תאריך לידה: 26.5.1989
מזל: תאומים

עמית פרקש> גבאיאלה מונטז..תמונה:

1.לעולם לא אצא מהבית בלי... משקפי שמש
2. כינוי שאף אחד לא מכיר: (זה יכול פוצי, שמופי, נולי...) איזי – חבר שלי קורא לי ככה
3. כשהייתי קטן תמיד רציתי להיות... זמרת
4. מקצוע אהוב בבית ספר? תנ"ך
5. סרט ילדים שאני הכי אוהב (שלגיה, בת הים הקטנה, שרק...) : כל סרטי דיסני!!
6. הדבר האחרון שאני עושה לפני שאני הולך לישון : מתקלחת
7. כמה אחים יש לך? שניים
8. אם היית צריך לקחת אך ורק דבר אחד איתך לאי בודד, מה היית לוקח? מקלחת
9. תה או שוקו? תה
10. סגנון מוזיקה אהוב? אוהבת הכל, תלוי במצב רוח
11. ניגנת פעם על כלי נגינה? אם כן- איזה: כן, פסנתר
12. מי הבנאדם שהיית מתחלף איתו ליום אחד? מרי קייט ואשלי אולסון
13. מה יותר כיף- לטייל בארץ או בחו"ל? בחו"ל
14. אם היית יכול/ה לקרוא לעצמך בשם אחר איך היו קוראים לך? אני אוהבת את עמית- לא הייתי מחליפה
15. מה המאכל שאת/ה שונא/ת ובחיים לא תסכימי לאכול? ביצי דגים
16. סדרת טלוויזיה אהובה סקס והעיר הגדולה
17. לאילו אתרים את/ה גולש/ת כשמשעמם לך? facebook ו- ynet
18. אם היית מוצאת להורג, מה הייתה הסעודה האחרונה שהיית/ה מבקש/ת? אני ממש אוהבת לאכול, אז הייתי מבקשת קצת מכל דבר: פסטה, ג'חנון ומלווח! סלטים וקריספי צ'יקן (לא קשור אני יודעת)
19. מה עדיף- מטריה רגילה או מתקפלת? ברור שמתקפלת
20. איפה יותר כיף לצפות בסרטים, בבית בDVD או בקולנוע? בבית.
21. איזה אייקון של המסנג'ר את/ה הכי אוהב/ת? אני מודה- אין לי מסנג'ר
22. מה את/ה הכי אוהב/ת לשתות? התלבטות קשה בין שייק פרי לבין דיאט קולה
23. מה עדיף- תה חם או קר? חם
24. מיטת יחיד, וחצי, זוגית או קומותיים? זוגית
25. החדר שלך בד"כ מסודר או מבולגן? בד"כ מסודר
26. מה את/ה אוהב/ת על הפיצה שלכם? פפרוני ואננס
27. מה הייתה המילה הראשונה שאמרת? אבא
28. פרי אהוב: אבטיח ובננה.
29. איזה כתבות בטיפו אתה הכי אוהבת לקרוא? את הכתבות שיש בשער הכניסה ואת הכתבות בטיפו ספיישל!
*יש לי עיתון של דיסני ויש עוד פרטים,אז הנה:*
מאכל אהוב:אוכל איטלקי
כשהיית קטנה רצית להיות..:זמרת.אני אוהבת לשיר ומכורה למחזות זמר.
השיר האהוב עלייך במחזמר:"התחלה של משהו".
טעם גלידה מועדף:עוגיות אוריוס
הרינגטון שלך:"New soul" של יעל נעים.
בילוי מועדף:סרט במיטה
החיה שהיית רוצה שיהיה לך:קוף קטן וחמוד.
חורף או קיץ:קיץ!!!


תם פרקש ז"ל
כל מי שלא יודע,עמית פרקש,היא אחותו הקטנה של הטייס תם פרקש ז"ל שמטוסו התרסק במלחמת לבנון השנייה.הנה כתבה שאני לקחתי מאתר הייסקול מיוזיקל בטיפו.לחצו כדי להיכנס
לומר לך שלום

הכתבה פורסמה ב"לאישה" בתאריך 21.8.2006

עמית פרקש בת ה- 17, אחותו של תם פרקש שנהרג במלחמה, הקליטה שיר לזכרו, המושמע כבר כמה שבועות בכל תחנות הרדיו. "אני מרגישה שלקחו חצי ממני, חלק מהלב", היא אומרת. "הרי זה אחי הגדול, שהיה פה לפניי, שנולדתי אליו והוא גידל אותי. אני לא מכירה חיים בלעדיו"
מאת ענת מרדכי   צילום: דפנה קפלן

עד לפני כחודש, כל מה שעניין את עמית פרקש, פחות או יותר, הייתה המכונית החדשה, זו שההורים יקנו לה כדי שתוכל כבר לנהוג לבד, או לנסוע לקרובי המשפחה בטורונטו, כדי לקנות בגדים חדשים לקראת החורף הבא. ובעיקר לעשות כמה שיותר חיים בחופש הגדול.

אבל אז נהרג אחיה, טייס המסוקים תם פרקש ז"ל, ועכשיו עמית (17) יודעת שהעולם הישן נהרס לה. נהרס לחלוטין. כשאנחנו יושבות במטבח הגדול בבית הוריה, ענת ודורון אשת עסקים וטייס ב"אל על", ממש מול האקוודוקט והים הכחול בקיסריה, מישהו מתקשר להודיע שיש אזעקה. "קטיושה?" היא אומרת באדישות, "אז מה? אני כבר לא פוחדת מכלום. הבוקר נפלה אחת לים, ממש פה ליד, וזה בכלל לא הזיז לי. ככה אני מרגישה מאז שתם מת".

