית, וזכרון מסוג ram אשר מאפשר כניסה של פעילויות נוספת אשר אינן קבועות בהכרח. (לדוגמא, שינויים במערכת הפעלה, הפעלת קבצים חדשים וכדומה).
מנקודת מבט נוכחית, נראה כי בכל זאת בשנים האחרונות מתעצבת תפיסה חדשה-ישנה של טיפול במידע אשר מחזיק המחשב האישי. החל מתחילת שנות השמונים ועד היום אנו מגדלים את יכולת המחשב הן בבחינה גראפית, כוח עיבוד, ויכולת אחסון של מידע. יכולות מסוג זה עתידות רק להשתפר, הדרישה למחשבים עם יותר כוח עיבוד, יכולות גראפיות, ויכולות אחסון גדולות ילכו ויעלו. אך לאט לאט מסתמן אותו פתרון חדש ישן של הפיכת מחשב ה-pc ליחידת קצה מסוג טרמינל (terminal) אשר יתחבר למחשבים עתירי כוח עיבוד, ועתירי נפח אחסון, להלן שרתים.
בפועל, אנו מתחברים היום לאינטרנט למאות שרתים יום יום, אך שרתים אלו מספקים לנו בעיקר שרותי תקשורת, העברת מידע, אך עדיין לא מתבצע בהיקף עתיר משאבים עיבוד מידע.
עיבוד מידע משמעותו שאנו, משתמשי הקצה נפחית את יכולות המחשב שלנו לטובת שירות שנקבל משרתים. לדוגמא, במקום להפוך את כונן קשיח (hard disk) של המחשב שלנו למחסן מידע של מאות אלפי קבצי mp3 או סרטים ותוכנות, ותמונות, נאחסן את המידע על אותם שרתים, את כל המידע.
עיבוד מידע משמעותו שאנו, משתמשי הקצה נפחית את יכולות המחשב שלנו לטובת שירות שנקבל משרתים. לדוגמא, במקום להפוך את כונן קשיח (hard disk) של המחשב שלנו למחסן מידע של מאות אלפי קבצי mp3 או סרטים ותוכנות, ותמונות, נאחסן את המידע על אותם שרתים, את כל המידע.
עתיד חדש - הפעלה חדשה
תפיסת הפעלה מסוג זה מציעה כי התקנת מערכת הפעלה חלונות או לינוקס או כל מערכת אחרת איננה נדרשת. כרטיס תקשורת בעל אמצעי העברת מידע גבוה יאפשר למחשב להתחבר לשרת בכתובת קבועה או דינאמית, והמחשב יפעל כיחידת טרמיל. גראפיקה, זכרון ראם, כל שירותים מסוג זה יספק אותו שרת אשר יכיל את כוח העיבוד הנדרש.
כל מה שידרש מצד הלקוח שקונה את יחידת הקצה (או הפיסי לשעבר) הוא יחידה עם מסך, והתקן תקשורת עוצמתי אשר יאפשר העברת עתירה של מידע.
כל מה שידרש מצד הלקוח שקונה את יחידת הקצה (או הפיסי לשעבר) הוא יחידה עם מסך, והתקן תקשורת עוצמתי אשר יאפשר העברת עתירה של מידע.
אז מדוע שנוותר על המחשב האישי שלנו ? מדוע שנוותר על אחזקה של "מוצרי" המוזיקה, סרטים, תוכנות ועוד ?
התשובה נעוצה בהבנת יתרונות יחידות הקצה, ומנגד הבנת החסרונות.
מה אנו מקבלים מיישום תפיסה זו ?
התשובה נעוצה בהבנת יתרונות יחידות הקצה, ומנגד הבנת החסרונות.
מה אנו מקבלים מיישום תפיסה זו ?
בראשונה, ואולי החשובה ביותר לבתי עסק שונים, הגנת מידע ברמה גבוהה, שרותי גיבוי אוטומטיים ללא צורך בניהול טכנאי מחשבים או אנשי סיסטם. שרתי מטבעם מוגנים יותר מפני נזקים שונים כגון בלאי של רכיבים לא איכותיים, הגנה מפני קפיצות חשמל, מערכות הגנה Ups אשר מאפשרות כיבוי נבון של שרתים, מערכות "רידאנדנסי", שמירת המידע על כמה שרתים בו זמנית. וכל הפינוקיים שבעל עסק יכול לדמיין בשביל שהמידע שלו יהיה בטוח ומוגן.
