|
פרק 2
ופתאום...
נפתח שער גדול הילדים ירדו ומולם יצאה מהבית אישה צעירה שנראתה נחמדה (עשתה את עצמה) חייכה להוריהם והם אלכו.
האישה סיפרה שקוראים לה מירה היא דודתם והיא תשמור אליהם בזמן שהוריהם בשליחות.
עומרי: כמה זמן נישאר אצלך?
ניצן: מתי הורינו יחזרו ארצה?
עומרי: מתי נחזור לגור בביתינו?
ניצן: נלמד בבית הספר שכאן?
מירה: תפסיקו אם השאלות אני שומרת אליכם רק כי אני חייבת טוב, תפסיקו להציק ותהיו טטלה קטנים. אני זזתי.
עומרי: נחמדה עלק (לניצן)
ניצן: טוב לא משנה בוא נברר איפה החדר שלנו ואיפה קורל יוני ולי.
עומרי: בואי נבדוק למעלה אני במדרגות שבצד ימין ואת במדרגות שבצד שמאל.
ניצן: כן המפקד, מבקשת אישור להתחלת מישלחת החיפוש.
עומרי: חה חה חה מצחיק מאוד (בציניות) בואי נהיה רצינים טוב ניני (ככה כולם קוראים לניצן חוץ ממריה הרעה שלא מכירה אותה).
ניצן ועומרי התחילו לחפש.
ניצן מצאה דלת שכתוב עליה ניצן וניכנסה.
ניצן גילתה פיצול לשני חדרים קטנים באחד היה את המחשב והשלוחן שלה עם כל ספרי הקריאה שלה ובשני היתה מיתה חדש וחדר חדש לגמרי. על המיטה היה מונחות שנתי חבילות על הראשונה היא כתוב לבית הספר החדש היא פתחה את החבילה ובה היה תיק חדש וציוד לבית הספר. היא פתחה את השניה ועליה היה כתוב לחוגים בבית הספר ניצן לא הבינה אל מה מדובר אבל פתחה את החבילה בחבילה היה סט של תיקים אחד קטן ואחד גדול ויומן גדול (סוג של מחברת) ואליו מחובר עט.
עומרי במקום לעלות במדרגות כמו שאמר לאחותו מצא מדרגות יורדות למין מרתף המדרגות היו חשוכות הוא פתח את הדלת בהיסוס ואז...
חמש תגובות ויש פרק (יש לי עוד פרקים אם לא תגיבו אני לא יוסיף)
| 
