ראשית דברי, הבהרה: משום חולשתי בהבעה בכתב, אני מצטט אחרים, מפני שהם מבטאים טוב ממני את מחשבותיי, ואת אשר ברצוני להביע, האם ידיעת המגרעות שלי היא חולשה, או חוסן? אמר לאו דזה "להכיר את הזולת זו חוכמה, להכיר את עצמך זו חוכמה עליונה." לכן: האלוהים/הטבע העניק לי את מתנותיו בחסכנות, יש לי צורך גדול יותר לספק את החסר, ואני עושה זאת בדרך של לימוד והעתקה ממי שקיבל יותר, ולאלה האומרים: שמתוך חוסר ידיעה אדם מצטט, אתנחם בעובדה שלפחות עמלתי, ומצאתי ציטוט מתאים, והנחתיו במקומו, גם אם איני חכם גדול לפחות קראתי, אמר אמיל שארטייה, "לדעת לקרוא זה כמעט הכול." ואני אומר: שהיה צריך לשים דגש על "כמעט הכול" כי כאשר יודעים לקרוא עם הבנת הנקרא זה כנראה הכול. "אדם חכם, לא זו בלבד שאיננו מצטער על מה שאין לו, אלא גם שמח בו.">אפיקטטוס    ו"אדם חכם יוצר הזדמנויות מאלו שהוא מוצא." >פרנסיס בייקון  הרי "מה יעזרו יגון ובכי? הכסיל אובד עצה, והחכם מוֹצֵא מוֹצָא." ואני מצאתי, ע"י ציטוט של דברי חכמים ממני,

מהי אמונת האלוהים, ויסוד הדת בפשטות?
היסוד הדתי כפשוטו הוא: החיבור בין המצוות שבין אדם לאלוהים, והמצוות שבין אדם לחברו, ומכך: אין אתה יכול לאהוב את האלוהים באמת, אם אינך אוהב את הבריות, ואין אתה יכול לאהוב את הבריות, אם אינך אוהב אלוהים.
ההוגה הנוצרי קפטן קירקגור היה אומר: "אין לו לאדם לבוא במגע מהותי אלא עם האלוהים בלבד,"
והחסידות אומרת: "אין אתה בא במגע מהותי עם האלוהים, אלא אם כן באת במגע מהותי עם הבריות".
בראשית א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: 
בראשית ה
(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:
(ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:
בראשית ט (ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: 
בצלם - בדמות? כאשר אמר אלוהים בצלם אלוהים ברא את האדם, האם התכוון אלוהים לכל בני האדם?
בצלם בדמות אלוהים? בא ללמד דבר אחד פשוט, אני האלוהים מתייחס לכל אחד מכם כאילו הוא אני, וכאשר אתה פוגע באדם אחר, כאילו פגעת בי, 

אם א=ב,  וּ- ב=ג, הרי שְׁ- א=ג, אם כך: אם האלוהים אמר שבצלמו ובדמותו נוצר האדם, הרי שאדם = אלוהים, ואם אדם מוליד בני אדם, הרי שבני אדם = אלוהים, ואם אדם הוליד את כל בני האדם, הרי אלוהים = בני אדם, תהילים פב (ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: הרי כולנו בני אותו אדם,

מלאכי ב

(י) הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ: מצודות דוד הלוא אב אחד לכולנו - עתה חזר להוכיחם עוד בדבר אחר שבה הוא סבה שלא יתרצה ה' בקרבנותיה' והוא הבגידה שבגדו בנשותיהם הכשרות כאשר יאמר בענין ופתח ואמר הלא אב אחד לכלנו כי כלנו בני אדם הראשון אנחנו ויש לנו קירבה מפאת הגוף, והלא אל אחד בראנו ר"ל הלא נפשות הישרים אצולות מאתו ממקור מחצבת הקדש ויש א"כ לנו קורבה מפאת הנפש. מדוע - ר"ל ובהיות כן מדוע נבגד איש באחיו ר"ל באשתו שיש לו אחוה עמה מפאת הגוף ומפאת הנפש כי כשעלו מן הגולה שזפתן השמש ונשחרו ונמאסו בעיני בעליהן ונשאו עליהן נשים נכריות והוכיחם הנביא על זה ואמר מדוע נבגד בהן לחלל עוד בהבגידה ההיא את ברית אלהינו כי התורה אסרה זאת הדבר הזה קבלנו בברית בכללות כל דברי התורה: 

מצודת דוד איוב לא (טו) הלא בבטן - וכי הוא נופל וגרוע ממני הלא מי שעשה אותי בבטן אמי הוא עשה אותו בבטן אמו ואת כלנו הכין ברחם אחד הוא רחם חוה אשר היתה אם כל חי וא"כ(ואם כן) אנשים אחים אנחנו:

האם כול "האנשים/האנושות" החיים/החיה היום על כדור הארץ בני אדם הראשון? האם גם הגויים? דברי הימים א א (א) אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ:(ב) קֵינָן מַהֲלַלְאֵל יָרֶד:(ג) חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לָמֶךְ:(ד) נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת: מנח באים כל "בני האדם" "האנשים/האנושות" אשר נמצאים היום על כדור הארץ, ואם נח "בן אדם" הרי גם בניו כולם "בני אדם",

רש"י במדבר כד (יז) כל בני שת - כל האומות, שכלם יצאו מן שת בנו של אדם הראשון:

רש"י מלאכי ב (טו) ולא אחד עשה - הקב"ה לאדם וחוה תחילה: ושאר - הרוחות והנפשות לי היו מאדם הראשון יצאו כולם:

אם כך: אַהֲבַת אלוהים היא: אַהֲבַת מעשיו ובריאתו, אדם האוהב את האלוהים, יְכַבֵּד את מעשי ידיו, ומעשי ידיו של האלוהים הוא היקום, והחיים בו, בספר בראשית פרק א, בסיפור ששת ימי הבריאה, חוזר הכתוב כל יום על "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" וביום השישי נאמר גם "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" ובסיום יום השישי נאמר שוב בראשית א (לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: אומר אלוהים ש"כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" "טוֹב מְאֹד", מדוע? הרי כל יום נאמר שֶׁהַנַּעֲשֶׂה טוב, האם לאלוהים היה ספק שמשהו לא יֵּעָשֶׂה הטוב ביותר? או שאולי רצה ללמד, אני האלוהים המושלם, יצרתי משהו ואהבתי את מעשה היצירה שלי!    

גלילאו גליליי אמר: "אל לנו, אנשים עם מוחות סופיים, לעסוק באינסוף" לפי אותה משוואה: המושלם יוצר מושלם, ויכול ליצור גם את הלא מושלם, הלא מושלם אינו יכול ליצור מושלם, אלא רק את הלא מושלם, לכן: בני האדם אשר אינם מושלמים חייבים מקל וחומר לראות ביצירה זו מושלמת, כי אני האלוהים המושלם יצרתי וראיתי שהיא מושלמת הרי: "כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" "טוֹב מְאֹד",