יתרון נוסף נובע מכוח העיבוד שמחשבים מסוג זה יכולים להציע לנו. נשאלת השאלה כיצד ניתן לספק כוח עיבוד של מספר מצומצם של שרתים לכל כך הרבה שרתים - התשובה נעוצה בתפיסת מאקרו של מערכות המחשוב, משמע, ל-100 איש יש 100 מחשבים. אם אותם 100 איש קונים טרמינלים במחיר זניח (טרמינל כאמור הוא יחידה טיפשה) את היתרה ישקיעו בשרותי מחשוב מספקית. לדוגמא, 500 שח על שרותי מחשוב.
הספקית מספיק שתרכוש שרתים אשר יכולים לתת כוח עיבוד ל-70 איש, כיוון שבדומה למערכות האינטרנט, סטטסטית ידוע כי לעולם לא יעלו לרשת אותם 100 אנשים וידרשו 100% כוח עיבוד. כל שלוקחים את האפשרות הקיצונית ביותר שבה מקסימום אנשים מבקשים שירות בו זמנית, והרי לכם תוצר סופי - כוח עיבוד נדרש אצל הספק הוא מקסימום 80% (80 מחשבים בדוגמא) כאשר קודם לכן, בבתי האב היו 100 מחשבים שסיפקו כוח עיבוד אינדבידואלי.
במילים אחרות, אם כל אדם היה מתחבר לבד ישירות לאינטרנט בכתובת ip קבועה כמות כתובות ה-ip הייתה הרבה יותר גובה מכמות כתובות ip שקיימת היום. (בפועל, גם אין מספיק כתובת ip).
יתרון נוסף נובע מכוח העיבוד שמחשבים מסוג זה יכולים להציע לנו. נשאלת השאלה כיצד ניתן לספק כוח עיבוד של מספר מצומצם של שרתים לכל כך הרבה שרתים - התשובה נעוצה בתפיסת מאקרו של מערכות המחשוב, משמע, ל-100 איש יש 100 מחשבים. אם אותם 100 איש קונים טרמינלים במחיר זניח (טרמינל כאמור הוא יחידה טיפשה) את היתרה ישקיעו בשרותי מחשוב מספקית. לדוגמא, 500 שח על שרותי מחשוב.
הספקית מספיק שתרכוש שרתים אשר יכולים לתת כוח עיבוד ל-70 איש, כיוון שבדומה למערכות האינטרנט, סטטסטית ידוע כי לעולם לא יעלו לרשת אותם 100 אנשים וידרשו 100% כוח עיבוד. כל שלוקחים את האפשרות הקיצונית ביותר שבה מקסימום אנשים מבקשים שירות בו זמנית, והרי לכם תוצר סופי - כוח עיבוד נדרש אצל הספק הוא מקסימום 80% (80 מחשבים בדוגמא) כאשר קודם לכן, בבתי האב היו 100 מחשבים שסיפקו כוח עיבוד אינדבידואלי.
במילים אחרות, אם כל אדם היה מתחבר לבד ישירות לאינטרנט בכתובת ip קבועה כמות כתובות ה-ip הייתה הרבה יותר גובה מכמות כתובות ip שקיימת היום. (בפועל, גם אין מספיק כתובת ip).
חסכון כלכלי ברמת המאקרו של כוח העיבוד. באותו אופן, אפשר לזהות גם חסכון אפשרי במידע המוצע.
לדוגמא, ובאופן דומה, במדינת ישראל מחזיקים 100 אנשים קובץ מסוג comuter.mp3 קובץ זה מנגן מנגינה של להקת המחשבים. משמע אם הקובץ שוקל 3 מגה, אם היה ניתן להחזיק את הקובץ הזה על שרתים שנותנים את השירות המדובר, היה מספיק להחזיקו רק פעם אחת, על כונן אחת. במקום 300 מגה, הקובץ היה תופס את מקומו בייקום רק ב-3 מגה. שוב, מדובר בתפיסת מאקרו, וביישום תפיסה מסוג זה ישנו חסכון כלכלי - כללי לשוק המחשבים, מסיבה זו נוכל לקבל יותר כוח עיבוד, יותר נפח אחסון, ויותר גראפיקה בפחות הוצאות.
