סיפורים עצובים!

סיפור אמיתי:

 

גלי ישבה בחדר המגורים פניה נפולות ועיניה נפוחות מרוב בכי
היא ידעה שאיבדה אותו לנצח
היא ידעה שלא תוכל להגיד לו לעולם שהיא אוהבת אותו ושאהבה אותו מאז ומתמיד
היא אהבה את תומר שנים על גבי שנים בסודיות
אך תומר היה מקובל בחברה ומחוזר מכל הצדדים בבנות יפיפיות
ועכשיו כשגמרו את התיכון , תומר נוסע לתמיד עם חברתו היפה מאי
השעה היא שבע בערב , המטוס היה צריך כבר להמריא
ותומר יצא מחייה לתמיד
היא לא יודעת אם הוא יחזור בכלל
גלי הדליקה טלוויזיה ובו הקריין בחדשות דיווח על המטוס שנפל ! #
גלי הייתה המומה היה ברור שזה המטוס שתומר היה בו , זהו זה ניגמר
גלי פרצה בבכי התחילה לרעוד ולא האמינה שתומר כבר לא בין החיים
היא הצטערה שלא סיפרה לו על רגשותיה כלפיו , שהיא לא מנעה ממנו לנסוע עם מאי
כעבור שעתיים עמד אמבולנס ליד הבית של גלי
כל השכנים היו סקרנים לדעת מה קרה
בחדשות דיווחו על הנערה שהתאבדה גילה 18 והשאירה מכתב מאוד קצר -

- " סוף סוף אני אראה את אהובי ואגיד לו שאני אוהבת אותו . . " -

היה ברור שזאת הייתה גלי
באותו רגע תומר הקשיב לחדשות
הוא לא נסע בכלל וגם לא התכוון זו היתה סתם שמועה שרצה לה
תומר הקשיב לחדשות על נערה שהתאבדה
אבל לא היה לו מושג שזאת הנערה שהוא אהב
ולא היה לו מושג שהיא הקריבה את עצמה מרוב אהבה כלפיו
לא בטוח שהוא ידע גם מתישהו כי גם תומר אהב את גלי כמו שגלי אהבה אותו!!

 

סיפור אמיתי

 

שמי הוא שרה
אני ילדה בת 3

עיניי נפוחות

לא יכולה לראות ... 

בטח אני מטומטמת,

בטח אני ילדה רעה,

אחרת מה היא הסיבה בגללה אמא כועסת?

הייתי רוצה להיות יותר טובה,

הייתי רוצה לא להיות מכוערת,

אולי אז אמא הייתה רוצה לחבק אותי...

אסור לי לדבר

אסור לי להתנהג רע

אחרת

כל היום אהיה סגורה....

כאשר אני מתעוררת,

תמיד אני לבדי.

הבית חשוך שעות על גבי שעות. 

כשאימא תחזור,

אשתדל להיות טובה.

אם היא תכה אותי...

שיהיה רק פעם אחת...

אל תעשי רעש, 

הדלת נפתחת,

אבא הגיע

שיכור מהבר... 

אני שומעת אותו כועס

את שמי הוא צועק,

מנסה להסתתר מאחורי קיר...

משתדלת להסתתר

מהמבט האיום שלו,

 

לא יכולה לא לבכות,

מרגישה מבועתת...

מוצא אותי בוכה,

מעליב אותי,

אומר לי שהבעיות שלו הן בגללי

ובאשמתי... 

מתחיל להכות אותי,

ממשיך לצעוק אלי,

מצליחה להשתחרר,

רצה ומועדת...

נופלת על הרצפה,

עצמותיי כואבות,

אבא אומר מילים

שאני כבר לא מבינה...

"סלח לי" אני צועקת

אבל כבר מאוחר,

פניו בוערים...

המכות והמילים

כואבות באמת.

מבקשת מאלוהים

רחמנות וחמלה... 

בסוף הכל נגמר,

והוא הולך לכיוון הדלת,

בזמן שאני על הרצפה חצי מתה...

שמי הוא שרה,

בת שלוש,

הלילה אבא שלי

הרג אותי ללא רחמים...
תמונה אחרי המכה

מותר להעתיק את העמוד,
יש הרבה מאוד ילדים כמו שרה,
ובבקשה,אני מיתחננת עזרו לנו להפסיק את זה!