כמו שנאמר כאן סופר סת"ם בלי תעודה זה לא סופר אלה מעתיק סתם!!
לא מתכוון להיכנס לדיון כי בגדול נאמר כאן כבר הכל
רק מחזק את דברי אלה שאמרו שצריך להוציא תעודה וזה חובה!! וזה פשוט..
במיוחד היום שהתחום די פרוץ .. ויש גם הרבה חוסר ידע בציבור הרחב בעינייני סת"ם
לאחרונה התחלנו עם הרב זלמן הכרמי שליט"א ללמוד ש"ע על הסדר ואנחנו בסימן לב הגענו לסעיף שמדבר על כתיבה לשמה קידוש השם וכו וששמעו זאת מהרב היו ממש בהלם לא הבינו איך אפשר לדעת אם הסופר קידש את האזכרות או כתב לשמה או לא.. איך נדע אם הסת"ם שלנו נכתב לשמה
הרב ענה להם נו עכשיו התעוררתם מה עם כתיבה כסדרן וחק תוכות וכי שם תדעו אם נכתב כדין!! סת"ם קונים מסופר ירא שמיים אלו דברי הרב (ומי שאין לו תעודת הסמכה חסר לו ביראת שמיים)
אם כולם היו לומדים הלכות סת"ם וודאי שהיו מחפשים לכל הפחות סופר בעל תעודת הסמכה..
פשוט איפהשהו בפנים אני מאמין שקריאה יסודית של ספרי הרב מנדלוביץ ואימוץ כלליו תביא לי אותה תועלת של מורה. אבל נניח לזה. אם יש לכם עצות ספציפיות של דברים שאני מפספס אשמח מאד.
יישר כח ר' יחיאל. כן, לומד ל"ב ל"ו, אך הדברים אינם מספיק במודעות, כמו גם ההלכה שציינת. משתמש בקיפולים, אולי לוקח זמן להתרגל, ואולי הבעיה שאני מקפל פעם ב 3 - 4 שורות. אגב ייתכן שהיותי איטר מגדילה את הקושי בסיומי שורות.
בחלק מתיקוני הסופרים (שקפים או קיפולים) שיצאו מתחת ידינו האותיות הזעירות הודפסו שלא במתכוון מעט מעל קו שאר האותיות בשורה
מדובר בתקלת הדפסה ואין לכתוב כך בפועל!!!
להלכה ולמעשה אותיות זעירות נכתבות על השרטוט ובקו ישר עם שאר האותיות. ורק אותיות רבתיות נהוג לכותבם באופן שחצי מעובי הגג בולט מעל השרטוט
(למעט ה' רבתית שבשירת האזינו שנהוג לכותבה מעט תחת השרטוט)
מי שכתב אותיות זעירות תלויות מעל השרטוט נכון למחקן ולכותבן מחדש על קו השרטוט
מאחר ותיקון סופרים ‘אור לסופר’ הוא תיקון ממוחשב ודינאמי המשתדרג מעת לעת ומודפס בהתאמה אישית לכל סופר וסופר, למרות מאמצינו והשתדלותינו למנוע תקלות מעין אלה ,עדיין לא מן הנמנע שיקרו תקלות הדפסה כאלה או אחרות
אנו ממליצים ומבקשים בכל ספק או התלבטות בזמן כתיבה או חשש טעות כל שהיא, לעצור ולהתקשר ולברר
ראשית אתה צריך להבדיל בין הבעיה של צורת העיבוד "מליח קמיח ועפיץ " לפי הגמ לבין הסיד שמעבדים היום לפי ר"ת שאומר שזה חוסך את כל השלבים וזה כמו מליח קמיח ועפיץ, לבין המחלוקת מה הוא קלף ומהו דוכסטוס, לייצר את מה שאתה רוצה א"א מסיבות שידועים לבעלי ניסיון, אבל בגדול הסיבה היא שעיבוד בעפצים מעבה את העור, ולכן אם תעבד בעפצים תקבל בעצם גוויל כמו של התימניים, תנסה לחלק אותו לשניים ואז אמורים לקבל קלף ודוכסטוס, שזה לא מצליחים לעשות, כך ניראה לי
הבעיות שיש בעיבוד בסיד הם שהסיד מכווץ את העור (שלא כמו העפצים, שמנפח ואפשר באופן תיאוריתי לחלק לשניים ) ולכן א. א"א לחלק לשניים ולהוציא את הקלף מישם ( תפילין על קלף הלכה למשה מסיני ) ולכן את הבעיה הזאת פתר השו"ע שבמקום לחלק לשניים לגרד את הדוכסוטוס הואיל וברור הדבר לכל באי העניין (הראשונים ) שהדוכסטוסטוס הוא עבה הרבה (וי"א הרבה מאד מהקלף ) לכן בשביל לגרד את הדוכ' צריך לגרד הרבה כלשון השו"ע אך דא עקא בבירור אצל מעבדים הוכח שמגרדים מעט ובקושי רק לצאת ידי חובה ובצדק הואיל והעיבוב בסיד מוציא לנו עור דק שבקושי יש מה לגרד אז מה נעשה? זאת המציאות
אתה טוען שאי אפשר לעבד בסיד, לסתור את הסיד, לעבד בעפצים, ואז להפריד באמצע.
