כָּל הַיָמִים, כָּל הַיָמיִם
חוֹלֶמֶת אנִי עַל כּובַע קסָמִים.
כּובַע קָטָן, מקושָט נוֹצָה,
העושֶׂה כָל מַה שֶאנִי רוצָה.

אֶחבּוש אוֹתו ואומַר למָשָל:
"כּובע, עשׂה שֶאני אגדל!"
והִנה מִיָד הִננִי עוֹלָה,
וגוּפִי מִתמַתח וַאני גדולָה,
ואין כָמונִי בּכָל הָעולָם:
כי אני גבוֹהָה וגדולָה מכולָם.

והַכּל מִסתַכלים ביִראָה וכָבוד,
כִי הרי אני גדולָה עַד מאוד.
ואִמא בָּעֶרֶב כּבָר לא תאמַר:
"לכִי לישון, כבָר מאוּחָר!"
ואַבּאּ לא יִגעַר בּמִלים:
"אל תתעָרבי בּשׂיחַת הַגדוֹלִים!"
וכשֶאדַבֵר יַקשיבוּ כּולָם,
כּי אני הַגדוֹלָה בכָל הָעולָם.

כָּל היָמים, כּל היָמים
חולֶמֶת אני עַל כובַע קסָמים,
כּובַע קָטָן, מקושט נוצָה,
הָעושֶׂה כָל מַה שֶאני רוצָה.
הנה בּלִבי בַקשָה שנייָה:
"כּובע, הֶיֵה לאוניָה!"

מִיד הוּא קוֹפץ מֵראשִי ליָם
וַאני מַפליגָה בּו לכל הָעולָם,
לאִיים רחוֹקים, לאֶרֶץ זָרָה,
נוסַעַת הָלוך וחזָרָה,
ורואָה עָרים והַרבֵּה אנָשים,
פַרסים והוֹדים וכוּשים,
ואיש לא יָבין ואיש לא ידַע,
כּי נוֹסַעַת בַיָם יַלדָה לבדָה.

ואִם יִהיֶה לי בַיָם עָצוב,
אומַר לו:"כּובַע, הבַיתָה שוב!"
ואָבוֹא לבֵיתי וּמִכָל הַמדִינוֹת
לכָל חברַי אָביא מַתָנות.
ומִסביבי יֵשבו חבֵרים
וַאני אסַפּר לָהֶם סיפּוּרִים,
ואיש לא יָעֵז להַגיד לי עַכשָו:
"שוּב היא בּודָה סיפורי כָּזָב!"

כָל היָמים, כָל היָמים
חולֶמֶת אני עַל כּובַע קסָמים,
אבָל אֵיפה, אבל אי- בָּזה
אֶפשָר להַשִיג כּובַע כָּזה?
אֶת אַבָּא ואִמָא לא אֶשאַל,
כּי הַגדולים לא יָבינוּ כּלָל!

העץ הנדיב / ש. סילברסטיין -תרגום יהודה מלצר

 .

וְאָז הַיֶּלֶד בָּא יוֹם אֶחָד אֶל הָעֵץ, וְהָעֵץ אָמַר: "בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, תִּתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתֹאכַל תַּפּוּחִים וּתְשַׂחֵק בְּצִלִּי וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר"

"אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי גָּדוֹל בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס וּלְשַׂחֵק", אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת דְּבָרִים וְלַעֲשׂוֹת חַיִּים. אֲנִי רוֹצֶה קְצָת כֶּסֶף. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי קְצָת כֶּסֶף?"

"אֲנִי מִצְטַעֵר", אָמַר הָעֵץ, "אֲבַל אֵין לִי כֶּסֶף יֵשׁ לִי רַק עָלִים וְתַפּוּחִים. קַח אֶת הַתַּפּוּחִים שֶׁלִי, יֶלֶד, תִּמְכּוֹר אוֹתָם בָּעִיר. כָּךְ יִהְיֶה לְךָ כֶּסֶף וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר".

 וְאָז הַיֶּלֶד טִפֵּס עַל הָעֵץ וְקָטַף מִמֶּנוֹ אֶת הַתַּפּוּחִים וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ.

 וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר. אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן... וְהָעֵץ הָיָה עָצוּב...

וְאָז יוֹם אֶחָד הַיֶּלֶד חָזַר וְהָעֵץ רָעַד מֵרֹב שִׂמְחָה וְאָמַר: "בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, וְתִתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר".

"אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי עָסוּק בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס עַל עֵצִים", אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה בַּיִת, שֶׁיִּהְיֶה לִי חַם", הוּא אָמַר. "אֲנִי רוֹצֶה  אִשָׁה וְאֲנִי רוֹצֶה יְלָדִים, וּבִשְׁבִיל זֶה אֲנִי צָרִיךְ בַּיִת. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי  בַּיִת?"

"אֲבַל אֵין לִי בַּיִת", אָמַר הָעֵץ, "הַיַּעַר הוּא בֵּיתִי. אֲבַל אַתָּה יָכוֹל לְקַצֵץ אֶת הָעֲנָפִים שֶׁלִּי וְלִבְנוֹת בַּיִת. אָז תִהְיֶה מְאֻשָׁר".

הַיֶּלֶד קִצֵּץ לָעֵץ אֶת עֲנָפָיו וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר. אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן...

 וּכְשֶׁהוּא חָזַר הָעֵץ הָיָה כָּל-כַּךְ מְאֻשָׁר שֶׁבְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְדַבֵּר. "בּוֹא יֶלֶד", הוּא לָחַשׁ, בּוֹא תְשַׂחֵק".

"אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי  זָקֵן וְעָצוּב בִּשְׁבִיל לְשַׂחֵק" אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה סִירָה שֶׁתִּקַּח אוֹתִי הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי סִירָה?"

"כְּרוֹת אֶת הַגֶּזַע שֶׁלִּי וְתַעֲשֶׂה לְךָ סִירָה" אָמַר הָעֵץ. "כָּךְ תּוּכַל לְהַפְלִיג לַמֶּרְחַקִים  וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר"

הַיֶלֶד כָּרַת לָעֵץ אֶת הַגֶּזַע וּבָנָה לוֹ סִירָה וְהִפְלִיג לַמֶּרְחַקִים. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.. אֲבָל לֹא מְאֻשָׁר מַמָּש

וְאַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן הַיֶּלֶד חָזַר שׁוּב.

"אֲנִי מִצְטַעֵר, יֶלֶד", אָמַר הָעֵץ, "אֲבַל לֹא נִשְׁאַר לִי שׁוּם דָּבָר לָתֵת לְךָ, הַלְוַואי שֶׁיָּכֹלְתִּי לָתֵת לְךָ מַשֶׁהוּ, אֲבָל לֹא נִשְׁאַר לִי כְּלוּם. אֲנִי סְתָם גֶּזַע כָּרוּת זָקֵן. אֲנִי מִצְטַעֵר...".

"אֲנִי לֹא צָרִיך הַרְבֵּה עַכְשָׁו" אָמַר הַיֶּלֶד, "רַק מָקוֹם שָׁקֵט לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. אֲנִי עָיֵף מְאֹד".