נולדה לשני הורים צעירים וחביבים, ובבית היו להם פוקימונים כה רבים! סופי אהבה לשחק עם הפוקימונים, ודיברה איתם כשהרגישה רע, והם הרגיעו אותה ועודדו אותה. יום אחד, לפנות בוקר, ההורים שלה יצאו בסערה מהבית, ושכחו אותה שם. כשהיא קמה היא צרחה ובכתה, צלצלה לחברותיה, הלכה לשכנים, והפוקימונים באו בעקבותיה. איווי, שכ"כ אהבה, הרגיע אותה כאשר השכנים טרקו בפניה את הדלתות כי השעה הייתה מוקדמת מאוד..... כאשר אביה חזר- פניו היו חיוורות למראה ביתו היושבת בקצה המדרכה, נרטבת בגשם כשאר איווי מעודדת אותה. כאשר סופי ראתה אותו היא רצתה לחבק אותו ולבכות עליו, אבל היא רק ברחה לביתה כשאיווי בזרועותיה. כשהתעוררה בשעת צהריים מאוחרת, אביה ביקש ממנה שתשב לידו על הספה בסלון. הוא סיפר לה שאמא שלה הייתה אמורה ללדת, אבל משהו השתבש, והיא ואחיה הקט של סופי נפטרו. במקרה, מנהל בית החולים הוא גם פרופסור פוקימונים לשעבר. אז הוא הבטיח שבבוא היום, כשסופי תהיה בת 10, הוא יביא לה כל פוקימון שתבקש, גם אם הוא יצטרך ללכת ליער ולתפוס לה אותו. סופי החווירה לשמע הבשורות הנוראיות, וסירבה לדבר עם אביה במשך שבועות. כשהייתה בת 10, היא עזבה את הבית בשעות לפנות בוקר, יחד עם התיק שארזה לאט לאט במשך השנים- כל יום אספה עוד קופסת שימורים, עוד בגדים, והלכה יחד עם איווי לבית החולים. כמובן שהפרופסור נענה לבקשתה והביא לה פוקדור עם פיצ'ו כמו שביקשה, ובנוסף הרשה לה להישאר עם איווי. הוא העניק לה עוד 4 פוקדורים, פוקדע, - c-gear (המכשיר לשיחות ווידאו). היא יצאה מבית החולים, ולאחר כמה שעות של הליכה היא ראתה מערה. היא החליטה לבלות שם את הלילה. כשהתעוררה היא שמעה לחשושים ממקום יותר עמוק במנהרה. היא התקרבה למקור הרעש ללא חשש, בשקט מוחלט ופגשה שם שני יצורים מוזרים שלאחר זמן לא רב, בעזרת הפוקדע שלה התברר לה שהם פלוסל מינון. היא ראתה שהם צווחים ומתחננים בפניה שלא תפגע בהם. היא שאלה מה קרה, והם ענו לה שהם אחים, ושאמא שלהם הלכה לפני כמה שבועות ולא חזרה. היא הציע להם להצתרף אליה, אבל רק לאחר ארוחה משביע הם החליטו שאפשר לסמוך עליה, והניחו לה לתפוס אותם. כאשר התקדמה למעמקי היער היא שמעה איש מבוגר קורא למישהו שייתן לו את הפוקימון שלו. היא התחבאה בשיחים וצפתה במתרחש. איש מבוגר ציווה על ילד מבוהל שפיצ'ו התחבא מאחוריו שייתן לו את הפיצ'ו שלו. והיא מיד נרתמה לעזרתו של הנער, וכך הכירה את ג'וני.