כיצד נפח האחסון אישי אם לאחרים יש גישה לקבצים שלי ?
כאן נדרשת שיטה של מפתחות, שימוש בתיקיה שבה אני מאחסן מידע שהוא בעל סיווג ציבורי, ומידע פרטי ישמר בתיקיה פרטית (אולי בעלות קצת גבוה יותר כדי לדאוג שנעדיף תיקיה ציבורית).
לדוגמא, ובאופן דומה, במדינת ישראל מחזיקים 100 אנשים קובץ מסוג comuter.mp3 קובץ זה מנגן מנגינה של להקת המחשבים. משמע אם הקובץ שוקל 3 מגה, אם היה ניתן להחזיק את הקובץ הזה על שרתים שנותנים את השירות המדובר, היה מספיק להחזיקו רק פעם אחת, על כונן אחת. במקום 300 מגה, הקובץ היה תופס את מקומו בייקום רק ב-3 מגה. שוב, מדובר בתפיסת מאקרו, וביישום תפיסה מסוג זה ישנו חסכון כלכלי - כללי לשוק המחשבים, מסיבה זו נוכל לקבל יותר כוח עיבוד, יותר נפח אחסון, ויותר גראפיקה בפחות הוצאות.
כיצד נפח האחסון אישי אם לאחרים יש גישה לקבצים שלי ?
כאן נדרשת שיטה של מפתחות, שימוש בתיקיה שבה אני מאחסן מידע שהוא בעל סיווג ציבורי, ומידע פרטי ישמר בתיקיה פרטית (אולי בעלות קצת גבוה יותר כדי לדאוג שנעדיף תיקיה ציבורית).
מגבלות מובנות
החסרונות בשיטה זו נעוצות בכך שהמידע הופך להיות מחד מאובטח יותר אך אנו תלויים יותר וסומכים בשירותים חיצוניים, דבר שבהכרח לא אפשרי במערכות בטחוניות, וחברות ששומרות פטנטים ואינן מוכנות לשים מבטחם בידי אחרים. זהו סיכון מובנה בשיטה, שלא ניתן להעלימו, אך מונטין החברות יכולות להפיג מעט את החשש.
מגבלה נוספת נעוצה בתפיסת הכוורת, בעבר היה חשש שמשתמשי האינטרנט של הכבלים יסבלו רבות מרוחב פס מוגבל כיוון שככל שיותר משתמשים עולים לרשת, כך רוחב הפס קטן, מכיוון שחברות הכבלים נערכו כראוי, חשש מסוג זה מעולם לא התפתח, אך הסיכון הינו מובנה, משמע, חברות שירצו לחסוך כסף, לא ירחיבו את יכולות השרתים שלהם, ואנו המשתמשים עלולים להתקע בספק שירות לתקופת התחייבות שיתן שרותים מוגבלים. מצב זה כמובן בלתי נסבל, וזה שוב סיכון מובנה במתן שליטה לספקי חוץ.
העתיד עדיין לא כאן, ושיטת המסופים הייתה נפוצה בעבר במספר מערכות מחשוב כגון מחשבים ה-vax ועוד רבים אחרים. עד היום מתמשים במסופים במערכות רבות, אך נראה כי האופי ה-"רכושני" של הלקוחות מביא אותם לרצות מערכת מחשוב אישית שלהם. שינוי בתפיסת הרכושניות יכול לנבוע רק מהבנה כלכלית חדשה כי כדאי לשנות ולחסוך, ולקבל יותר. שינוי זה יכול לנבוע רק מעליה של הזדמנויות עסקיות חדשות, דבר שעדיין לא התרחש היום, אך יתכן ותהליך זה כן החל לנוע בצעדים קטנים מאוד, אנו מתקשרים דרך האינטרנט, מורידים מידע, כל מה שנשאר, זה להגדיל את השירותים המוצעים כיום לממדים רחבים יותר.
כל הזכויות למאמר זה שמורות לח"מ
תגיות: עתיד המחשב, מחשב שולחני או מחשב נייד
