|
פרק 1: מגיעים לעיר הגדולה!
"איירי?" קרא אביה של איירי ודפק על דלת חדרה. "מה יש, אוטוסה.." מלמלה איירי כתשובה. "מה השעה..?"
"עכשיו? 7:45" ענה אביה והתרחק כמה צעדים מהדלת בחשש. "מה?!!" צעקה. היא קמה במהירות והתלבשה,
ואז יצאה מהדלת בתנופה. היא שתתה את מלוא הכוס ממיץ התפוזים שהיה על השולחן, ניגבה את פיה עם
השרוול ויצאה מהבית בריצה. היא כבר ידעה את הדרך בעל-פה עד לתחנת הרכבת, שם בת דודתה אמורה
לחכות לה. כשהגיעה, נשענה על עמוד והתנשפה. היא ראתה שם את מיו. "איחרת" אמרה מיו כשראתה אותה.
איירי לא ענתה, רק הסטה את מבטה. "הרכבת שלנו זה לטוקיו" המשיכה מיו והציצה בשעונה. כעבור כמה דקות,
הרכבת שלהן הגיעה והן נכנסו. איירי מיהרה לתפוס מושב ומיו התיישבה לידה בנינוחות. פתאום, נראה שמיו
התחילה לדבר לתיק שלה ולחייך. "אתה רעב? אתה רעב, חמודי? כן?" שני האנשים שישבו מולן כבר שקלו
לעבור מושב. "מה את עושה?.." לחשה איירי אליה. "אה? ז-זה, מה, זה כלום.." מלמלה ומיהרה לסגור את התיק.
כשזנב פרוותי עם פפיון יצא מהתיק, שני האנשים שישבו מולם עברו מושב בזריזות. איירי הביטה בה בתדהמה.
"אל תגידי לי שהבאת את גוש הפרווה המסריח!" הזדעקה. "פאניה-צ'אן היה יכול להיות בודד מדי בלעדיי.." ענתה
בשקט. "את יודעת שאסור להביא לפנימייה חיות, טוב; במקרה הזה.. גושי פרווה מהלכים. את יודעת, נכון?"
מיו בלעה רוק, "אף אחד לא טרח ממש להגיד לי את זה.." מלמלה. "עכשיו הולכים לרדוף אחרייך, משטרה וכאלה."
"אבל פאניה-צ'אן הוא חבר שלי! הם לא יכולים להבין דבר פשוט שכזה? חיות הם כמו בני אדם, בעצם."
איירי לא טרחה להקשיב להמשך דבריה, היא רק נשענה לצד החלון והביטה בנופים המתחלפים. תחושות של
התרגשות ושל חשש דבקו בה, והיא לא יכלה להפסיק לחשוב על הפנימייה שהן הולכות להגיע אליה.
מיו הייתה רגילה למראות עשירים כל-כך, כרגע היא הייתה עסוקה יותר בלטחוב את זנבו הפרוותי של פאניה אל תוך
התיק שלה, שוב ושוב. איירי הביטה בהתלהבות לכל עבר. 'לא סתם קוראים לפנימייה הזו יוקרתית', חשבה לעצמה. הרצפה
הייתה שטיח מקיר לקיר בצבע כחול-אפור. הקירות היו בצבע דומה, ושוליהם היו מעוטרים בעיטורי זהב קטנים ומלאי
חן. בצדדים עמדו אגרטלים מיוחדים, עם פרחים בגוונים וצורות ואורכים שונים. כשהן המשיכו ללכת והגיעו לקבלה, הביאו
לכל אחת מהן כרטיס. "מעבירים אותו בדלת" אמרה המזכירה. "אל תשכחו, הלימודים יתחילו מחר" המשיכה.
איירי ומיו הנהנו, וכל אחת מהן פנתה לכיוון אחר.
איירי נכנסה לחדרה. היא ראתה נערה עם שיער אדום מקשטת את הקירות בתמונות שלה ושל חברותיה. "היי.." אמרה וחייכה אל
איירי חיוך צדדי, תוך כדי שהיא ממשיכה לתלות תמונות. איירי הניחה את המזוודה הכבדה שלה על המיטה העליונה במיטת
הקומותיים. "אין לך פוסטרים? תמונות?" שאלה הנערה עם השיער האדום. הפעם היא הסתובבה אליה. "האמת שלא.. זה מוזר?"
היא נשכבה על המיטה ונאנחה. "לא~" ענתה הנערה. התסרוקת שלה הייתה יפה, קוקו גבוה עם פפיון שחור, וממנו צמה ארוכה
קשורה בסרט שחור ודק. "איך קוראים לך?" שאלה איירי. "אינוי" ענתה הנערה. איירי ירדה ממיטת הקומתיים באופן מגושם,
נזהרת שלא ליפול מהסולם הקטנטן העשוי עץ. "לדעתי השותפה לא כל כך תאהב את זה שכל הקיר הזה מלא בתמונות שלך"
אמרה וגיחכה לעצמה. "אם תהיה לה בעיה עם זה, היא תמיד מוזמנת לעזוב" ענתה אינוי בעצבנות. היד שלה החליקה ונייר
הסלוטייפ נפל לרצפה. "המפף" מלמלה. השותפה בדיוק נכנסה לחדר. היה לה מבט אדיש וקר בעיניים. היה לה ילקוט שהיא
החזיקה על כתף אחת. היא הניחה אותו על מיטת היחיד. "מה את עושה למיטה שלי?" שאלה אינוי והסתובבה אליה. "מעכשיו
זאת המיטה שלי" ענתה הנערה. "מה זאת אומרת?! אני הגעתי לפה לפנייך, את יודעת!" צעקה. "את יורקת עליי. תפסיקי, ותני
לי את המיטה הזאת עכשיו" היא התחילה להעיף את חפציה של אינוי מהמיטה. לבסוף, אינוי רטנה והעבירה את חפציה למיטה
התחתונה במיטת הקומותיים. "במילא עכשיו יש על זה את החיידקים המגעילים שלך!" אמרה. "איך קוראים לך?" שאלה איירי,
מנסה להיות אדישה לאירוע. "איו" ענתה איו בשקט והלכה לכיוון היציאה. "ואל תנסו להיות חברות שלי. אנחנו רק שותפות לחדר"
|
.png)
.png)
.png)
.jpg)