אז איך כן אפשר להפריד? אם מעבדים רק בעפצים?
אם מעבדים בעפצים בהתחלה, יש אפשרות לעבד אח"כ בסיד?
באופן כללי, כשהעור הוא טרי ולא עבר שום שלב של עיבוד כלשהו, יש אפשרות להפריד בין השכבות?
כתוב בקונטרס של הרב בועז העברי ש"עור הבהמה מורכב משתי שכבות עור עיקריות. שכבה עליונה (צד השיער) הקרויה "אפידרמיס" ("ליצה" ברוסית), ומתחתיה שכבה הקרויה "דרמיס" (הבנויה גם היא משתי תת שכבות). מעל שכבת ה"אפידרמיס" ("ליצה") קיימת שכבה נוספת (סיבית העור) הנוצרת מתאים מתים ולכלוך שהצטבר בין השיער. שכבה זו מסירים ע"י קרצוף כדי שחומרי העיבוד יוכלו לחדור אל תוך העור." למה לא להגיד (וככה מסתבר להגיד) שלשכבה זו התכוון השו"ע כשאמר "מה שמגררים קליפתו העליונה שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו ולהחליקו"; אם כן, הליצה היא-היא הקלף ואין מה להדחק- כשמגרדים את הליצה, נשאר לך ביד דוכסוסטוס לבד (החלק שלא גרדת מהדוכסוסטוס);
תכלס כתבתי על דרמיס ועל אפידרמיס מעובדים בעפצים. אם האפידרמיס הוא הקלף אני מאוד אהיה מופתע, כי לכתוב על זה ממש סיוט. כל שכן לכתוב על זה ס''ת ולתפור יריעות וכו' זה די בלתי אפשרי .
מכיר את הספר של הרב אלבא, ספר משעמם, לא החזקתי מעמד יותר מכמה עמודים.
תכלס לא מעניין אותי סוגיית הקלף, מה שעם ישראל עושה מדורי דורות זה בטוח טוב.
כתוב בגאונים שהיו קולפים את האפידרמיס בשלב הקמיח רק טובלים את העור במי עפצים מעט לחזק ואז נקלף חלק ללא שאריות דרמיס, ואילו אחרי עיבוד בעפצים החלוקה לא ממש טובה, שאריות דרמיס יהיו על חלק הבשר של אפידרמיס.
(כל מה שאני כותב נסוב על הבנתי; אם אני טועה, תתקן אותי.)
נניח שהקלף הוא האפידרמיס (כמו סתימת השו"ע, וכמעט כל הראשונים שמחלקים בין החלק החיצוני והדק, לפנימי העבה); אם לוקחים אפידרמיס (אחרי החלוקה) ומעבדים בעפצים, אי אפשר לכתוב עליו (או שקשה מאוד)?
