|
הרגשתי מושפלת. כל היום לא הצלחתי להתרכז. לאנשים אין בושה.חופרים לי שאני מושלמת, ועד שסוף סוף אני אומרת להם שזה נכון,לאחר הקחשה למאן נימוס, הם שוכחים שאת המושלמת כאן! לאחר הלימודים,חשבתי לבקר את אח שלי,בבית הקברות. טוב,אני לא ממש נכנסת,כי אני מפחדת מבית הקברות. אני עומדת ליד השאר,מתיישבת על החומה הקטנה שבכניסה, ומתחילה לספר לאח שלי הכל. אח שלי נפתר לפני 3 שנים בערך. הוא גם היה גדול מימני בשש שנים. בהתחלה,פיחדתי אפילו להתקרב לבית הקברות,ורק בלילה דיברתי איתו בשקט,מדמיינת שהוא שומע. עכשיו אני יודעת שהוא שומע,כי אני קרובה אליו. "הי,טומי" התיישבתי על החומה הקטנה. "אתה יודע,ספיר התקבלה לשחק בסדרה הזאת שהכרת לי. אבל זה עושה אותה רעה.אני מרגישה ממש, שהחיים שלי השתנו ברגע שהיא סיפרה לי שהיא התקבלה. הכל קרה כל כך מהר" דיברתי ללא הפסקה. "תגיד,זה גיל הטיפש עשרה שכל הזמן דיברתה עליו? זה מה שקורה לספיר? ואם כן אז למה לי זה לא קורה? יכול ליהיות שזה קורה לי בלי שאני שמה לב? אויש...איזה סתומה אני.אתה לא יכול לענות לי...." דמעות החלו לזלוג מעניי. הבטתי בשעון שבידי וראיתי שכבר חמש. אני לא מבריזה לג'ייק.ממש לא. אני כבר מתה לראות את הפנים של ספיר כשאני אומר לה שאני נמצאת פה באישור של הבן של הבמאי. ניראה מה היא תומר אז. "אני הולכת להשתעשע.נתראה אחר כך" חייכתי והלכתי. "הגעת!כבר חשבתי שלא תבואי!" חיבק אותי ג'ייק כשניכנסתי. "מה כבר עשית לי שאני אבריז לך?" חייכתי והתנתקתי מהחיבוק. "מה עושים פה כשמשעמם?" שאלתי.אני מהסוג הזה שמשתעמם מהר. "אפשר לצאת לטיול בחוץ.החורף עוד לא הגיעה ומזג האוויר נפלא" הציע ג'ייק. "אני כבר בדרך החוצה" צחקקתי ויצאנו החוצה. דיברנו וטיילנו בערך שעה.יכולנו לדבר יותר אבל ג'ייק שם לב לשעה ואמר שבטח מחפשים אותו. הפלא ופלא,כשחזרנו גילינו שלא חיפשו אותו,ובכלל לא שמו לב שהלך. אז יצאנו שוב XD "איך זה יכול ליהיות שלא שמו לב שלא היית שעה?" נדהמתי. "ככה זה תמיד,אבא שלי שם לב לשחקנים שלו יותר מאשר עליי.כאילו אין לי הורים" ענה ג'ייק. "ומה אם אמא שלך?" שאלתי.פניו של ג'ייק הרצינו. "היא גרה בהולנד.היא מצאה שם עבודה והחליטה לנסות". עברה שתיקה."נו" לחץ ג'ייק. "מה נו?" "מה הסריטה שלך? אין סיכוי שאין לך שריטה....." ענה ג'ייק. "טוב אז האח הגדול שלי נפתר.אמ....זהו בערך.יש לי חיים מושלמים" חייכתי. "יש עוד.אני רואה בעניים שלך".רציתי לצחוק,אבל שמתי לב שהוא היה רציני. "טוב...אז האמת היא שכולם תמיד אמרו לי שאני מושלמת, אבל עכשיו,ספיר היא ה'מקובלת' וכל זה...." עניתי בייאוש. "מה זאת אומרת?" "זאת אומרת,שעכשיו כולם שונאים אותי. כולם סובבים סביב ספיר.העולם שהוא אך ורק שלה. ובכלל,הסדרה הזאת שינתה אותה". הרגשתי גוש דמעות עולה לי בגרון. לא! לא,אל תיבכי!שלא תעזי! "זה משנה כמעט את כולם" אמר ג'ייק ופרצתי בבכי. סתומה,צעקתי על עצמי. הנחתי את את הראש על הכתף שך ג'ייק והמשכתי לבכות. "אל תידאגי,כולם דפוקים ובמיוחד ספיר. אני יודע שאת מושלמת"המילים יצאו לאט לאט מג'ייק. "באמת?" שאלתי. "את יודעת מה?לא.לא באמת. אף אחד לא מושלם. אבל את מיוחדת,בזה אני בטוח"
|
