|
היסטוריה של הקפא"פ
לקראת סוף תקופת השלטון התורכי בפלסטינה, הבינו אנשי הישוב היהודי שהם לא יכולים לסמוך על אף אחד שישמור על ביטחונם ויגן עליהם מאימת הפורעים.
הם החלו בפיתוח "הגנה עצמית" המורכבת מאלמנטים פשוטים. הם למדו שיטות לחימה מחיילים אנגלים אשר באותה תקופה עדיין נלחמו בתורכים, וכדי לערער את שלטון התורכים הם חיזקו את היישוב היהודי שהיה באותה תקופה לצד האנגלים.
.jpg)
שיטות הלחימה של האנגלים היו מורכבות מאגרוף, ג'ודו, היאבקות, וכן מסגנונות לחימה שלמדו החיילים האנגלים בתקופת שלטונם ברחבי האימפריה הבריטית. המתאמנים הוסיפו לחימה עם מקל הליכה, מקל רועים, סכין וכידון. לסגנונם המיוחד הם קראו קפא"פ שזה ראשי תיבות של: "קרב פנים אל פנים".
בין השנים 1920-1948 התפתח הקפא"פ והפך לתורת הלחימה של ארגוני המחתרות השונים כשבראשן ה"הגנה". במשך השנים הקפא"פ התפתח והשתכלל, נוספו לו תרגילים ותכסיסים שונים שנלמדו מהעולים החדשים שעלו לפלסטינה.
ב- 1948 עם הקמת מדינת ישראל היווה הקפא"פ את תורת הלחימה של צ.ה.ל וזרועות הביטחון השונות של מדינת ישראל באותה תקופה. הסגנון המיוחד הלך והתפתח ואף אימץ אל חיקו אלמנטים של לחימה מודרנית, קלאסית ועתיקה, בשילוב של לחימה באקדח וכנגד האוחז באקדח, וברובה וכנגד האוחז ברובה.
הקפא"פ הפך ל"קונספט" של סגנונות לחימה פשוטים והיעילים ביותר.
| 
.jpg)
.jpg)
