כשחזרתי מטיול פסח בוגרת (שהיה נהדר!!!) נאלצתי לחזור באוטובוס מכיוון שאבא שלי לא היה בת"א.
אז עליתי לאוטובוס וגיליתי להפתעתי שאין לי מקום לשבת חוץ ממושב אחד ליד זקנה אחת.
התישבתי שם ולא יכולתי לא להסתכל עליה- היו לה פנים לבנות ומקומטותץ, שיער לבן מאוד וכל הגוף שלה היה מצומק קטן ומקומט, אבל העיניים שלה- הן היו עיניים כחולות של מישהי צעירה.
היא תפסה אותי מסתכלת עליה אז התנצלתי והיא אמרה לי "אני רגילה שמסתכלים עלי... את מטיילת נכון?" אז הסברתי לה שאני מד"צית במחנות העוליםן והיא אמרה לי שגם היא היתה מד"צית במחנות העולים פעם. היא סיפרה לי שקוראים לה יעל והיא היתה מדריכה של קבוצת ילדים נחמדים בכיתה ו'. הגיע פסח והיה טיול מצויין לצעירה, כולם נרשמו חוץ מחניך אחד בשם יואב- יואב היה ילד שהגיע תמידדדדדדד לפעולות, והיה נהנה מאוד. אבל כשזה הגיע לטיול- הוא התחיל לספר לה סיפורים לא ממש אמינים.
יעל החליטה לברר את המצב והלכה לדבר עם אמא שלו.
היא הלכה אליו הביתה ואת הדלת פתחה אישה בערך בת 40. "שלום אני יעל המדריכה של יואב" היא אמרה "למה הוא לא רוצה לבוא לטיול?" אמא של יואב הסתכלה עליה בפליאה ואמרה "זה מה שכהוא אמר לך?! הוא מאוד רוצה לבוא! אני לא מרשה לו!" "למה?" יעל שאלה. אמא של יואב הכניסה את יעל הביתה והראתה לה תמונה של גבר וילד "זה בעלי והבן שלי...הם נהרגו בטיול" יעל הבינה מה הבעיה והסבירה לה שאין לה ממה לדאוג- כולם עוזרים לכולם בטיול, זה לא מסלול קשה, אין סיבה שיקרה כלום... וכו' ולבסוף אמא שלו הסכימה בתנאי שיעל תבטיח לה שהיא תשמור עליו.
הגיע יום הטיול ויעל לא זזה מטר מיואב- היא שמרה עליו טוב טוב. עד שהם הגיעו למקום מסויים שמאוד קשה לעבור בו ויואב נפל לתיהום.
יעל לא ידעה מה לעשות עם עצמה. היא היתה שבוע בבית בדיכי רציני. עד שיום אחד היא החליטה להתאפס על עצמה והלכה לדבר עם אמא שלך יואב.
היא דפקה בדלת של הבית שלו ואמא של יואב פתחה את הדלת- אבל היא נראתה לפחות בת 80. יעל נכנסה לבית וישבה על הספה "אין לךי מה להגיד לך" אמרה אמא של יואב "אני רק מאחלת לך שמתי שתגיעי לגיל 25 ויום את תרגישי כמוני- ותשתגעי!" יעל בכתה בכי מר והתנצלה. אבל זה לא עזר ואמא של יואב גירשה אותה.
ישבתי בשקט לידה ולא ידעתי מה להגיד. ואז היא אמרה לי "היום אני בת 25 ויום... (בצרחה צרחה צרחה צרחה!!!!!!!!!!) א-ב-ל  א-נ-י  ל-א  מ-ש-ו-ג-ע-ת!!!!!!!!!