לכאורה, מה שעושים היום (בעיבוד סיד), זה לכתוב על קלף וחצי דוכסוסטוס (כי לא מגרדים הרבה), והדוכסוסטוס חוצץ בין הכתב לקלף (אפידרמיס),לא? (וגם זה, בתנאי שלא גרדת את הליצה; אם גרדת, אתה כותב תכל'ס על חצי דוכסוסטוס, כמו שכותב הרב דוד יוסף "...הנשאר באמצע לא חשיב לא קלף ולא דוכסוסטוס"), לא?
אפשר לנסות לכתוב על אפידרמיס בדוחק גדול אם תצליח לקלף ממנו, זה מאוד מאוד דק, המון חורים. למעשה עם ישראל מדורי דורות לא נהג לכתוב על זה, כל התפילין שמצאו בגניזה קהירית היו על קלף סיד. עם ישראל נהג כרבנו משה הגאון בתפילין ובס"ת נהגו כרבנו כרוב הגאונים (בגוויל).
אני לא מספיק בקיא בכל השקלא וטריא אבל עיין בספר של הרב אלבא שהביא שיטות שלפיהן כל מקום שהוא נוח יותר לכתיבה הוא המקום הכשר לכתיבה. הביא שם עוד כמה דעות כדי להסביר איך הקלף שלנו עם הבעיות כמו תיארת לעיל עדיין כשר ועם ישראל נהג בו (כנראה שגם המרן בעצמו).
כתוב בראשונים שכאשר מפרידים בין הקלף לדוכסוסטוס בהתחלה, (קודם העיבוד, כמובא ברמב"ם- "ואם לקחו העור אחר שהעבירו שיערו, וחילקו אותו בעובייו לשניים, כמו שהעבדנין עושין, עד שייעשה שני עורות- אחד דק, והוא שממול השיער, ואחד עבה, והוא שממול הבשר- ועיבדו אותו במלח, ואחר כך בקמח, ואחר כך בעפצה וכיוצא בו:" הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק א' הל' ז')- האפידרמיס (לנו קלף, לרמב"ם דוכסוסטוס) הוא דק; גם ה"נמוקי יוסף" כותב (בהלכות מזוזה) "(קלף ל) תפילין- אין צריכין שרטוט, לפי שהקלף דק הרבה" כנ"ל, הקלף הוא דק;
יתכן שע"מ לקבל קלף בעובי טוב, צריך להשתמש בעור ממקום עבה (עובי העור תלוי בחלקי הבהמה); האם בלתי אפשרי להשיג קלף כזה?
לקחת עור ממקום עבה, לחלוק באמצע, לקחת את האפידרמיס, לעבד בסיד, ואז ב"מליח קמיח ועפיץ". או שעדיין העור יהיה דק עד כדי חורים, ו/או שאינו ראוי לכתיבה?
ובכל אופן, גם אם לא נהגו בכך, אולי כך מהודר יותר, שאין סירכא של דוכסוסטוס (וודאי שכך זה לא פסול).
ומה שכתבת על ש"מה שעם ישראל עושה מדורי דורות זה בטוח טוב", זה נכון, אבל אולי רק בימינו התחילו לגרד את הליצה.
המסורת הזאת היא לא עתיקה כלל. רק אולי 400 שנה שכמעט כלם כותבים כך. זה אפילו לא מסורת כמשמעה אלא חומרא שהציעו כמה ראשונים שחבל ולא היו להם מסורת לאסתר כלל שבמקום ספק להעדיף פרשה סתומה. מי שיש לא מסורת של הכתר אינו צריך פטנטים כאלו עוד, ומחזיר עטרה ליושנה. מי שאומר שיש מסורת של סתומות פשוט כנראה טועה במציאות.
