פורים 2009 בחדר חמישים פלוס חברים

                                                                                

כשאנו חוגגים את חג הפורים, אנו מזכירים לעצמנו ולאחרים את פרשת המאורעות שהביאו לקביעת החג על ידי מרדכי ואסתר וחכמי אותו הדור.
הכוונה היא, כמובן, שנחיה מחדש את כל הפרשה, כפי שהיא מסופרת בהרחבה במגילת אסתר, החל ממשתה אחשורוש, דרך הגזירה של המן "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" עד הסיום של "ונהפוך הוא - אשר ישלטו היהודים בשונאיהם", תליית המן ובניו, היותו של מרדכי למשנה למלך אחשורוש, וקביעת חג הפורים לדורות על מצוותיו ומנהגיו.

בחיותנו מחדש את כל הפרשה - עלינו להתבונן בשרשרת האירועים, בעיקר מתוך מגמה ללמוד מהם לקח מעשי ולהפיק מכאן הוראות בפועל יום-יומי.

ובכן: התקופה שבה התרחש נס פורים היתה, לכאורה, מראשיתה תקופה מזהירה בתולדות עמנו. ראש חכמי ישראל, מרדכי הצדיק, היה מן השרים יושבי שער המלך, אסתר היתה המלכה. בכל מהלך ההיסטוריה היהודית העשירה לא אירע שאישה יהודיה תהיה מלכה במדינה כלשהי בגולה.

למרות כל זאת - יכלה לצאת גזירה של "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד". מהפך קיצוני בלתי מובן לגמרי.

הסיבה למהפך קיצוני זה היתה, כפי שמגלים לנו חז"ל, העובדה ש"בני ישראל נהנו מסעודתו של אותו רשע". כיון שהשתתפו בסעודה הבלתי-כשרה של אחשורוש. לא סיבה טבעית, המובנת בהגיון האנושי, הביאה למהפך, כי אם סיבה רוחנית, מתחום מערכת קיום המצוות על-ידי בני ישראל.

גם הישועה היתה בדרך בלתי-טבעית. לא ניסו להפעיל קשרים דיפלומטיים והשפעה פוליטית על המלך, אף לא ניסו להשתמש מלכתחילה בקשריה של אסתר המלכה.

מרדכי ידע כי הגורם לגזירה אינו נעוץ בחוקי הטבע, אלא בעניין הרוחני של קיום המצוות. לפיכך פנה מיד לתיקון הדבר ומקורו. צום ותשובה - שלו, של כל העם וגם של אסתר המלכה - אלה היו האמצעים בהם נקט. במיוחד פעל מרדכי בשטח החינוכי התורני, והפצת לימוד התורה בין ילדי ישראל. בכך הלך בדרך הבטוחה המפורטת בתהילים: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז... להשבית אויב ומתנקם" (רק לאחר מכן השתמש אף בדרכים הטבעיות).
ואכן, התוצאות לא אחרו לבוא. מיד עם תיקון הסיבה - שונתה גם התוצאה, עד ש"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".

הלקח ברור: עם ישראל אינו נתון לחוקי הטבע. הדרך להצלחתו ולישועתו אינה באמצעים טבעיים (הללו משמשים רק כ"לבוש" ו"כלי" לקבל את ברכת ה'), כי אם בחיזוק שמירת התורה והמצוות, ובעיקר בהכוונת ילדי ישראל ללימוד תורה ולחינוך יהודי מקורי, כפי מסורת הדורות.