דיואן הוא ספר השירים שליהודי תימן.מקור המילה דיואן מלשון ערב ומשמעותו כינוס שלחומר בכתב.בדרך כלל צורתו שלספר הדיואן ארוכה וצרה בהתאם למבנה השירים המורכבים מבתים ומשתרעים לאורך וכן כשהיו לוקחים אותו בנקל היה אפשר להכניסו לכיס.את ספר הדיואן לוקחים בשבתות, כשיש סעודות מצוה והתכנסויות חשובות כגון מילה נשואין גּעלה וכדומה.דיואנים שונים מיוחסים למשוררים גדולים ופורסמים כגון רבי שלום שבזי זצ"ל גדול משוררי תימן, רבי יהודה הלוי זצ"ל ועוד רבים וכל אחד היה כותב מה שהיה רוצה ויש מגוון עצום שלדיואנים אך בכל דיואן השירים מחולקים לסוגים.וקצרה היריעה מהשתרע מהכיל את המגוון העצום והרחב של שירת היהודים בתימן והם כגרגרי חולות ועוד שרוב השירים אבדו במשך הדורות.וכתבי היד העתיקים ביותר בימינו הם מהמאה האחת עשרה בני תשע מאות שנה לערך ועוד מלפני הרמב"ם זצ"ל.ויש כשלושת אלפים וחמש מאות שירים שנכתבו על ידי מאה וחמישים משוררים מתימן.המשוררים בתימן שאבו את התבניות המיוחדות שלשירה מהפיוטים והשירים הרבים שהגיעו במשך הדורות לתימן לראשונה מפיטני ארץ ישראל הקדומים, לאחר מכן מפיטני בבל מתקופת הגאונים, ובתקופה יותר מאוחרת את שירת ספרד שבימי הבינים.בהתחלה הפיוטים נשמרו ונכתבו בסדורי התפלה במדור שנקרא שרים ותושבחות ובאופן זה נשמרו פיוטים עתיקים מאוד כגון פיוטי הסליחות שנשמרו במדור שנקרא נצּר אלרחמים שפרושו סדר הרחמים וזהו סידור סליחות קדום שהשתמר מתקופת גאוני בבל ועד היום נאמרים פיוטי הרחמנות בבתי הכנסת התימנים בשפה הארמית שהיתה נהוגה בתקופת גאוני בבל ומהפיוטים צמחו שירי קודש למועדים, משתה, שבתות וכדומה.מראשוני המשוררים בתימן היו מהמאה האחת עשרה כגון רבי דניאל פיומי דודו שלרבי יעקב פיומי שקבל את אגרת תימן המפורסמת מהרמב"ם והמשורר סעיד בן מרחב שבכתביו נמצאו שמונה מרנות בסדורי תימן והמשורר רבי יחיא אלצּהרי שהיה ממשוררי תימן הקדומים במאה השש עשרה והיה יוצא למסעות בארצות הים התיכון והגיע גם לארץ הקודש ואת מסעותיו תיעד בספר הנקרא ספר המוסר וכשהגיע לצפת בקר בבית מדרשו שלרבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך וכן שמע ממנו שיעור.בשנט שע"ט 1619 הופיעו בשמי ארץ תימן שני כוכבי שביט אחד שהה במרום חמשה עשר יום ואחד שהה במרום ארבעים יום והבריות היו אומרים שאלה כוכביו שלמשיח וזאת השנה שבה זרח כוכבו שלרבי שלום שבזי זצ"ל ולפי החתימות הרבות בשיריו לומדים ששמו היה שלם או בלשון ערב סאלם ושמו המלא שלם בן יוסף בן אביגד משתא אלשבזי ששם עירו היה שבז, ומשתא על שם מעשה שהיה שאחת האמהות במשפחה בקשה ללדת בן אבל ילדה בת ואז נשאה עיניה למרום ואמרה משתא פירוש מה שה' רצה נתן, ואומרים על תיאורו שלרבי שלום שבזי זצ"ל שהיה כמלאך אלוהים.