‏28 דצמבר 2008
‏א' טבת תשס"ט

הנדון: חנינה לשוטרים שהואשמו בעבירות אלימות במהלך ההתנתקות

בעוד שהרוב המוחלט של המתפרעים בתקופת ההתנתקות זכו לחנינה גורפת, הרי שעד עתה הורשעו כ- 30 שוטרים (ורובם כבר פוטרו מהמשטרה) ועוד כמה עשרות שוטרים נמצאים עדיין בשלבים שונים של חקירת התנהלותם בתקופה זו. הקיפוח, כבוד הנשיא, זועק לשמיים.

שופט בית משפט השלום אשר הרשיע את שוטר אלירן אברהם, שניסה להתאבד בשבוע שעבר בעקבות ההרשעה וחששו הפיטוריו הצפויים מהמשטרה, כתב בסוף פסק הדין את הדברים הבאים: "... בסופם של דברים, מצאתי לנכון, בנסיבות אלה להעיר הערה אישית שאיננה חלק מהכרעת הדין ומגזר הדין, אלא מחשבה של אזרח מן השורה ולא של שופט. נראה לי כי שנתיים לאחר האירועים העצובים דנן ראוי, אולי, כי בדומה למדינות אחרות בהן ישבו ועדות פיוס, שיקויים הליך גם בנוגע לנאשמים מהמשטרה ולא רק בנוגע לנאשמים אחרים שהיו מעורבים בעבירות דנן. הליך בו ניתן יהיה לסיים את הנושא בצורה אחרת, סימטרית יחסית להליכים שהסתיימו כנגד מעורבים אחרים, לא שוטרים, באירועי ההתנתקות. ויפה שעה אחת קודם...".

בשנים האחרונות אנו עדים לגל פשע המאיים על רחובות ישראל, משפחות הפשע מתחזקות והביטחון האישי של אזרחי ישראל נפגע. על מנת להתמודד בהצלחה עם המשימות המורכבות אשר ניצבות בפני המשטרה, שוטרי ישראל חייבים לדעת כי הם זוכים לגיבוי מלא ממפקדיהם ומהממונים עליהם בשעה שהם מסכנים את חייהם למען אזרחי ישראל. השוטרים שהוצבו מול מתפרעי ההתנתקות הוצבו בסיטואציה בלתי אפשרית כנציגי החוק, ועל מערכת החוק והמשפט לדעת כיצד להתחשב בכך באופן המתאים, כפי שכבר נעשה בעבר.

אני פונה אלייך כי תשתמש בסמכותך כנשיא המדינה ותוביל מהלך של חנינה גורפת לשוטרים אשר עסקו בפעילות בעת אירועי ההתנתקות, כפי שכבר ניתן למתפרעי ההתנתקות.