מסקנה: כַּבֵּד/ אֱהֹב את היקום והחיים בו, יְכַבֵּד/ יֹאהַב אותך האלוהים, 
תהלים פב (א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט:(ב) עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה:(ג) שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ:(ד) פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ:(ה) לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ:(ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם:(ז) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ:(ח) קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם:
"אדם דתי הוא כזה המחזיק את האל ואת האדם באותה מחשבה, כל הזמן". (אברהם יהושע השל  מההוגים החשובים של המחשבה היהודית הדתית בארצות הברית במאה העשרים. תאולוג, משורר ופילוסוף בעל ספרי הגות ושירה רבים.)
"כל נפש מייצגת עולם ומלואו."(גוטפריד וילהלם פון לייבניץ פילוסוף ומתמטיקאי גרמני.) 
"כל האנשים שווים. אין זו הלידה, אלא המידות הטובות, הגורמות להבדלים." (וולטיר פילוסוף וסופר צרפתי.)
"אנשים טובים הם צלמיהם של האלים." (דיוגנס (412 לפנה"ס -323 לפנה"ס) - פילוסוף יווני) ואני אומר: שאנשים בהתנהגותם מצביעים על אלוהיהם, ומייצגים אותו. לכן בא הדיבר בשמות כ (ו) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: ובדברים ה (י) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: מפני שכאשר אתה אומר אני עובד אלוהים, אתה מייצג אותו, ואם פשעת בדרכך/בהתנהגותך, כאילו הכרזת שגם אלוהיך פושע, כמוך, מפני שאתה מייצג אותו, ואת דרכיו, אתה אמור להידבק בדרכיו, ולכן באה מצוות ציצית, זכור כל הזמן אתה נציגו של האלוהים על האדמה, להבדיל אלפי הבדלות, כל חברה המכבדת את עצמה צובעת את רכביה בצבעי החברה, ובלוגו של החברה, היום ברוב החברות נכתב מאחור על הרכב "אם נהגתי לא כשורה התקשר למס'..." זאת כדי שאנשים יקשרו את שם החברה עם מוסריות, עם התנהגות הולמת, את זה המציא האלוהים לפני אלפי שנים, במצוות הציצית, זכור: אתה מייצג אותי, כאשר אתה עם ציצית וכולם רואים שאתה טוען שאתה עובד אלוהים היזהר בהתנהגותך ובמעשיך, במדבר טו (לז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:(מא) אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: 
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה?
מהי אַהֲבַת יהוה? איך אוהבים את יהוה? איך אפשר לצוות לאהוב מישהו? ואת האלוהים? שאינו נראה ואינו מוחש(בחושים)? איך גשמי(גוף) יכול לאהוב רוחני?
דברים ו (ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:
דברים יא (א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים: 
לכן: אַהֲבַת יהוה = כבוד ליהוה 
המצווה לאהוב את יהוה פירושה: לכבד את האלוהים, ולכן כאשר אתה מכבד את האלוהים, אתה תעשה את מצוותיו לא מפני שאתה פוחד, אלא מפני שאתה מכבד אותו.
אלוהים = מוסר,  אַהֲבַת אלוהים = כבוד,
אַהֲבַת אלוהים היא: אַהֲבַת בריאתו, אדם האוהב את האלוהים יְכַבֵּד את מעשי ידיו, ומעשי ידיו של האלוהים הוא: היקום, והחיים בו, כַּבֵּד את היקום והחיים בו, יְכַבֵּד אותך האלוהים, 
רש"י שמות יז (ט) בחר לנו - לי ולך, השוהו לו, מכאן אמרו יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך, מנין שנאמר (במדבר יב יא) ויאמר אהרן אל משה בי אדני והלא אהרן גדול מאחיו היה ועושה את חבירו כרבו. ומורא רבך כמורא שמים מנין, שנאמר (שם יא כח) אדוני משה כלאם, כלם מן העולם, חייבין הם כלייה, המורדים בך, כאלו מרדו בהקב"ה:  לכן אם? א=ב,  וּ- ב=ג, הרי שְׁ- א=ג,  אם כך: אם "כבוד חבירך כמורא רבך",  ו"מורא רבך כמורא שמים"  הרי ש"כבוד חברך כמורא שמים",
ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתלז 
ואהבת את ה' אלהיך תהא מאוהב על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מישראל ומן העו"א(העובדי אלילים) ומכל בני אדם, 
שהגונב לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שיגנוב מישראל, 
והגוזל לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שיגזול לישראל, 
הנשבע לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שישבע לישראל, 
והמכחש לעו"א(לעובדי אלילים)  סוף שיכחיש לישראל, 
והשופך דמי העו"א(לעובדי אלילים) סוף שישפוך דמי ישראל, 
ולא נתנה תורה אלא לקדש את שמו הגדול שנאמר ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים, 
תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד א אביי אמר: כדתניא, +דברים ו+ ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר +ישעיהו מט+ ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר +יחזקאל לו+ באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. 
אהבת השונאים?
רבי יחיאל מיכל ציווה לבניו: "התפללו בעד שונאיכם, שיהיה טוב להם, כסבורים אתם שאין זו עבודת השם? אדרבה, זוהי עבודה יותר מכל תפילה".(אור הגנוז מ בובר עמ' 151)
משנה מסכת אבות פרק א משנה טו שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
משנה מסכת אבות פרק ב משנה י הם אמרו שלשה שלשה דברים רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש: 
משנה מסכת אבות פרק ב משנה יב רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים: 
משנה מסכת אבות פרק ג משנה יב רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל האדם בשמחה: 
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יג והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ מעלה עליו הכתוב כאלו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות אפילו לא נתן לו כלום מעלה עליו הכתוב כאלו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם: 
רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ג מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך, א לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. 
התרופה(ספר תפילה למשה)
למדן אחד כילי סח לפני רבי אברהם מסטרטין: "אומרים שמעלתו נותן לבריות תרופות טמירות, והרפואות פועלות, ייתן מעלתו גם לי תרופה כדי להשיג יראת השם!", 
"ליראת השם" אמר רבי אברהם, "איני יודע תרופה. אבל אם רוצה אתה תרופה לאהבת השם תוכל לקבלה",
"זו רצויה לי עוד יותר" קרא האיש, "יואיל נא ליתנה לי!" 
"התרופה"השיב הצדיק, "היא אהבת הבריות"(אור הגנוז מ. בובר סיפורי חסידים עמ' 341)
מה פירוש "הבריות"? האם כוונתו לכל בני אדם, או רק מי שכמוך? או מ"הקבוצה" שלך?
מצוות האהבה(אורח לחיים)
תלמיד אחד שאל לרבי שמלקי: "התורה מצווה עלינו: ואהבת לרעך כמוך. היאך אוכל לקיים מצווה זו, בשעה שחברי גורם לי רעה?"
ענה הרב: עליך להבין את הדבר כראוי: ואהבת לרעך בבחינת עצם שהוא כמוך. כי כל הנשמות הן נשמה אחת, כל אחת היא ניצוץ מן הנשמה הקדמונית, והיא שרויה בתוך כולן, כשם שנשמתך שרויה בכל האברים של גופך, פעמים יארע שידך טועה והיא מכה את עצמך: כלום תיקח אז מקל ותייסר את ידך. מפני שלא השכילה, ותגדיל עוד את כאבך? כך הוא הדבר, בשעה שחברך אשר נשמתו היא נשמתך גורם לך רעה מחוסר דעת: אם תגמול לו רעה הרי אתה עושה רעה לעצמך,"
"אבל אם רואה אני אדם שהוא רשע לפני המקום כיצד אוכל לאהבו?" "כלום אינך יודע" אמר רבי שמלקי, שנשמת כל אדם היא חלק אלוהי ממעל? והאם לא תרחם עליו על השם יתברך בשעה שאתה רואה, שאחד מניצוצותיו הקדושים נלכד בקליפות והוא קרוב להיחנק?" (אור הגנוז מ. בובר סיפורי חסידים עמ' 178)
מי היא "הנשמה הקדמונית"? האם הכוונה לאדם הראשון? ואם כן, האם כול בני האדם/האנושות היא ניצוצות מ"הנשמה הקדמונית"? אם כך: איך לא השכלנו להבין, שצריך לקרב "גויים" ולא לרחק?
רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, הרי מדוע שלא ילמד תורה? מדוע שלא יִשְׁבֹּת בשבת? איך יֵדַע הגוי שיש אלוהים לעולם? לכן: כשרואים את ההלכה הזו אפשר להבין מדוע שונאים הגויים את עם-ישראל, מדוע מֻכֶּה העם הזה, מסכת אבות פרק ב משנה [ד] הוא(רבן גמליאל בנו של יהודה הנשיא)היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הרי אם רצונו של האלוהים בהלכה זו(של הרמב"ם), מדוע לא ביטל האלוהים את רצונם של הגויים לשנוא/ לְהַכּוֹת את עם ישראל, הרי לא היה רצונם של עם ישראל לקבל מכות? או להיות שְׂנוּאִים? לפי מסכת אבות אם עם ישראל עושה את רצונו של האלוהים, האלוהים היה צריך לעשות את רצונו של עם ישראל, אשר "כביכול" רק רצה לחיות בשלום? איך יסתדרו כל הפס' הבאים עם "צדיקותינו" כעם? האם ההבטחה הבאה ריקה מתוכן? משלי טז (ז) בִּרְצוֹת יְהֹוָה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ: אם אתה הולך בדרך האלוהים, אפילו אויבך ישלים אתך? ואיך מסתדרים הפס' הבאים?
משלי יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם:
תהלים לג (ח) יִירְאוּ מֵיְהֹוָה כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל:(ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: 

איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה: 
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד (ב) ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו.
משלי כ (כד) מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ: 
משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:(ב) כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהֹוָה:
תהלים כב (כט) כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: תהלים סו (ז) מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל ירימו יָרוּמוּ לָמוֹ סֶלָה: תהלים קה (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:
משלי כא (ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהֹוָה:(לא) סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהֹוָה הַתְּשׁוּעָה: אי אפשר לעקוף את אלוהים, כל התוכניות וכל ההכנות לא יעזרו ללא אלוהים.
משלי כב (יב) עֵינֵי יְהֹוָה נָצְרוּ דָעַת וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד:
משלי יז (יא) אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ: מי שמחפש את הרע יקבל מלאך יותר רע שיבוא נגדו.
האם כל הנאמר בפס' אלה למעלה = דברי הבל(לפחות למאמינים באלוהים ובתנ"ך), אשר אין להם כיסוי? 
ואם אינם דברי הבל. היכן היה אלוהים? מדוע אינו מקיים את הבטחותיו? אלו שאלות מֻתָּרוֹת ואפילו מְחֻיָּבוֹת, ולדעתי התשובה היא ברורה ופשוטה: הכול נכון, אלוהים היה כל הזמן, ואלוהים מקיים את הבטחותיו, הבעיה אינה אצל האלוהים, הבעיה בעם היהודי, אשר קיבל עליו את כל חוקי ההבל, אשר כתבו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", רמב"ם הלכות עירובין פרק ב  הלכה (ט) ישראל הדר עם הנוכרי או עם גר תושב בחצר, אינו אוסר עליו, שדירת הגוי אינה דירה, אלא כבהמה הוא חשוב. גוי כבהמה חשוב? כאשר אתה חושב שאדם שנברא בצלם ובדמות אלוהים = כבהמה חשוב?