, ספיישל שלמה ארצי(איתי)

לא עוזב את העיר:

והוא לפני סיום סוגר כבר את השער. מרפה מן העניין, חומק אל תוך השיר. והיא לפני סיום שואלת: "האם אתה נשאר? האם השיר ימנע מבעדנו להמשיך?" "לא עוזב את העיר!" הוא אומר לה, "עבור אף אחד. אנחנו שניים תמיד, ביננו אלוהים אחד. ואת עבורי כמו שתיקה דקה, וכך או כך לא עוזב גם אותך". ואחר כך משום שתכלת, הרדיו מעודד, רק סימני החוף מעוררים ספק. והיא מתוך סיום שואלת: "האם יהיה מדי?" אם היא פתאום תפרוץ בבכי לא מתאפק. שמות לפני סיום, והוא פתאום מבטיח, מתוך חלום זהיר הם נשענים אל ים. למות לפני סיום, והיא על קו רקיע, מתוחה כמו עיר קטנה - דמוית שרב.

היא לו יודעת מה עובר עלי:

עכשיו אני מרגיש כאילו, לא יודע כלום, עכשיו אני מחיש את צעדי, היא מסתכלת בחלון, רואה אותי עובר בחוץ, היא לא יודעת, מה עובר עלי. בתוך עיניה הכחולות, ירח חם תלוי, עכשיו היא עצובה כמוני, בודאי. היא מוציאה את בגדי, אוכלת לבדה ת'תות, היא לא יודעת, מה עובר עלי. אמנם אין אהבה שאין לה סוף, אבל הסוף הזה נראה לי מקולל, הולך בין האנשים ברחוב, צועק או או או או או או, תגידו לה. עכשיו אני ממשיך כאילו, לא הכל אבוד, זה זז בבטן, והורס את לילותי, אני חושב שהאהבה שלי איתה, זה הדבר הכי חשוב, היא לא יודעת מה עובר עלי. אמנם אין אהבה שאין לה סוף, אבל הסוף הזה נראה לי מקולל, הולך בין האנשים ברחוב, צועק או או או או או או, תגידו לה. כשהיא נוסעת אני נשאר, לא זז מכאן אף פעם. הולך בעיר ומתפתל, מגעגועי. חוזר לחדר ונגמר, כותב שירים ושר אותם, היא לא יודעת מה עובר עלי. אמנם אין אהבה שאין לה סוף, אבל הסוף הזה נראה לי מקולל, הולך בין האנשים ברחוב, צועק או או או או או או, תגידו לה.