רבי שלום שבזי זצ"ל חי בתקופה שהיתה קשה ליהודים בתימן ובילדותו משלו התורכים בתימן והם התעללו ביהודים וכפו עליהם להמיר את דתם וכשרבי שלום שבזי זצ"ל גדל השלטון המוסלמי הצליח לגרש את התורכים מתימן אבל רשעים הם רשעים וגם הם הטילו גזירות משפילות על היהודים כגון מי שהיה יתום היו מאסלמים אותו וגזירת העטרות והמצנפות ואת הגזירה הזאת מתעד רבי שלום שבזי זצ"ל בשירו "איומה בהר המור" ובו הוא כותב על הגוי השליט אשר משפילו: "בפרא הפכפכי ועובר ומתעבר ודתו מכוערי מהתל עלי דתי ובוזה לתורתי והסיר עטרתי", ומהשיר הזה אפשר לראות את ההסטוריה והעבר והם מקור לימוד חשוב על חיי אבותינו כי בתימן לא היו בנמצא ספרי הסטוריה אלא לעיתים נדירות. יהודי תימן עברו צרות קשות בתימן ובימי רבי שלום שבזי זצ"ל נפלה גזירה קשה ביותר שהיא גלות מוזע והתנאי היה או שהיהודים ממירים את דתם או שעוזבים את תימן ולאחר תחנונים והשתדלויות ושכנועים הסכים השליט להחליף את הגירוש לגלות לאיזור מוזע שהיה שטח נידח מדברי חם ויבש למחוז תהנא לחוף ים סוף והיהודים נדדו בשירות ארוכות ורבי שלום שבזי זצ"ל היה בוכה ומקונן לרחמים מן השמים על היסורים שנפלו בחלקם ורבי שלום שבזי זצ"ל לא היה רק משורר ולמרות הצרות הגזירות והיסורים רבי שלום שבזי זצ"ל רכש השכלה והיה בקי בכל ענפי ורבדי התורה והוא לא היה מתפרנס מהתורה ומהרבנות שהמנהג בתימן היה להתפרנס ממלאכה כמו שאמרו חז"ל והוא התפרנס ממלאכת האריגה והיה מגיע למצבים שלרעב ללחם והיה נאלץ לחזר על פתחי נדיבים וכשגם דלתות הנדיבים ננעלו בפניו היה מתפלל לה' שדלתי מרום לא ננעלו ועל זה כתב את השיר "אם ננעלו".אחד הדברים שמאפינים את שירתו שלרבי שלום שבזי זצ"ל שהיא כובשת את הלב ויש בה הרבה רגש ועוצמה רוחנית ומלאה ברעיונות דתיים וכסופי גאולה והערצה לתלמדי חכמים וכמו שהשתוקק להיות במחיצת חכמי הישיבה בעיר צנעא שהיה רואה אותם בחלומותיו, ורבי שלום שבזי זצ"ל היה משורר פורה מאוד שלפי האגדה חיבר חמישה עשר אלף שירים וכיום יש כשמונה מאות משיריו ובמשך הזמן מגלים עוד ושבזי היה צדיק ושיריו נכתבו בקדושה ובטהרה ובאהבת ה' ועוד בחייו הפך לדמות נערצת בקרב יהודי תימן.והוא היה כל כך דמות חשובה ונערצת שכשהיו עולים לקברו ומתפללים היו נענים מיד ולא רק יהודים אפילו מוסלמים האמינו במשורר הקדוש ובשביל רבים רבי שלום שבזי זצ"ל היה חי שצדיקים במותם נקראים חיים.ושירתו שלצדיק המופלא היה לעידוד ולנחמה ליהודים הסובלים בתימן וכשעלו היהודים לארץ הקודש שירת רבי שלום שבזי זצ"ל בפיהם.
השירים התחלקו לארבעה סוגים והם:
הללות - שירי ברכה והלל קצרים במבנה שלהם ומתחילים ומסתיימים במילה והללויה והללות יש בקהילת קודש תימן בלבד.
זאפה - שירים מיוחדים ששרים בעת לווי הגברים עם החתן והנשים עם הכלה בצניעות גמורה והמקצב הוא מתון איטי וכבד בהתאם לצעדים.
שירות - סוג זה הוא לריקודים כשיש סעודות מצוה והתכנסויות חשובות כגון מילה נשואין וכדומה והשורות בשיר ארוכות וקצרות עד הסוף ובשורות הקצרות הקצב שלשיר מתגבר ואתו הריקוד
בתימן היו נמוסי אכילה שתיה ושירה לכן בשבתות וימים טובים וגם בימי חול לא היו מתחילים מיד בסעודה אלא היו מגישים מיני קליות אגוזים פירות יבשים ומשקאות היו מברכים ולאחר מכן המארי או הרב מתחיל לפצוח בשירה ואתו שאר הרבנים והזקנים או שרב אחד שר והשני עונה בשירה.
