התיישבתי במקומי וחיכיתי שהמופע יתחיל... טוב, האמת שקצת הצצתי בדי-וי-די של המופע כמה ימים לפני, כך שדיי הכרתי את המופע,  אבל למרות זאת עדיין חזרתי הבייתה מוקסמת ומתפעלת.

הציפיות שלי מהמופע השנה היו גבוהות מאד (בתור חובבת פסטיגלים מושבעת אני יודעת לזהות פסטיגל טוב כשאני רואה אותו).  ראשית, צוות משתתפי המופע השנה- אושרי כהן, אפרת בוימולד, יעל בר זוהר, רן דנקר (שקטף את המקום הראשון), רועי בר נתן, רותם אבוהב, סופי צדקה, עדי כהן, שלישיית מה קשור ורוני המחוזקים בשירי מימון, הראל סקעת ומלכת הילדים הנצחית- ציפי שביט  (קשה לטעות עם צוות כזה). שנית, במופע השנה הושקע סכום כסף גבוה יחסית לשנים עברו, 17 מיליון שקלים אם נדייק. כך שידעתי שזה הולך להיות פסטיגל מדהים.

וככה באמת היה, בלשון המעטה, השירים היו מדהימים ועד עכשיו הם תקועים לי בראש (אני מוצאת את עצמי במקלחת "שרה לעולם" על "איש הברק" מול "שמש הלילה") ואולי זה הזמן להזכיר שהשנה לקחו חלק בכתיבה והלחנת השירים אמנים רבים ומוכשרים כמו אוהד חיטמן, ארקדי דוכין, סער בדישי ועוד רבים ומוכשרים ואף חלק גדול מהזמרים השתתפו בכתיבת שיריהם.

את השירים המתמודדים בתחרות חיזקו מחרוזות של שיריי שירי מימון, ציפי שביט, מחרוזת שירי להקת Queen ששר הראל סקעת ומחרוזת שירי אהוד מנור שסגרה את המופע והשאירה את הצופים מרחפים על גלי הדמיון והגעגוע לאדם המופלא שאיננו.

בנוסף לשירים המדהימים, חוזק המופע השנה בשלל אפקטים מיוחדים ש"תפסו" את הקהל כשהוא לא מוכן, "יעל בר זוהר" עושה סלטות כאילו אין מחר, רן דנקר עף דרך מסך מים ועדי כהן שוברת קיר אנרגיה בעזרת גלי הקול (דיווה או לא דיווה?...), כל אותם אפקטים הפכו את הכניסה לעולם גיבורי העל רכה יותר ועזרו לנו להאמין לשעה וחצי בכוחות נסתרים ובדמויות הקומיקס.

אבל מי שבאמת גנב את ההצגה היו להקת מעופפי הדרגון בול ומשתתפי קרקס Y שהשאירו את הקהל פעור פה בעודם קופצים, עפים, נופלים ומותחים את גופם בדרך שהיא כבר בלתי אפשרית לכל אדם ממוצע.

נושא המופע השאיר את הצופים (וגם אותי) במתח, קוצצים ציפורניים ומתפללים שאושרי כהן יצליח להציל את אחותו ואת העולם מידי הרשע בעזרת גיבורי העל. אז נכון, אין באמת גיבורי על בעולם, אבל המופע לימד אותנו, הצופים, כי האהבה היא הכוח החזק ביותר שיש ושבעזרתה אנו יכולים לעשות הכל.

בקיצור... בעוד מתנגנת לה מחרוזת שירי אהוד מנור החותמת את המופע ישבתי על המושב, מחבקת את המצלמה שהבאתי איתי (אין לדעת מתי רן דנקר יבקש להצטלם איתי) והגעתי למסקנה- כל הציפיות שלי מהמופע התממשו ויותר... אני בהחלט מחשיבה את פסטיגל גיבורי העל כאחד הפסטיגלים היפים ביותר שידעה תחרות הפסטיגל שהחלה בשנת 1981... ומכאן נשארת שאלה אחת בלבד: איך יצליחו להתעלות על הפסטיגל הזה שנה הבאה?... אני, בכל אופן, סומכת עלייהם.

כותבת המאמר- נופר דרזנר, מנהלת קומונת "הפסטיגל לדורותיו"