|
תודה לספרייט, חברה שלי,שהכינה את התמונה!
שלום כולם! תכירו את הסיפור
של האתר-החיים על פי טל!
אז תכירו את טל, או בעצם את היומן שלה שהתחילה לכתוב
בסוף כיתה ו' עד סוף כיתה ז'...
טל תספר לכם את כול מה שעובר עלייה ועל בנות נוספות,
ולדעתי זו הדרך הכי קלה גם לספר איך להתמודד עם זה!
אז עכשיו אני אסביר על העלילה:
טל היא נערה מתבגרת שעולה לכיתה ז', לחטיבת הביניים!
היא ילדה יפה, שמאוהבת בחתיך של כול בית הספר, שכמובן לא מבחין בה,
בעיקר כי הוא שנתיים מעלייה...
עם טל עברו 2 חברים טובים-הידיד שלה, יוגב ואלה, החברה הכי טובה שלה.
הם הגיעו לכיתה החדשה ששמה תפסה את מקומה כבר ספיר,
שהפכה במהרה למלכת הכיתה.
רוני, השפוטה שלה היא אומנם ניראית מטומטמת אבל מאחורי הדמות שבנתה לעצמה
היא ילדה נבונה שמאוהבת ביוגב!
גם ספיר מאוהבת בתומר, האהבה הגדולה של טל, שבידיוק באותה
שנה החלה לקבל מחזור והוריה התגרשו...
מה שטל לא יודעת זה שחוץ מהבעיות שלה יש עוד כמה דברים שהיא צריכה להוסיף לרשימה.
בינהם זה שלתומר יש חברה! ושיוגב מאוהב בטל עד כלות!
אז מה עושים בחיים כול כך מסובכים?-כותבים!
הגעתם לעולם של טל! ואני מקווה שתהנו מהסדרה!
פרק ראשון-הגיעו התוצאות
שכבתי על המיטה שלי בתנוחה המוזרה ביותר, וקראתי ספר...
אמא שלי מכריחה אותי לקרוא לפחות שעה אחת ביום בחופש כדי שכשאחזור ללימודים
אני לא אשכח כלום! הרי השנה הראשונה בחטיבת הביניים זה הכי חשוב!
זה כמו כיתה א', יש לך חברים חדשים, אתה צריך לבנות לך תדמית חדשה
והכי חשוב יש נושאים מסובכים שאף אחד חוץ מהמורה לא מבין!
הבטתי למעלה, אל השעון הגדול שבחדרי-השעה הייתה 15:24... יש לי עוד עשרים
דקות לקרוא, אמרתי לעצמי עצובה. הספר שאני קוראת
אומנם מסקרן אותי, ואני אוהבת אותו, אבל למרות הכול כמה אפשר לקרוא כשאת רוצה להינות
מהחופש?!
'ילדה מסובכת', ככה קראו לספר. הספר מספר על ילדה שתמיד חלמה להיות שחקנית,
ושהייתה לבד שיחקה בביתה... אבל החיים שלה בכלל מסובכים,
יש לה בכיתה 3 מלכות, פאקצות שלא מן העולם הזה!
ככה זה, החיים של כולם מסובכים, אבל אני יכולה להבטיח לכם, קוראים יקרים, שהחיים שלי
(של מנהלת האתר) הכי מסובכים!!
"תמי,אפי ומור החלו לרקוד כשהן לא רואות אף אחת ממטר, ומיקה ישבה לבד בצד. היא יודעת
שלא משנה מה תעשה כדי ללמד את הבנות לקח על מעשיהן לא יעזרו, תמיד יהיה להן
אחת את השנייה..' קראתי, מסכנה...
"חומד?" צעקה אליי אמא מלמטה "מה יש?" עניתי לה בחזרה, שמחה שזהו,
אני לא צריכה לקרוא עוד!
"אני הולכת להביא את תומר ושלי (האחים שלי) מהגן! אני צריכה שבינתיים תישמרי על רותם
ועל אנה! בסדר מאמוש?" אמרה אמא והלכה, אפילו לא חיכתה לתשובה.
לפני שאמשיך, אני אסביר לכם... יש לי 2 זוגות תאומים במשפחה, שקטנים ממני.
הקטנים מבינהם אלו תומר ושלי, שניהם בני שלוש ונמצאים בגן. אחריהם באות אנה ורותם,
בנות התשע ולבסוף אני,טל.