בשבת וימים טובים שרים שירים רגועים לא רוקדים ולא מוחאים כפיים ושרים שירות ותושבחות כדי לענג את השבת או ששרים שירי תפילה והשתפכות הנפש ובחתונות ומוצאי שבת שרים עם קצב ותנועה כגון בשיר לנר ולבשמים.
המנגינות מיוחדות ועתיקות וקשה להוכיח אך יש אומרים שהם עברו במסורת מתקופת בית המקדש וכן גם הריקודים ולכל דבר נעימה לעצמו כגון לתורה נעימה שונה מהכתובים ולמשנה ניגון משלה ולתפילות נעימות רבות שונות ומגוונות כך גם השירות והנעימות הם ללא השפעה חיצונית מהמוסלמים שניגונם שונה ורקודם שונה שהוא כמלחמה וגסות עם חרבות והיהודים היו רוקדים בישוב הדעת ומתינות וכן היהודים היו שונים מהמוסלמים בכל בלבוש במאכלים במראה ובשירה כמו שצותה התורה להבדל מהגויים.
השירים דומים במשקל ובמבנה שלהם לשירי ספרד לפני כאלף שנים שהלכו התימנים בעקבותיהם.
כשיהודי תימני לוקח ספר שירים לידיו הוא מתעורר לחיים והשירים מעניקים בטוי לשמחת חייו דבקותו בה' געגועי ארץ ישראל וכסופיו לגאולה השלמה.
אין תשובה מדויקת מתי החלו יהודי תימן לכתוב שירים אבל אין ספק ששרו מיום שגלו מארצם.
יהודי תימן שלטו בשלוש שפות עקריות עברית ארמית וערבית ולא היתה בעיה שלשפה ושגיאות כתיב ודבור ואנאלפאבתים וקשיי לימוד ולכן כתבו משוררי תימן את שיריהם בשלוש לשונות ללא בית ספר ותעודות.
ולשירה היו כללים מאוד חשובים שלא כהיום שירים ריקים מתוכן ובלי להתחשב בכללים וברגש.
וכמו בשירת ספרד שלימי הבינים השיר בנוי בתים דלתות וסוגרים ומשקל כשיש שתי שורות יחד זה בית והשורה הראשונה זה דלת והאחרונה זה סוגר.
ובד"כ בכל אות בראשי הבתים מלמעלה למטה חתום שמו שלמשורר וחתימת המשורר בראשי הבתים נקרא ביונית אכרוסטיכון.
וחרוז בשירים מההתחלה עד הסוף נקרא חרוז מבריח מלשון בריח והשיר ולשיר יש משקל כמו במאזנים שעוזר לקצב שלשיר ומסמן איפה הדיבור מתרומם שוקע ועוצר ונותן סדר לשיר וקובע את המנגינה הפנימית שלשיר וקובע את הקצב.
בשיר צפונים רמזים ושפה תורנית.
מדברי הרב צוברי זצ"ל: השירים האלה היו בהם משום זירוז גדול יראת שמים שלא ישכחו את ציון שלא ישכחו שיבה לארץ ישראל שלא יפזלו בשמחה יותר מדי כדי שיהיו מאוזרים בחזרה שלא תהיה שמחה מופרזת עד כדי חילול ה'
מדברי רבי יוסף קאפח זצ"ל: השירה בימינו בארץ ישראל אם הקהל יתחיל ללמוד להבין את המילים לשמוע את המילים להשתמש בלחן רק כמשיכה בלבד השירה תאמר לו הרבה תרומם את רוחו תרומם את נפשו תרומם את ערך הישיבה ערך המסיבה ערך השירה אבל כשהמילים הם העיקר כשהתוכן הוא העיקר התוכן ילווה אותם לא רק ימים לאחר שמיעת השירה אלא גם לעולמים ישפיע עליהם.הדיואן הוא עוד נכס שהשאירו אבותינו הקדושים בגלותם בארץ תימן בנוסף לתהילים. עלינו לשמור על הנכס הזה ולהדבק במקורות היהודיים ולהחזיר עטרת אבות ליושנה.
שירת תימן
האגודה לטיפוח חברה ותרבות - הנצחת מורשת שבטי ישראל
|
כל הזכויות שמורות על פי דין תורתינו הקדושה ולהבדיל על פי החוק הבינלאומי ©
