"למלכה שלנו, האישה שנותנת לנו כוח, כריס מורנה.
כריס, יש לנו כל כך הרבה דברים לומר לך, אבל אנו לא מוצאים את המילים. אנו מנסים למצוא את הדרך שתראה לנו את הדברים ביותר נועם, בדרך פחות מכאיבה, אבל משום מה, הכול חשוך מידי, ואנחנו לא מצליחים למצוא את הדרך הזו. אנחנו רואים אותך כאישה חזקה כל כך, שיכולה הכול, שהבלתי אפשרי הוא רק הפרעה קטנה בדרך. ופתאום, להרגיש שאת חלשה? שאת פתאום מרגישה שאין לך ברירה אלא לוותר? זה משנה את כל הראיה שלנו לגבי העולם הזה. לימדת אותנו וליווית אותנו כבר הרבה זמן. למדת אותנו לראות את הדברים הקטנים שנוצרים בכל יום, לא לוותר, להתנגד לדברים שסוגרים עלינו, להיות עצמנו כי אין דבר טוב יותר. לאהוב, לחייך, לשמוח, לפרוק, לבכות, לצעוק, לצחוק, הכול בדרך אחרת. למדת אותנו איך להסתכל על העולם בצורה טובה יותר , איך להתנהג ולהיות אדם טוב יותר. את הראית לנו את הדרך לטעות ואת הדרך לכפר, את לימדת אותנו דברים שלא לומדים סתם כך, את נתת לנו דבר חשוב מאוד שבכל סדרה את מעבירה לנו אותו מחדש, את המסר של החיים. את ממלאה לנו כל ערב וערב ונותנת לנו להרגיש שמחה, עצב, מסתוריות, את החשק להמשיך, את החשק לרצות עוד. את חלקנו את מלווה מאז שאנחנו קטנטנים, וחלקנו רק מהילדות וההתבגרות. בשבילנו? את כמו אמא, אמא שמראה לנו את הדרך לעולם אחר, עולם טוב, עולם סוחף, שגורם לנו לחייך. תמיד גרמת לנו לראות את האור גם שמרגישים אבודים. את שכנעת אותנו להמשיך לחלום, ולנסות לטפס ולהגיע אליו ואף פעם לא לוותר. גרמת לנו לא לאבד תקווה, לא להישבר, את מראה את זה בדרך כל כך מיוחדת, ובזכותך אנחנו מרגישים חזקים יותר. אז איך זה שאחרי כל כך הרבה, אנחנו לא מוצאים את המילה הנכונה? אל תיכנעי כריס, אנחנו איתך ולא נעזוב אותך. אנחנו לצידך בדרך הזו, ונשאר לצידך עד הסוף. עכשיו זה התור שלנו לחזק אותך, בדיוק באותה דרך בה את חיזקת אותנו. בכל שיר, בכל פרק, בכל עונה, בכל סדרה, קיבלנו מתנה חשובה. מתנה שאת העברת לנו מכל הלב, מתנה שתישאר איתנו לכל החיים. המתנה הזו, היא ברורה וצפויה, אבל גם מסתורית ומפתיעה. זו מתנה שאנחנו יודעים עליה הכל, אבל לא יודעים כלום. וכך היא תישאר. למדת אותנו להיות חזקים תמיד, ועכשיו הגיע התור שלך, עכשיו שקשה לנו ולך במיוחד, אנחנו רוצים לחזק אותך . תזכרי שכמה שאנחנו רחוקים פיזית , ככה אנחנו קרובים אלייך , בלב . אין לנו מילים לתאר את האהבה שלנו אלייך, פשוט תודה. כריס, תודה על היותך אישה מדהימה כל כך. תודה, על מה שאת. תודה, על מה שאת עושה. תודה, על הכול. הדבר היחיד שנותר לנו לומר לך, הוא שלא תיכנעי לעולם, שאנחנו אוהבים אותך, ושתמיד תזכרי שמאחורי העננים, השמיים תמיד כחולים. אוהבים, כל פורום Angeles-il.com, ישראל."

במהלך היומיים הקשים הללו, ישראל הייתה חלק בלתי נפרד מפרשיית "רומינה יאן מתה" שהסעירה את ארגנטינה. בכל כתבה, ראיון והספד הוזכרה המדינה שלמרות שלא זכתה לביקור מרומינה לעולם, אך אהדה ואהבה אותה במשך שנים… בישראל קיימים עד היום עוד מימי ה"קטנטנות" אלפי מעריצים בכל שכבות הגיל, שלוקחים חלק בפורומים קהילתיים עבורה, מפגשי הערצה וכד'.