סול הייתה לבדה בבית.

השעה הייתה מאוחרת ובחוץ היה גשום, רעמים נשמעו וסול ישבה מול החלון הגדול בסלון וצפתה.

חורף הייתה התקופה האהובה ביותר עליה, היא אהבה לראות את הברקים, להרגיש את הקור ולשמוע את טיפות הגשם.

גרונה היה יבש וכאב, היא קמה מהכורסה החמימה ונכנסה למטבח, הדליקה את הקומקום,

בינתיים החלה לשטוף את הכלים שנשארו מארוחת הערב הקטנה שהכינה לעצמה עד לא מזמן.

המים החמים זרמו על ידייה, סיבנה את הכלים וזימזמה לעצמה מנגינה מוכרת.

לרגע חשבה סול ששמעה צווחה רחוקה בתוך רעש טקטוקי הטיפות על החלונות

' בטח עוד כמה מפגרים שמתלהבים מהעונה ' חשבה לעצמה

היא לקחה את ספל התה וניגשה לשבת מול החלון על הכורסה הגדולה.

היא חיממה את ידייה בספל והביטה בנוף הרחוק

" אה !!!! " שוב צווחה נוראית מבחוץ .. סול התעלמה

אבל הצווחות נמשכו ונשמעו נוראיות יותר מרגע לרגע

היא הניחה את הספל על השולחן המרכזי הסלון, קמה, לבשה את מעילה שהיה תלוי על הקולב ליד הכניסה ויצאה החוצה.

בחוץ הייתה רוח חזקה, הצעקות הגיעו מהחצר האחרוית של הבית, היא צעדה לשם

במרכז המדשאה בחצר האחרוית הייתה מוטלת גופה של ילדה בת לא יותר מ10 שנים.

סול נבהלה ורצה אל הילדה " הללו !! ? את בסדר ?? איך הגעת לפה ?? "

היא לא ענתה, עייניה סגורות וכולה סחוטה ורטובה

סול הרימה אותה בקושי רב ומשכה אותה אל תוך הבית ..