בבוקר שבו זה קרה היא לא הייתה בבית. "ישנתי אצל חברה, אבל משום מה קמתי כמה פעמים בלילה, לא יודעת למה. אני זוכרת שהרגשתי מוזר, הייתה לי הרגשה מציקה כזו, אבל חזרתי לישון. ואז העיר אותי טלפון מחברה אחרת, שגם האח שלה טייס. היא אמרה שהתרסק מסוק. אמרתי לה שאני יודעת, שהתרסקו שניים, לפני יומיים, אבל היא התעקשה: לא, התרסק עכשיו בבוקר, מסוק אחד.
ירדתי למטה מהר, לחברות שלי שכבר התעוררו. הן אמרו שזה נכון, אבל זה לא תם. התקשרתי מהר לאמא. כשהיא שאלה בקול מוזר: 'את רוצה לבוא הביתה?' ההרגשה הרעה שלי רק התחזקה. אמא התקשרה לתם והוא לא ענה, וגם כשהיא התקשרה לטייסת, אמרו לה שיחזרו אליה. בדרך-כלל זה לא ככה. הם אומרים מיד 'זה לא תם'. אז בדרך, במכונית של האמא של החברה, כבר בכיתי, כי על אף שהיא אמרה לי כל הדרך 'אל תדאגי, זה לא הוא', כבר ידעתי איכשהו.

כשהגענו הביתה וראיתי מסביב את החברות הקרובות של אמא, היה לי ברור שמשהו מאוד לא בסדר. פתאום שמעתי צעקות ובכי ועליתי מהר למעלה. היו שם הרבה אנשי צבא שבאו להודיע, ואני נפלתי. הייתי בשוק. אורי, אחותי בת ה-11, שעוד הייתה בבריכה בחצר, עלתה גם היא בגלל הצעקות. כשהיא שמעה אותי ואת אמא בוכות, היא שאלה את האנשים מה קרה, וכשהסבירו לה, היא צעקה: 'למה אתם משקרים? זה לא נכון, זה לא יפה להגיד דבר כזה לאמא שלי ולאחותי".

אביה היה בדיוק בטורונטו, היא מספרת. תם היה אמור להיות איתו שם. הוא תכנן לצאת לחופשה יחד עם חברתו רעות, "ורצה להראות לה את העיר שבה הוא ואני נולדנו וסבתא שלנו חיה בה וגם האח של אמא עם משפחתו. אבל יום לפני הנסיעה, סירבו לו מהצבא ואבא היה שם לבד במלון.
"כשאבא ראה בחדשות שקרה משהו למסוק בישראל, הוא התקשר לאבא של רעות, שמאז שהיא ותם חברים הפך לחבר קרוב שלו. כשאבא של רעות ענה לו שהוא יחזור אליו עוד מעט, גם אבא כבר ידע. אחר-כך חבר שלו, טייס מ 'אל-על', הגיע לחדר והודיע לו וגם נשאר איתו, כדי שאבא לא יהיה לבד. זה היה עכשיו התפקיד של אבא, להודיע לכל המשפחה בטורונטו; לבן דוד, שהיה חבר טוב של תם וקשור אליו מאוד, לסבתא, לכולם. אנחנו פה חיכינו להם יום וחצי. רק אחרי יומיים הייתה ההלוויה".

איך עברת את זמן ההמתנה הנורא הזה?
"הקאתי. הרבה. זה לא הפתיע אותי, כי ככה תמיד אני מתמודדת עם לחץ. כל הזמן היו אצלנו המון אנשים. זה קצת עוזר, כי אין לך כל-כך הרבה זמן לחשוב. יום אחרי שתם נהרג נכנס אלינו הביתה גם יפתח קרזנר, שהוא ראפר וזמר וחבר טוב של תם. כשראיתי אותו, אמרתי לו שעכשיו צריך לכתוב שיר לתם. למחרת, יפתח כבר השמיע לי את השיר שכתב והלחין. הוא אמר שאני מוזמנת לשיר איתו מתי שאהיה מוכנה, ואני אמרתי: 'מחר! בהלוויה!'

זה הספיק ליפתח כדי לארגן הכל. למחרת בבוקר, ממש כמה שעות לפני ההלוויה, כבר היינו באולפן. אני הייתי חלשה מכל ההקאות ומותשת, אבל דווקא כששרתי פתאום היה לי כוח. נרגעתי. זו הייתה הפעם הראשונה בכל השעות הארוכות האלה שהרגשתי טוב. זה השכיח הכל. המוזיקה היא תרופה כל-כך טובה. בגלל זה אני לומדת פיתוח קול ורוצה להגיע ללהקה צבאית.

"ביום של ההלוויה היו בבית הקברות כ- 3,000 אנשים, אולי יותר. זה נראה ממש כמו הופעה של מדונה. כל-כך הרבה אנשים אהבו אותו, שזה מטורף. אני לא הצלחתי לזוז שם, ומזל שהיה לנו, למשפחה, מקום ליד הקבר. בהתחלה, הייתה הלוויה צבאית עם כל הטקסים, וכשזה נגמר, עשינו לתם הלוויה שלנו, של המשפחה. כולם קראו לו קטעים. רעות הקריאה משהו מרגש, ואבא הקריא את מה שאמא כתבה. אני לא רציתי להקריא. לפני כן, כשאמא שאלה אותי אם אני רוצה לעשות משהו להלוויה, אמרתי שלא, אבל אז השמיעו את השיר שהקלטתי באולפן. בהקלטה פשוט דיברתי אל תם, כאילו סיפרתי לו סיפור, ואחרי שהשמענו שם את ההקלטה, השיר הגיע לרדיו. משמיעים אותו הרבה, וזה טוב, כי באמת רציתי שיזכרו את האח המדהים שלי".