הנכון ביותר, לא לגעת בכלום. צריך להתאים את הפרשיות לבתים ולא את הבתים לפרשיות. כלומר, אם הפרשיות עבות מאוד, לא להתחיל לכרסם בחלל הבית, או לדקק מעובי הפרשיות. לחפש בתים עם חללים גדולים יותר.
אם הסופר כתב על קלף עבה מאוד, פשוט להחזיר לו ולא להסכים להכניס.
א. לא עבודה של הסוגר לחפות על תקלות של הסופר.
ב. שילמד לכתוב כמו שצריך, על קלף שמתאים לתפילין.
בדר"כ, הקלפים העבים הללו הסופר קונה אותם בכמה פרוטות פחות, הוא חושב שהוא עשה בזה את עסקת חייו, ואת ההשלכות להתמודד עם זה, הוא משאיר לסוגר.
זה לא תפקידו של הסוגר לפתור בעיות, תפקידו להכניס פרשיות נורמליות לבתים נורמלים.
הרבה פעמים מכניסים פרשיות בדוחק גדול, והפרשיות נפסלות בשעת הכנסתן. אם השידוך בין הפרשיה לבית לא מתאים, לשלוח אותו לפגישת שידוכין אחרת. אפילו בחלום לא מחוו ליה לאיניש פילא דעייל בקופא דמחטא
במקרה ויש צורך להרחיב מעט, הנכון הוא שלא להרחיב בקירות הבית שפונים כלפי הבית הנוסף, וכ"ש שלא במחיצות השי"ן שהם דקות מאוד. אלא כלפי פנים וחוץ.
מצו"ב סרטון של ידידי הרב מנחם סבאג מפאריז שמדגים איך להרחיב מעט בצורה זהירה
כמו שכבר כתבתי, הרה"ח מנדל אלטיין מייצר בתים בהמה דקה מהודרים מאוד.
בחב"ד יש המחשיבים זאת כהידור, יען כי הרש"ב העדיף בהמה דקה ולא גסה.
בבתים מבהמה דקה יש יותר מקום להכניס את הפרשיות ללא דוחק.
כל מי שעוסק בהגהה יודע שבהכנסת הפרשיות עלולות לצאת תקלות של הכנסת פרשיות בדוחק (ואח"כ קושי בהוצאתן), שמחמת זה האותיות נסדקות ונשברות ולפעמים התפילין פסולות מעיקרם.
מצו"ב תשובה שהשיבני בעבר הגרמ"י גרוס שליט"א ראש מכון לשכת הקודש
שאלה:
גיד שתופרים בו הבית, האם מותר לחברו ע"י קשירת גיד לחבירו, והאם יש הבדל בין נקרע הגיד לנחתך שאלה שעלתה (שוב), והייתי שמח לקבל את דעתו הרמתה בכתובים תודה רבה
תשובה:
כתב התיקון תפילין (עמ' קפג) וצריך להיות החוט [הגיד] אחד ולא יפסיקנו כדכתב בשמושא רבה, ואם נפסקו החוטין בתופרן,פסולין, ע"כ. וכלשון הזה הביא הב"י (סי' לב סע' נא) בשם הר"י אסכנדרני, אלא שכתב על דבריו הב"י דאינו יודע מנין לו. ובשו"ע סתם בזה"ל: ויש מי שאומר שי"ב תפירות אלו יהיו בחוט אחד. ובמג"א (ס"ק סח) הביא מדברי הב"ח, דדוקא אם נפסק החוט פסול [דכיון שנפסק, ודאי החוט אינו חזק, ויהא נפסק עוד, דכל העומד ליפסק כנפסק דמי ופסול], אבל אם החוט קצר, יגמור התפירה בחוט אחר לכתחילה [וצריך לקושרו – הגרעק"א], והכי נהוג, ע"כ.
ואמנם דעת הט"ז (ס"ק לט) בפירוש דברי הב"י, הא דנפסקו החוטין בתופרן פסול, היינו כשמשאירו פסוק, וממשיך התפירה עם חוט אחר, אבל אם מחברו בקשירה לחוט אחר שיהיו בדיבוק יחד, וממשיך התפירה, שפיר דמי. ונראה מביאור הגר"א (ס"ק קטז) שמציין לשו"ע סי' לג סע' ב, שכתב דין נפסקו התפירות לאחר גמר התפירה בתפילין ישנים, דנפסקו בחדשים, לית לן בה, והיינו כדברי הט"ז. וכ"כ לחלק במק"מ (ס"ק קצג) בדעת הט"ז.
כתב הפמ"ג (משב"ז ס"ק לט) דכמדומה נוהגין הסופרים להלכה כהב"ח והמג"א, ורק באין לו גידים אחרים, יסמוך על דעת הט"ז ויקשור הגיד הנפסק אל גיד אחר, וכדבריו פסקו האחרונים, קסת הסופר (סי' כב סע' ז), מלאכת שמים (כלל יט ס"ק ו), מק"מ(שם), משנ"ב (ס"ק רלא), והקול יעקב (ס"ק רלה) כתב דכן נראה דעת הלחם חמודות (ס"ק קמו) הלבוש והאליה רבה. והוסיף המק"מ, דהוא הדין שנחתך החוט בסכין, דיכול לכתחילה לקושרו לגיד אחר, כדין שתפר בתחילה בחוט קצר, דמועיל.
תבנא לדינא:
א.לכתחילה יתכנן לתפור התפילין עם חוט [היינו גיד] שלם אחד. ואם אין לא חוט שלם, יחבר חוט לחוט בקשירה, ויתפור.
ב.נפסק החוט באמצע התפירה, הדין תלוי בסיבת ההפסק. א] אם החוט נפסק מחמת חולשתו, יתיר התפירות ויחליף לגיד אחר, כיון שחוט זה חלש, ויפסק שוב במקום אחר. ואמנם אם אין לא חוט אחר שלם, יחברו בקשירה עם חוט אחר, וימשיך התפירה. ב] אם נפסק החוט מחמת סכין, או שמתחו הרבה שלא כדרך התופרים ומחמת כן נקרע, וכל כיוצ"ב שאינו מסיבת חולשת החוט, יכול לכתחילה לחברו בקשירה עם חוט אחר, ולהמשיך התפירה.
1 - גניבת דעת של היצרן (דוגמא - חריצים מזויפים בין בתי השל ראש שאינם כנגד החריצים האמיתיים, עשיית השין בדפוס, ריבוע הבית על ידי דבק) אבל יראת שמים של היצרן מבטלת את החשש הזה
2 - טעוית של היצרן, כגון ששכח להגיד לשם תפילין, וכל כאלה דברים, לזה צריך יותר יראת שמים
3 - הוראות היתר של היצרן, שמתעוררת שאלה והא מרשה לעצמו להקל בלא לשאול רב מוסמך, זה נסיון מאד מאד גדול כיון שמדובר לפעמים בהפסד של אלפי שקלים בשביל איזה נקב פצפון וכה''ג, וצריך יראת שמים מופלגת וגם פיקוח הדוק כדי להתגבר על זה
.jpg)
.jpg)