הבנתם? עכשיו לאמא שלי קוראים חגית והיא בת 39 (אני יודעת שזה לא חשוב) ולאבא שלי קוראים
דולב והוא בן 43.
טוב זה כול מה שיש לי לספר לכם על המשפחה שלי! עכשיו...
הטלפון צילצל, קמתי ועניתי. "הלו? טל? הגיעו התוצאות!" צעקה לי אלה מהצד השני של הקו...
פרק שני-אההההההה!
"מה זאת אומרת?" שאלתי את אלה "איזה תוצאות?" היא גיחכה וענתה:"התוצאות לשנה
הבאה, מי עובר עם מי..." התלהבתי כול כך עד שלא שמתי לב לצעקות
של האחיות שלי מלמטה.
"למה את קיבלת ואני לא?" התלוננתי והיא חזרה לגכך "זה בדואר, בטח אמא שלך לא
הלכה לבדוק..." היא ענתה. שוב האחיות שלי צעקו
אבל אני לא שמתי לב אליהן... "רגע, התוצאות שלך לא קשורות לשלי...
אז למה התקשרת? רגע! את ואני... יש!!" צווחתי. זה אומר שאני ואלה ניהיה ביחד בבית הספר ובכיתה.
"כן כן, וזה לא הכול! גם יוגב עולה איתנו לבית ספר... מעיינות!" היא צעקה
לי בטלפון.
"תחזירי לי את זה!" הפעם שמעתי את האחיות שלי צועקות. "חכי רק רגע" אמרתי לאלה
וירדתי אליהן.
"טוב, מה קורה?" שאלתי כשראיתי את הפנים של אנה אדומות, כאילו בכתה.
"היא לקחה לי את ה.." אמרה אנה אבל היא לא גמרה את המשפט וכבר רותם התפרצה לדבריה
"אני אומרת שהיומן הזה הוא שלה כשבעצם הוא שלי! אמא נתנה לי אותו
במתנה ליום הולדת ולא נגעתי בו! אז אנה לקחה אותו ואומרת שהוא שלה!" הבטתי במבט בוחן
בשתיהן. אני לא יודעת מי צודקת, מעולם לא התעניינתי במתנות שהן מקבלות לימי הולדת...
"לא נכון! רננה נתנה לי אותו במתנה!" צעקה אנה על רותם. רננה? מי זאת?
אה... ניראה לי שאני יודעת.. אני חושבת שזו החברה הכי טובה של אנה... חשבתי וחשבתי
ולא שמתי לב שרותם הביאה כזאת כאפה ענקית לאנה וזו החלה לבכות. תמיד אנה
הייתה הרגישה מבין השתיים ורותם החזקה והאדישה.
"רותם! עלי לחדר שלך מיד! לא אכפת לי של מי היומן, לך אסור בשום פנים ואופן להרביץ לאחותך! ברור?!"
צעקתי על רותם והיא עלתה לחדרה.
אנה המשיכה לבכות..."אנה, תירגעי. אני אביא לך קרח, אבל לפני זה אני חייבת
להבין. של מי היומן?" שאלתי וניסיתי להוציא ממנה משהו, והצלחתי...
"הוא של רותם" היא ענתה. "אז למה לא הודת?" שאלתי והחלתי להתעצבן עלייה... "זה היה בטעות!
פתחתי את המגירה בחדר שלנו ומצאתי את זה. דיפדפתי בעמודים וראיתי
ששום דבר לא כתוב, אז שיערתי שזה שלי, הרי אני שונאת לכתוב!
אבל אז רותם באה בטענה שזה שלה, וידעתי שזה נכון, אבל לא רציתי להודות באשמה כי ידעתי
שהיא תיכעס עליי!" היא ענתה.
"אנה, מה יותר חשוב? לשקר לאחותך או שהיא תכעס עלייך טיפה?" שאלתי והיא הרכינה ראשה.
"עכשיו תעלי למעלה ותבקשי סליחה מרותם. אחרי זה בואי לפה
ואני כבר אשים לך קרח על המכה. אבל גם היא צריכה לבקש סליחה, תזכירי לה..."
כמו שרותם עשתה גם אנה עלתה למטה, איזה מזל שהם צייתניות לפחות... עליתי למעלה לחדרי שלי וחזרתי
לטלפון,לאלה.
"נו אלה? תספרי לי הכול!" ביקשתי. אלה שתקה, אבל שמעתי את הנשימות שלה.
