|
פרק 27- נבואה
"איפה אני?!" צעק הארי.
הוא היה על ענן. ענן שעף עם הרוח.
"זה לא יכול להיות שאני מת" אמר הארי.
הוא המשיך להתהלך על הענן.
הוא הלך כמה דקות.
או בעצם שעות.
או אולי ימים.
במצב רגיל, הרגליים שלו היו כבר כואבות.
אבל הוא אפילו לא הרגיש שהוא הולך.
פתאום הוא הגיע אל שער מוזהב.
הוא פתח את השער.
דמות התקרבה לעברו. דמות בהירה כמו שלג. כמו סיד.
דמות קרה במגע. אבל מצד שני,
היא הייתה כל כך חמה והייתה להארי הרגשה שהוא מכיר אותה.
"אמא?" שאל הארי.
הדמות הרימה את מבטה. זו הייתה לילי פוטר. אמא שלו.
הוא נתן לה חיבוק עז, חיבוק שלא יכל לתת לה מעולם.
"גיבור שלי" אמרה לילי.
הארי היה מאושר. מאושר כמו שהוא לא היה בחיים, או ליתר דיוק במותו.
לילי הובילה את בנה אל תוך הענן.
"אמא" אמר הארי "אני מת?"
"כן מתוק" אמרה לילי.
"אמא אני רוצב לראות את אבא, סריוס, לופין את כול-"
הארי לא סיים את המשפט וכבר צעדו לעברו כמה דמויות.
"אבא!" צעק הארי.
ג'יימס פוטר התקדם לעברו. הארי נתן לו חיבוק גדול.
"סיריוס!" הוא התקדם לחבק את סנדקו, שהיה כמו אבא בשבילו.
"לופין!" צעק הארי "טונקס!" הוא חיבק את שניהם בו זמנית.
"פרד?" שאל הארי.
פרד וויזלי התקדם לעברו. "מה נשמע חבר?" שאל פרד.
"יותר טוב מאי פעם" אמר הארי.
"תמסור לג'ורג' שזה לא בסדר שהוא גנב לי את השם, ונתן לבן שלו"
על פניו של הארי עלה חיוך.
"עין הזעם!" קרא הארי בשמחה.
"כל הכבוד נערי" אמר עין הזעם "כל הכבוד".
הארי היה מאושר.
"אמא איפה סנייפ?" הוא שאל.
דמות עם שיער שחור ושמנוני התקדמה לעברו.
"שלום פוטר" אמר סנייפ.
"שלום" אמר הארי "ותודה על הכל"
"אין על מה" אמר סנייפ בשיעמום.
פתאום, מאחורי כל הדמויות, עמד לא אחר מאשר- אלבוס דמבלדור.
"דמבלדור -" קרא הארי
הוא רץ אל המנהל לשעבר שלו.
כולם סביבו חייכו.
"איפה וולדמורט?" שאל הארי.
"שם" ענה ג'יימס. הוא הצביע על נקודה לא ברורה באופק.
"בוא איתי" אמר סריוס להארי.
"סיריוס" אמר הארי "אני כל כך מתגע- "
"אני יודע" לחש סריוס.
"למה אתה לוחש?" שאל הארי
"כי אנחנו נמצאים מעל הכניסה לגיהנום" ענה סריוס.
"ווולדמורט נמצא שם?" שאל הארי
"סביר להניח" ענה סיריוס.
"סיריוס" אמר הארי.
"אני לא מבין משהו. איך זה שלך אני מתגעגע יותר מאשר להורי?"
"אותי אתה הכרת הארי חמוד" אמר סיריוס.
"אתה היית קטן מאוד כשהוריך הגיעו לפה"
"אבל אל תגיד להם -"
"הם יודעים הארי" ענה סיריוס "הם יודעים. יש להם טיפונת שכל לא?"
הארי לא ידע אם לצחוק או לבכות.
"סיריוס- יש לי שם משפחה" אמר הארי
"אני לא אצליח להפרד מהם כמו שצריך"
"הארי" אמר סיריוס "אני רוצה שתראה משהו"
סיריוס הקיש בידיו ומייד הופיעה מולו מראה.
"התבונן" אמר סיריוס.
הוא ראה נבואה. נבואה שאומרת שמשהו צריך לההרג.
ומייד לאחר סיום הנבואה
זה מה שהארי הצליח לראות:
"אני לא יכולה יותר לחכות" אמרה ג'יני לרון.
"אל תעשי שום דבר שטותי" אמרה הרמיוני.
השעה הייתה חמש לפנות בוקר.
אלבוס, רוז, ג'יימס וליה נרדמו מיד כשהגיעו לחדר המועדון.
"אבל אם קרה משהו?" שאל נוויל.
הארבעה הביטו בחלון, כאילו מצפים להתרחשות כלשהי.
"אני מרגישה שמשהו לא בסדר אצלו" אמרה ג'יני.
