x
בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

 

 
היורשת עוברת----->>>>>>
שמי בפורום: פוטרית~בדם
 
 
 
 
 
 
 
 



אהבתם את הסוף?
כן מאוד...!!!
לא משו יכולתם להשקיע יותר
בכלל לא!!!

 
 
 
 
 
    דף הבית
    צור קשר עם פוטרית_בדם
    היורשת של סלית'רין- הפרקים
    פורום היורשת של סלית'רין
    links
    עדכונים~!
    עץ המשפחה
    סדר הנכדים וגילם
    פרק 35 ואחרון
פרק 20-  דמעות של עוף חול
 
"שלחת את הבסיליסק לחתונה?" שאל סקורפיו
"כן" השיבה אנה 
"גאוני" אמר מאלפויי
"ותסבירי לי" אמר מאלפוי
"לפי הסיפורים של אבא וסבא שלי,
המפלצת רק מאבנת. איך היא תוקפת ופוצעת
 את הילדים המוגלגים כל כך בקלות? צריך להקשות את זה!"
"תבין מאלפויי" אמרה אנה
"סלאזר סלית'רין מנע מהמפלצת לתקוף ולפצוע
כל עוד קסמו חל. כמו שאתה יודע,
עברו אלפי שנים מאז תקופתו של סלאזר סלית'רין,
והכשפים פגו להם. אנחנו מציבים לו תנאים שונים"
"כמו מה?" שאל סקורפיו
"כמו שמותר לו לפצוע אנשים" השיבה אנה
"כמו שמותר לו להביא קורבנות לכאן,
וכמו שמותר לו לאיים בשמנו על אנשים אחרים"
"ולמה סלית'רין לא נתן למפלצת את הרשויות האלו"
 שאל סקורפיו.
"כי בתקופתו של סלית'רין החדר היה אגדה. סיפור.
הוא לא רצה שיגלו מה יש בפנים. הוא רצה לעורר פחד בעולם הקוסמים"
אמרה אנה "הוא רצה לשמור על סוד מפלצתו.
אם אחד הקוסמים היה יודע על החיה,
הוא היה יודע איך להביס אותה והסיפור היה נגמר.
כיום, כולם יודעים מה נמצא בחדר. לנו זה לא משנה"
 
 
"גבי!" צעקה נלי אל הקפטנית, שגופה היה ספוג בדם.
"גבי!" צעק דיוויד, השוער המחליף
"דילן, אתה רץ הכי מהר!" אמרה אוולין
"תשיג את אחד המורים בדחיפות!!"
דילן, שהיה קטן וזריז, ירד במדרגות,
ובדיוק נתקל בפרופסור סלהוגרן.
"פרופסור!" צעק דילן
"מה נערי?" שאל סלהוגרן בקול הנעים והרגיל שלו
"אתה- חייב- לבוא- דם- גבי- קווידיץ'-" התנשף דילן
"אני לא מבין כלום" אמר סלהוגרן בבלבול
"בוא!" קרא דילן וסלהוגרן הלך בעקבותיו.
כעבור כמה דקות הם היו ליד הכניסה למגדל גריפינדור,
איפה שגבי נאבקה על חייה.
"חי זקנו של מרלין!" צעק סלהוגרן
"אציו גבריאלה!" גבריאלה ריחפה באוויר.
סלהוגרן לקח אותה למרפאה.
"מדאם פומפרי!" צעק סלהוגרן.
בהתחלה היא לא ראתה דבר,
ואז הגיע גבי בריחוף.
"מהר!" צעקה מדאם פומפרי.
סלהוגרן הושיב את גבי על אחת המיטות.
"ארס של שיני- שיני-"
"שיני מה?!" צעקה נלי
"שיני בסיליסק!" אמרה מדאם פומפרי
כולם היו המומים. זה היה פשוט בלתי אפשרי.
"אציו דמעות של עוף חול!" צעקה מדאם פומפרי.
כעבור כמה שניות, באוויר רחפה צנצנת שקופה,
שהייתה מלאה בנוזל בצבע זהב, ומרחה אותו על פצעיה של גבי.
"דמעות של עוף חול" אמרה מדאם פומפרי
"הם הנוגדן היחידי לפצעי ארס בסיליסק"
אמנם זו לא הייתה התקיפה הראשונה,
אבל חמשת התלמידים הקודמים שהותקפו,
רק נהיו מאובנים.
"פינקי!" צעקה מדאם פומפרי
כעבור כמה שניות הופיעה גמדונת בית.
"אני רוצה שתקראי למקגונגל עכשיו ומיד!" צעקה מדאם פומפרי.
כעבור חמש דקות הגיעה מנהלת בית הספר מקגונגל.
"הייתי באמצע ישיבה חשובה מה כבר ק- " מקגונגל הייתה המומה.
"זה, זה לא ייתכן!" אמרה מקגונגל
"ויש לי עוד חדשות רעות" אמרה מדאם פומפרי.
"מלאי עוף החול אוזל!"
"אז תשכפלי את הכמויות!" התערבה נלי
"עוף חול הוא בין שלושת הדברים היחידים בעולם הקוסמים,
שאין בידנו לשכפל את כמותו" אמרה מדאם פומפרי בעצב.
 
 
"אתה רוצה להגיד לי איך שחררתה את כל האסירים שם?" שאלה הרמיוני
"בואו למקום קצת יותר פרטי" אמר רון
הארי והרמיוני הלכו בעקבות רון.
הם הגיעו אל הכניסה אל המטבח.
ליד הכניסה למטבח היה שקט.
"מסריח פה" אמר הארי
"זה הביוב של השירותים" אמרה הרמיוני
"נו?" אמר הארי
"כן אמ... אתם מבינים אני..." אמר רון
"אתה מה?" שאלה הרמיוני
"השתמשתי בלחש הנגזה"
אמר רון "ואז הטלתי אימפריו על כל מי שעמד ברדכי,
ושחררתי את כולם לחופשי"
"ככה, זה היה ממש פשוט?" שאלה הרמיוני
"כ- כן" השיב רון
משהו לא היה בסדר אצל רון.
הוא לא התנהג בטבעיות.
משהו היה מוזר בקולו.
הרמיוני והארי הסתכלו זה על זו.
"עכשיו!" צעק הארי
הארי והרמיוני שלפו שרביטים.
רון פשוט נעלם.
"מעניין" אמרה הרמיוני
"תגידי, יש לך מחולל זמן?" שאל הארי.
הרמיוני הרימה גבה.
"רק בשביל לבדוק אם רון עשה את זה"
אמר הארי.
הרמיוני זימנה את המחולל שנמצא בביתה.
"כמה סיבובים?" שאל הארי
הרמיוני לא ענתה. סימנה להארי את המספר 5
בידיה. "לפני כן" אמר הארי "אני רוצה ללכת
להסביר לטדי וויקטואר לאן אני הולך ולמה"
הרמיוני הסתכלה עליו במבט מופתע.
"לא את כל הפרטים" אמר הארי
 הארי רץ אל האולם.
אבל כשהוא הגיע-
כולם היו מלאים בדם.