פרפרת לחג השבועות

יש לתמוה בעובדא דבועז והגואל דהנה רש"י פי' שם דלא נתרצתה רות למכור לו את השדה לגואל אא"כ יקח עם השדה את רות ומבואר דהיה בידם לעכב עליו מלגאול וא"כ מה זה שהוצרך בועז לקנות הימנו בסודר שיוכל בועז לקנות מהם ועי' להרב מלבי"ם שפי' לפ"ד הרשב"א בקידושין דבדינא דהקרוב קרוב קודם נאמר שאף כאשר אין הקרוב יותר רוצה לגאול אין הבא אחריו יכול לגאול הוצרך לקנות הימנו זכות הגאולה וכ"ז משולל הבנה הן מה שייך קנין בזוכת גאולה והן כמוש"כ דהא ע"כ ל"ה לו זכות כפיית גאולה שם שהרי עיכבו עליו מליקח השדה בלא רות

והנה שייכות נעמי ורות לאותה שדה כ' במלבי"ם שגבוהו בכתובותיהן אכן במדרש עה"פ יעש ד' עמכם חסד איתא שויתרו לה על כתובותיהן וא"כ עכצ"ל דבאמת לרות ל"ה דבר בשדה ורק לנעמי היה בכתובתה והיא זו שהתנתה התנאי שיקח את אות ואמנם רש"י פי' שרות התנתה תנאי זה וממנה היה צריך לקנות אכן לד' המדרש א"א לומר כן

אכן מה שיש לתמוה הוא דהא בועז והגואל מלבד היותם גואלים לאלימלך כקרוביו הלא באמת היו הם בעלי השדה שהרי המה היורשים [דהגואל היה אחיו של אלימלך ובועז בן אחיו האחר] וא"כ לכאורה כ"א הוא גואל בחלקו דלא מבעיא אם גבתה נעמי הכתובה אחר שובה לא"י דגבתה מהם ממש אלא אף אם גבתה בהיותה בשדי מואב בחיי בניה אכתי למאי דס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי חיילא ירושה בשדה החוזרת ביובל מיד כמבואר בגיטין מח. והו"ל אינהו בעלי השדה וא"כ לכאורה כ"א בחלקו אית ליה דין גאולה דבעלים וא"כ מה זה שאמר הבועז לגואל שהוא קרוב יותר הא כ"א בחלקו גואל מוקדם לחבירו

[וכסבור הייתי לומר דכיון דביובל ראשון ליכא גם גוף למוכר וטעמא דיובל שני דאין דעת המוכר למכור הגוף ממילא י"ל דבגביית חוב לעולם הו"ל כיובל ראשון דלאו בדעתו תליא מילתא וממילא ליכא גוף להוריש אכן כ"ז אינו כלום דממ"נ אם גבתה עתה בשובה משדי מואב הא כבר ירשו הם קודם הגביה ואם גבתה בחיי בניה הלא לא יכלה לעשות חזקה בקרקע בהיותה בשדי מואב וע"כ דבניה נתנו לה הקרקע בקנין וא"כ שוב בדעתם תלוי ואף למש"כ הנה"מ דב"ד מגבה בלא מעשה קנין אכתי היכן מצאה בשדי מואב ב"ד וכי עגלון ישב בדין]

ועכצ"ל לפי המבואר לעיל צא. דגם אבי נעמי היה אח לאלימלך ממילא שליש י"ל דירשה נעמי וע"ז היה הנדון מי קרוב יותר לנעמי והנה ל"ה אפשר לגאול מנעמי והנדון היה שם דכיון שרוצה למכור היה המנעג למכור מתחלה לקרוב יותר כמוש"כ בפי' רמב"ן עה"ת בפ' בהר עיי"ש (ועיי"ש מש"כ בענין הק"ס דבועז ולפנינו יבואר בע"א) והנה א"א לומר דכל הנדון ל"ה אלא על חלק זה שהרי המקרא צווח קניתי את כל אשר לאלימלך וא"כ אכתי צ"ע למה לא גאל טוב את חלקו ואמנם יתכן דעדיין לא מלאו שני שני תבוארות כדין שדה אחוזה

אכן נראה דבאמת מלאו שתי שנים מעת קניית נעמי (ואף דהיו שני רעב כבר אמרו חז"ל דכל הרעב היה דמ"ב סאות היו ונעשו מ"א וכזה אינו שני שדפון אשר אינם עולים למנין שני תבואות) אלא דכיון דאין שדה אחוזה נגאלת לחצאין ל"ה יכול טוב לגאול חלקו בלבד ואמנם חלקה של נעמי אינו מעכב שהרי הוא כגאול אבל חלקו של בועז מעכב מה תאמר ממ"נ או בועז יגאל חלקו או הגואל יגאלנו ג"כ הא כ"כ רשב"ם דאין לפשוט קודם חלוקה ממילא אה"נ דהגואל יכול לחלוק חלכו מ"מ כ"ז שנעמי לא חלקה עם בועז (אשר היה עמה בעצה אחת) ל"ש לגאול חל'ו של בועז ביחוד דהיכן חלקו ואינו דבר הנמכר כחלק מסוים [ואף למש"כ לעיל דיש לפשוטים קה"ג פרטי באינו מבורר קודם חלוקה מ"מ כאשר יגאל קנין ההשתמשות מאותו קה"ג לא יהא לו בזה דבר דהא אין לו דין שותפות עם נעמי דקנין השותפות א"י לגאול וא"כ לא שדי הגואל זוזי בכדי ויתכן גם דיכולה נעמי לעכב עליו מגאולה זו ואכמ"ל] אבל כאשר קנה בועז השדה נמצא דחלקו כגאול ואילו חלק נעמי אינו מצורף עם חלקו של הגואל להיות בו דין אינו נגאל לחצאין דהרי"ז קניייה חדשה ממנה עתה ואילו חלק הגואל כבר קנוי זה כמה מהבעלים ממילא היה ביד הגואל לתבוע חלוקה על חלקו ולגואלו ולזה קנה הימנו בועז והועיל קנינו עכ"פ לשתי שנים והסכים לזה הגואל כי בל"ז תמכור נעמי לאיש אחר ושוב לא יוכל כלל לגאול מפני חלקו של בועז ודו"ק

הן אמנם דמבואר בבכור שנטל חלק כפשוט שהוא שעת ויתור אף דלא לקח הבכור חלקו ש"מ דשעת תחלת חלוקה הו"ל כבר שעת זכיית החלקים בתורת ממון לכולם י"ל דהתם היינו מפני שכבר לקחו כל האחים ולא נותר אלא חלק יחיד [שהוא צריך ליטלו בשאר הנכסים תמורת השדה שחלקו בה שהרי בה עשו חלוקה בקנין ואין כאן נדון של ויתור ודו"ק] וחלק יחיד הו"ל ממון משא"כ בנ"ד דנותרו בועז ונעמי שותפין ל"ח בחלקם דין ממון