"אלה? הלו?" שאלתי שוב ושוב עד שקול מסתורי ענה... "זה לא אלה, זה מישהו, או יותר נכון
רוצח! 'אלה' (הוא אמר בלגלוג) נימצאת בסכנה. בואי
לבד לבית שלה עם אלף שקל עלייך, ואני מזהיר, לבד. כי אם לא זה יעלה בחייה של חברתך הטובה..."
פרק שלישי-עיניין של חיים או מוות
רצתי מהר אל עבר הבית של אלה כשבידי כול חיסכונותיי,1000 שקל.
לא היה אכפת לי מה ייקרה בין אנה לרותם,לא אכפת לי שזה מה שחסכתי כול חיי,
היה אכפת לי להגיע הכי מהר שאפשר אל הבית של אלה!
-לפני רבע שעה-
"כן כן, וזה לא הכול! גם יוגב עולה איתנו לבית ספר... מעיינות!" אמרה לי אלה בטלפון.
"חכי רגע" עניתי לה וירדתי למטה...
"רגע! חכי אני רוצה לספר לך עוד..." צעקה לי אלה אבל אני כבר ירדתי למטה...
טטטחחח... נישמעה חריקה בדלת הבית של אלה. "מי זה?!" היא צעקה אבל אף אחד לא ענה.
אלה ירדה מפוחדת למטה אבל לא ראתה כלום. "מישהו? הלו?!" היא
המשיכה לצעוק אבל ללא תשובה...
אלה החלה לעלות למעלה בחזרה לחדרה כשמשהו תפס אותה. "תיסתמי ותני לי לדבר
עם החברה שלך,טל... יש לי עסק לא גמור איתה..." האיש המפחיד אמר
ואלה צייתה לו. היא עלתה לחדרה והביאה את הטלפון לידיו. "אני יכולה ללכת?" היא התחננה,
"לא! אני צריך אותך שתיהיה שבויה שלי. עכשיו תיסתמי אלא אם כן את רוצה
לגמור את חייך כאן ועכשיו!" הוא צעק עלייה וזו השתתקה.
""נו אלה? תספרי לי הכול!" צעקי על אלה אחריי שגמרתי לטפל באחיותיי, אבל היא לא ענתה..
"אלה? הלו?" שאלתי שוב ושוב עד שקול מסתורי ענה... "זה לא אלה, זה מישהו, או יותר נכון
רוצח! 'אלה' (הוא אמר בלגלוג) נימצאת בסכנה. בואי
לבד לבית שלה עם אלף שקל עלייך, ואני מזהיר, לבד. כי אם לא זה יעלה בחייה של חברתך הטובה..."
-חוזרים אליי..-
הגעתי,אמרתי לעצמי... ראיתי את דלת ביתה של אלה וחרדה עלתה בי כאשר ראיתי אותה
דרך החלון. "אלה!" צעקתי אבל מבט מפוחד עלה על פניה, היא סימנה לי לשתוק
ולא הבנתי מדוע, ואז הדלת נפתחה...
איש בחליפה שחורה וכובע גרב על ראשו תפס אותי ולקח אותי לחדרה של אלה, שהסתבר הייתה קשורה
על יד החלון, כדי להרתיע אותי...
"איפה הכסף!?" הוא צעק, אבל אני לא עניתי...
"תגידי מה את חושבת, שאני צוחק איתך?! אני עומד להרוג אותך ואת החברה הדפוקה שלך עכשיו
אם לא תביאי לי ת'כסף!" הוא צעק והוציא אקדח מכיסו.
אני מודה-שקשקתי. מתתי מפחד, והחלתי להעביר במוחי מחשבות של מוכנות למוות.
החלתי אפילו להירגע, ואפילו גמרתי לעצמי להאמין שאני עומדת למות ושהכול יהיה בסדר, למרות שבתוך תוכי
ידעתי שלא...
"מתוקה קטנה ומכוערת שלי! מה את רוצה? כדור בראש? סכין בגרון!? תביאי ת'כסף!" היא המשיך
לצעוק, אבל אני שקעתי במחשבותיי...
"הבנתי... לא הבאת כסף.. עכשיו הכול ברור! אני עומד להרוג את חברה שלך!" הוא צעק
והפעם כן שמעתי, והקול שלו, הקול שלו...
"אני יודעת! אני יודעת מי אתה!" אמרתי לו כאשר נפל לי האסימון...
| 
