Teenangels Peter Lanzani, Gastón Dalmau, María Eugenia Suárez, Mariana Espósito y Nicolás Riera palpitan el final.

 Después de cuatro años juntos, los TeenAngels se tienen que despedir. “Siento una felicidad inmensa por ser parte de Casi ángeles y del mensaje impresionante que deja en cada capítulo. En este final creo que el mensaje es que hay que resistir para poder ser feliz y vivir en un mundo feliz”, dice Peter Lanzani. Por su parte, Gastón Dalmau hace referencia a la mezcla de sensaciones que tiene toda despedida. “Alegría y emoción por estos años increíbles, donde crecí profesionalmente, personalmente, conocí gente, lugares. Y está la tristeza por saber que se termina, pero se cumplió una etapa y hay que seguir aprendiendo y creciendo. Esta tira es y será un momento inolvidable en mi vida”. Para María Eugenia Suárez, “fueron cuatro años increíbles e inolvidables en mi vida, de aprendizaje y felicidad. Me llevo los mejores recuerdos y experiencias, sobre todo por el grupo de gente que conocí”.

Nicolás Riera se suma a la nostalgia y dice: “Es una mezcla de sensaciones: felicidad por estos cuatro años con compañeros increíbles y talentosos, y tristeza, como en cualquier despedida”.  Para Mariana Espósito, las emociones se agolpan en la garganta: “No lo siento como final, a lo mejor está mal, porque hay que darle un cierre a las cosas, pero fue tan fuerte todo lo que pasó en estos cuatro años, por el contenido de lo que vivimos que reunió todo y fue como una bomba. Por los temas que se tocaron sin dejar afuera el amor, la diversión. Además somos muy amigos y ahora se nos caen las lágrimas porque somos muy unidos: crecimos juntos, armamos un lazo fuerte, aprendimos juntos y le agradecemos al público que nos acompañó siempre”.

הטינאנג'לס נפרדים עם נוסטלגיה :

הטינאנג'לס, פיטר לנסאני, גאסטון דלמאהו, מריה אאוחניה סוארז, מריאנה אספוסיטו וניקולאס ריירה פועמים לקראת הסיום.

אחרי 4 שנים, הטינאנג'לס צריכים להיפרד. "אני מרגיש אושר עצום להיות חלק מכמעט מלאכים ומהמסרים המרשימים שכל פרק הותיר. בסיום הזה אני חושב שהמסר הוא להתנגד בשביל להיות מאושר ולחיות בעולם שמח", אומר פיטר לנסאני.

מצידו, גאסטון דלמאהו, מתייחס לתערובת הרגשות שיש לו לקראת כל פרידה. "שמחה והתרגשות על השנים המדהימות האלה, שגדלתי מבחינה מקצועית, אישית, הכרתי אנשים, מקומות. ועכשיו יש עצב בגלל שאני יודע שזה עומד להיגמר, אבל נגמרה תקופה בחיים וצריך להמשיך ללמוד ולגדול.

התקופה הזו תהיה תקופה בלתי נשכחת בחיים שלי". עבור מריה אאוחניה סוארז, "אלה היו 4 שנים מדהימות ובלתי נשכחות בחיי, שנים של למידה ואושר. אני לוקחת איתי את הזיכרונות הטובים ביותר ואת הניסיון, ובמיוחד את קבוצת האנשים שפגשתי".

ניקולאס ריירה מוסיף לנוסטלגיה ואומר: "זוהי תערובת של רגשות: שמחה עבור 4 השנים האלה עם עמיתים מוכשרים ומדהימים, ועצב, כמו בכל פרידה". עבור מריאנה אספוסיטו, הרגשות נתקעות לה בגרון. "אני לא מרגישה כמו סוף, אולי זה רע, בגלל שצריך לעשות סגירה לדברים, אבל כל מה שעברנו ב4 שנים האלה היה כל כך חזק, בגלל התוכן שחיינו שאיחד הכל והיה כמו פצצה. בגלל הנושאים שנגעו בהכל בלי להשאיר בחוץ את האהבה, ההנאה. מעבר לזה אנחנו חברים טובים מאוד ויורדות לנו דמעות כי אנחנו מאוחדים מאוד: גדלנו ביחד, יצרנו קשר חזק, למדנו ביחד, ואנחנו מודים לציבור שליווה אותנו לאורך כל הדרך".