|
סיפורים בהמשכים 28
בהפסקת עשר.
כאשר גמרתי לאכול את הכריך שלי, והתפוח.
יצאתי להפסקה,ואתם לא מאמינים מה ראיתי!,ראיתי את
דורון ועמית.....
..........................................................צ'ופי
מיתנשקים!!!!
כמעט היתלפתי.הוא תמיד נידנד לי שהוא רוצה שנחזור.
ופיתאום הוא שכח את זה?!
ולא בפעם הראישונה הבנתי למה אני שונאת את עמית.
הבטתי בהם המומה להחריד.
ואז עמית הבחינה במבטתי ההילם.וחיכה אליה חיוך שכיאלו אומר:'תוכלי את הלב!'.
שירן היתה לעדי ושאלה מה קרה.
ועניתי לא שהכול טוב.ועל זה היא ענתה."ממש!".היא גיכחה.מה שאומר שהיא
לא מאמינה לי.
עדי.היא,עדיין לא חברה שלי.ודרור עדיין חבר שלה.
אבל אני לא אוהבת את דרור כבר.בטח אתם חושבים:מה פיתאום ניזכרת בשני אלה?
אז סתם.
כדי להבהיר לכם איפה אתם עומדים.כדי שתוכלו לעקוב אחרי הסיפור כאשר אתם מבינים אותו...
"את לא מאמינה לי?",שאלתי אותה.
"לא.",היא גיחכה.ניכר בה שהיא באמת לא מאמינה אותי...
"אל תאמיני.",הפתרתי את הנושא בליגלוג.
"אני לא יאמין לך.",היא צחקה.
ושוב החזרתי את מבטי לעמית ודורון.אומנם הם לא מיתנשקים,אבל הם בוא נגיד...
קרובים-קורבים!
כמו צמד-חמד.זוג יונים.ושוב חלפה בי מחשבה:
ם הוא כול-כך אוהב אותי ורצה שנחזור.אז למה הוא עכשיו מנשק את עמית?
אם הוא היה עד עכשיו חבר שלי.
בטוח שלמראה זה,אהיתי זורקת אותו ישר.
כיוון שאני לא.אין לי מה לעשות בנושא.לכן אני לא יכולה להעיר ולהבעיר לו,
שזה צעד לא חברותי.
מה הוא החברה שלי?.לא.פסקתי.אם הוא מצא מישהי שהוא אוהב אותה,והיא
אותו.אז אני צריכה לעודד אותו.לא לשלוח פרצופים כועסים לעברו.
חוץ מיזה,
אני לא רוצה שהוא יחושב שאני אוהבת אותו(מה שנכון שלא).לכן אני צריכה
להיתנהג בטיבעיות.
כדי שלא יראה שזה מזיז לי.
בהפסקה,יצאתי לחצר ובזוית העיין.ראיתי את עדי מיתקרבת עליי.
מעניין מה היא רוצה מימני חשבתי.
"נעם.אנחנו צריכות לדבר עכשיו!",היא אמרה בתקיפות.
"מה שתגידי...",אמרתי בכעס.
"רוצה שנחזור להיות חברות טובות?",שאלה."כמו פעם?",הוסיפה.
"כן!",עניתי בלי להסס.
| 