"הכל בס- " אמר רון
"לא הכל בסדר!" צעקה ג'יני וכמעט העירה את כל תלמידי גריפינדור.
"הוא ניצל פעם אחת" אמרה הרמיוני.
"אבל -"
"בלי אבל" אמר נוויל.
"אסור לנו לעשות כלום" אמר רון.
"אתה קורא לעצמך חבר הכי טוב?!" שאלה ג'יני.
"תתבייש" אמרה ג'יני בסתמיות והלכה אל מגורי הבנות (שכבר מזמן לא היו שלה).
"הרמיוני" אמרה ג'יני "את מוכנה לבוא לרגע?"
"בטח" אמרה הרמיוני.
היא קמה, אבל רון תפס בשרוולה והניד בראשו לשלילה.
"את לא הולכת לשום מקום" אמר רון להרמיוני.
"וגם את" הוא הורה לג'יני.
"רון, מתי תבין?" שאלה ג'יני
"אתה לא יכול להתערב לי כל הזמן בחיים!"
"ג'יני!" צעק רון "אני אחיך הגדול!"
"אתה לא מתנהג ככה" היא אמרה
"מתי בפעם האחרונה אמרתי לך מה לעשות?" שאל רון.
נוויל והרמיוני הסתכלו זה על זו.
"לא זכור לך מר רונלד?" שאלה ג'יני בהתנשאות.
האמת, רון זכר המון פעמים כאלה.
אבל הדבר הכי טוב שהוא עשה זה היה לשתוק.
"ככה חשבתי" אמרה ג'יני.
"היא עלתה שוב אל מגורי הבנות.
היא חיטטה בתיק שלה, והוציאה שעון חול קטן.
"ג'יני -"
"עזוב אותי!" צעקה ג'יני
"אני רוצה לעזור להארי" אמר רון.
ג'יני לא ענתה.
היא שמה את השרשרת מסביב לצווארו של רון.
"גם אני באה" אמרה הרמיוני.
כרגע כבר לא היה מקום לעוד משהו בשרשרת.
"אני אשמור עליהם" אמר נוויל.
"תודה על הכל" אמרה ג'יני.
היא התקרבה אליו ונתנה לו חיבוק.
"זזנו?" שאל רון.
"כמה סיבובים?" שאלה הרמיוני.
"חמישה" אמר רון בלי לחשוב.
"לא" אמרה הרמיוני.
"צריך יותר" אמרה ג'יני.
"דווקא פחות" אמר רון
"צריך רק שעתיים אחורה"
הרמיוני וג'יני הנהנו להסכמה.
"אחד" אמר רון "שתיים" אמרה ג'יני "שלוש!" צעקה הרמיוני.
הם השלימו את שלושת הסיבובים.
הם הרגישו כאילו הבטן שלהם מתהפכת.
כעבור כמה שניות הם מצאו את עצמם בחדר הסודות.
"עכשיו אנחנו הולכים" אמרה ג'יני.
היא ראתה את וולדמורט ממלמל קללה,
ואחריה את שמונתם נעלמים.
הם חיכו שהדיבורים בין הארי וולדמורט יפסקו.
"מה?!" צעקה הרמיוני.
הם ראו את אנה מחזירה את וולדמורט אל האבן.
"תודה" אמר הארי
"בבקשה" ענתה אנה.
היא חייכה אל הארי חיוך מתוק שככל הנראה בלבל אותו.
"אבדה קד- "
"לא בבעל שלי!" צעקה ג'יני.
אנה לא שמה לב לג'יני רון והרמיוני.
"שלום חברים" אמרה אנה
"זה לא פייר. אין פה איזון כוחות"
"שלושה על אחת בת 11 זה כוחות לא שווים" אמר רון
"לא" אמרה אנה "אל תשכחו שאני תלמידה של זה שאין להגיד את שמו".
"משהו חייב לההרג" אמר הארי, שאנה לא שלחה אליו את הקללה.
"ביי" אמר הארי.
"אני צריל לחזו- "
"ביי נערי" אמר סיריוס.
הארי מצא את עצמו שוב בחדר הסודות.
והפעם עם ג'יני, רון והרמיוני.
"משהו חייב לההרג" אמר הארי.
"אני רואה שהעמקת בנבואה" אמרה אנה.
"תספר לחבריך את ההמשך"
הארי שתק. הוא לא היה מוכן להגיד להם.
"אני יגיד לכם" אמרה אנה.
"תגידי לנו מה?" שאלה ג'יני
"אחד מכם" אמרה אנה בהנאה
"ייאלץ לעזוב אותנו עכשיו" .
"אני ילך" אמר הארי "כבר הייתי שם פעם אחת"
"לא פוטר" אמרה אנה
"לצערי הנבואה מתייחסת לאחד משלושתם"
היא התבוננה ברשעות אל עבר רון הרמיוני וג'יני.
| 
.jpg)
.gif)
.bmp)
