שירת הבקשות בלילי שבתות

כתב הגאון רבי אברהם ענתבי זצ"ל בתחילת ספר חכמה ומוסר, שבליל שבת היו באים רוב הקהל הקדוש וכמעט כולו לבתי הכנסת, והיו לומדים יחד את ספר התהלים מתחילתו ועד סופו בקול רם מלה במלה, ואחר כך קוראים שיר השירים כולו, וכך היו עושים בכל ערב ראש חודש, והיו באים כל הקהל הקדוש מאליהם לבית הכנסת בשני לילות אלו מרוב חפצם וחשקם לבא לבית הכנסת ובסיימם את ספר התהלים היו הולכים לביתם לנום מעט את שינת השבת אשר תענוג היא אך כבר לפנות בוקר היו קמים כולם וחוזרים לבית הכנסת לאמירת הבקשות אשר בני ארם צובה ידועים בזה במאד כאשר יובא במקומו.

ועוד כתב שם כמה מנהגים ראויים שנהגו בני קהילת ארם צובה, והאריך בענין המנהג של קימת חצות שנהגו בארם צובה, באמירת תיקון חצות והלימוד עד תפלת שחרית, וסיים בעל החכמה ומוסר שאין ספק שכל אלו המנהגים הטובים הנז"ל שיועילו מאד לכל עדת בני ישראל אשר באר"ץ שתמיד תהיה יראת ה' קבועה בלבם לבלתי יחטאו וכו', והראיה ע"ז שכל אותו זמן שהיו תופסים מנהגים אלו בידם היה שובע בעולם והכל בזול והכל מצוי בחנם אין כסף נחשב, ובמעט ריוח שירויחו היה מספיק להם לאכול לשובע והותר, ואין דאגה בלב איש וכו' ועש"ע.

וכאמור שבכל לילה היו קמים כולם לאמירת תיקון חצות, וכל זה מפני שכאב ודאב ליבם על חורבן הבית וגלות השכינה, בכל לילה פרקו את צערם וכאב לבם באמירת תיקון חצות, אך מה יעשו בליל שבת שהאבלות בשבת אסורה, לכך היו מתכנסים באשמורת לאמירת ושירת הבקשות אשר כולם הם שבח והודיה להשי"ת וזכרון בית המקדש אשר חרב ובעז"ה יבנה בב"א.

כפי הידוע שירת הבקשות התחילה לפני כחמש מאות שנה, יש המייחסים אותה למקובלי צפת, ששני הפיוטים הראשונים של שירת הבקשות מיוחסים להרב אברהם מימון אשר היה מחכמי צפת, וכן השיר "יסד בסודו" מיוחס למרן הבית יוסף זצ"ל והפיוט "יום זה לישראל" מיוחס לרבנו האר"י ז"ל, והפיוט "ידיד נפש" מיוחס לרבי אלעזר אזכרי בעל ספר חרדים שאף הוא היה מחכמי צפת. אך בין הפיוטים מוצאים אנו גם פיוטים המיוחסים לחכמי ומשוררי ספרד כגון האבן עזרא, רבנו שלמה אבן גבירול ורבי ישראל נג'ארה זי"ע. שירים אלו הגיעו עם גולי ספרד אשר גלו מארצם ובאו לאר"ץ, וכן מוצאים אנו ג"כ שירים המיוחסים לקהילת המוסתערבים אשר היו באר"ץ קודם גרוש ספרד, הראשון הוא השיר "אודה ק'ל" אשר חברו רבי יהודה קצין מח"ס מחנה יהודה, והשני לו השיר "שלום וצדק" למוה"ר רבי שלמה לניאדו זצ"ל ראש הרבנים לאר"ץ מח"ס בית דינו של שלמה. אך שירים אלו נכתבו לפני כמאתים וחמישים שנה אחר כשכבר השתרש המנהג הקדוש שלא אמירת שירת הבקשות באר"ץ, ומאז פרצה רוח השירה בקרב העם והחלו המוסתערבים לכתוב שירים ופיוטים, הגדולים מכולם בזה היו הרב מרדכי עבאדי שבבקשות ישנם שבעה שירים שכתב, וכן הרב יעקב עבאדי כמובא בספר הבקשות (ליוורנו) שנדפס כבר בשנת תרכ"ד, ובספר הבקשות (אר"ץ) שנדפס בשנת תרל"ג מוצאים אנו עוד שירים שחיבר רבי אהרן שוויכה ורבי אליהו חמווי, אשר חיבר את השיר "אור עליון".

במשך השנים הצטרפו כל הקהילות יחד לשירת הבקשות, וכבר לא היה כ"כ הבדל בין המוסתערבים לספרדים, ואף מוצאים אנו גם אחד מקהילת הסיניורוס פרנקוס[1] שחיבר שירים, והוא הרב נסים לופס.

לפני כמאה שנה כאשר עלו רבים מבני אר"ץ לירושלים עיה"ק, הביאו עמם את מנהג אמירת הבקשות בליל שבת, וב"ה התקבל הדבר בכל קהילות הספרדים בעיה"ק ירושלים ובלילות השבת הארוכים אשר בחורף משכימים קום ומתאספים בכמה מבתי הכנסת, ומתקבצים לשם מכל קצוות העיר, ומה נאה ומה יאה מעמד זה אשר נוהרים אליו מכל קצוות ירושלים, ושם גדול המעמד אשר גדולי הפייטנים משוררים בקול נעים ומשבחים להשי"ת ולתורתו הקדושה, ואף הצפיפות הגדולה לא אמר אדם צר לי המקום מרוב אהבתם ותשוקתם לדבר גדול זה, ואשרי הזוכה לראות מעמד כזה.

וכתב מוה"ר רבי יעקב קצין זצ"ל רבה של קהילות אר"ץ בניו יורק בהסכמתו לספר הפיוטים שיר ושבחה: יסוד הקדושה וסגולת הנבואה היא על ידי שיר ושבחה הלל וזמרה, ניגונים ופיוטים קרוב"ץ ככתוב "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים, ומפורש בתורה "אז ישיר משה ובני ישראל", וכן שירת מרים וישראל, וכן שירת ישראל על הבאר, וכל הנביאים לא שרתה עליהם נבואה רק באמצעות הנגון והשיר, וזהו טוב טעם אדוננו דוד המלך ע"ה בשירותיו וזמירותיו בתהלים, ואחריו שלמה בנו בשיר השירים, שהיא סגולה אופיינית להשראת הנבואה ורוח הקודש. גם ידוע שהמלאכים ושרפים וחיות ואופני הקודש משבחים בשיר והלל ליוצר בראשית, ולכן היו הלווים בבית המקדש משוררים על הדוכן בכל יום לשבח לאדון עולם, וכן באלפי שנות הגלות בתקופת משוררי ספרד תור הזהב, עמדו משוררים גדולים ועצומים להלל ולזמר ליוצר בראשית, להזריח אור נחמה על נפשות עם בני ישראל העגונות, ולעוררם לתקות הגאולה ולחבת ארץ ישראל, ע"כ.