האקאר צמא הנשמות (Hakkar the soulflyer)

אל הדמים של טרולי הגורובשי, שולט בעיר הבירה ההרוסה , ז'ולגורוב. הוא כנראה אחד מהאלים הקדמונים (או בנו של אל קדמון) שהטרולים היו עובדים אליו.

השנים לאחר השקיעה הגדולה היו קשות לגזע הטרולים, הטרולים הנואשים ביקשו את עזרת הכוחות העתיקים. למרות שהטרולים האמינו בפנתאון המלא של האלים העתיקים, הם נפלו ברשתו של הגרוע ביותר שבהם.

האקאר צמא הנשמות, הינו ישות צמאת דם שזומן ע"י כוהני הטרולים הקדומים. האקאר עזר לטרולים להתשלט על החלק הדרומי של היבשת והביא לטרולים כוח. אך עם הזמן דרישותיו בתמורה למאמציו, הלכו וגדלו. הוא דרש שנשמות יוקרבו אליו מדי יום. הקאר חלם על השגת גישה לעולם הפיזי, כדי שיוכל לטרוף נשמות ללא הפרעה. עם הזמן, הגורובשי הבינו עם מי יש להם עסק והחליטו להתכחש לו. השבט החזק ביותר, האטאלאי קם כנגד כוהניו. המלחמה הנוראה שפרצה לאחר מכן נודעה לשמצה עד היום. הממלכה נקרעה בין האל הזועם לבין בניו המורדים. רק ברקע האחרון הצליחו הטרולים להשמיד את האוואטר (הגשמה פיזית של האלוהות) של האקאר ולגרש אותו מהעולם. כוהניו הוגלו צפונה לביצת הצער swamp of sorrows.

כאשר הכוהנים הגולים הגיעו לביצה הם הקימו שם מקדש חדש לאל המובס שלהם והתכוננו לחזרתו לעולם הפיזי. בשלב זה, אחת האספקטים, הדרקונית הגדולה, ייסרה, התערבה ודרסה את המקדש תחת רגליה אל מתחת למימי הביצה. עד היום המקדש השקוע נשמרים ע"י דרקונים ירוקים המונעים משרידי הטרולים לצאת ממנו. המנהיג הרוחני של הלכודים במקדש השקוע – ג'אמאלאן, מאמין כי זימון האקאר שוב, יצליח להביא אותו אל העולם הפיזי. אך מאמציו נבלמו ע"י קבוצת הרפקתנים אמיצה שחדרה למקדש השקוע והשמידה את האואטר של האקאר.

גם הכוהנים שנשארו בז'ולגורוב, כנראה הצליחו להגשים מחדש את האקאר בלב ליבה של עיר הבירה העתיקה. הטרולים של האיזור התאחדו והקימו משלחת של כוהנים כדי להחדירם לעיר ההרוסה. כל אחד מחמשת הכוהנים היה אלוף של אחד מאלוהי היער – עטלף, פנתר, טייגר, עכביש ונחש. אך גם אלופים אלו נפלו תחת כוחו העצום של האקאר והוא מכפיף אותם לרצונו. כל הרפתקן שהינו אמיץ דיו כדי להכנס להריסות האסורות חייב להתגבר על הכוהנים הללו לפני שהוא מגיע לקרב מול האקאר עצמו.