אין כאן מסורת אלא הנהגת איזה ראשונים במקום חוסר מסורת, חזון עובדיה פורים וז"ל ומשכ בספר מטה יהודה שהטעם שמהראי והרמא שפסלו בדיעבד משום קבלה שקיבלו לעשות כל פרשיותיה סתומות, ליתא, שהרי ראביה מארי דהאי דינא כתב "פרשיות המגילה לא שמעתי אם הן פתוחות או סתומות ומסתבר לעשותו סתומות כעין תפילין ומזוזות" וככ האור זרוע בשמו, אם כן לא כתבו כן אלא מסברא ולא היתה קבלה בידם עכ"ל
אולי יש מנהג לחשוש לחוסר ידע במסורת דרך החומרא הזה של כולם סתומות, ואולי מישהו יטעון שמנהג זה מחייב במדינתו כי אין הפסד שאפילו השמיט אותיות כשר, אבל אין ספק כלל שמרדכי ואסתר לא כתבו ספרם כך. זאת לא המסורת של הספר.
כלומר, לגמור את השורה כ-9 אותיות לפני סוף השורה, ולהתחיל בשורה חדשה (ולהרוויח את שני העולמות)?
דווקא ראיתי ש"לכתחלה יש לעשות כל פרשיות המגילה סתומות, ובדיעבד אם עשה כל פרשיותיה או מקצתן פתוחות כשרה, ויכולים לברך עליה" (חזון עובדיה פורים עמוד רנ"ב).
כלומר, גם הפרשיות שאין שום מסורת לעשותן פתוחות- אם עשאן (במגילה) פתוחות, כשר.
מעיקר הדין שינוי צורת פרשה ושינוי מקומה שניהם כמו שינוי אותיות, שבספרים פוסלים. השו"ע פסק יו"ד רע"ה
פרשה פתוחה שעשאה סתומה או סתומה שעשאה פתוחה - - יגנז:
בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש וירא שמים יצא את כולם... הגה: ואם לא יוכל לכוין בכך לא יסור מדברי הרמב"ם בזה כי עליו סמכו האחרונים וכתבו שדבריו הם עיקר ומ"מ אם נמצא ספר תורה שאינה כתובה לפי דבריו אין לפוסלה כי יש גדולים שיש להם סברות אחרות בזה
אך יש קולא במגילה שנקראת אגרת שאם שינה מיעוט אותיותיה עדיין מותר לקרות בו בציבור. פרשה מוטעת לא גרע מהשמטת אותיות, שכן תיבות אחדות שאין רשומן ניכר היינו בדיוק הפסק פרשה מוטעת!
כל הדיון למעלה היא אם כדאי לכתחילה לכתוב לפי מנהג סופרים שלא היה להם מסורת והמציאו פשרות דחוקות בלית ברירה, או לכתוב לפי מסורת כתר ארם צובא כמו שעושים בספרי תורה. בכל עניין כשר בדיעבד, ובפרט בזה לא סתם טעות אלא מקום ש "יש גדולים שיש להם סברות אחרות"
אמת שעד הדור האחרון היה עשרות מנהגים שונים למיקום פרשיות באסתר. רק במאה העשרים כתבו כמעט כולם כרשימת קסת הסופר. וזכור ששינוי מקום פרשה לא גרע משינוי צורתה.
שלום לכל הסופרים שעובדים קשה מה דעתכם על רעיון שאני רוצה ליזום כעין תיווך לשני סופרים עם המשפחה שיחליפו את הבתים ללאעלות והפלוס הגדול הוא שיש בבית נופש גם שולחן כתיבה למי שרוצה וזה מעלה גדולה שיש אפשרות להתקדם בכתיבה אז הסופר ברוב השעות נהנה ברוגע ובשלווה מה דעתכם בעניין ????
ראשית אודה ולא אבוש שהנופש המושלם זה לגמרי לצאת מהעבודה לפרק זמן ,אך יש רצוי ומצוי אני מדבר על המצב המצוי שסופר מרגיש שצריך להתרענן ולהחליף כוחות ושיגרה אך הוא יודע שזה לא בא בחשבון שגם צריך לשלם על נופש וגם יורדים לו ימי עבודה וגם אם הוא יסע לנופש זה יהיה עם הרבה מצפון וכו... זה ברור שהדרך הנכונה זה לתכנן מראש את החופשים ,אבל ישנם פעמים שסופר מרגיש שהוא לא מוכן לזה או שצריך עוד שחרור קטן וכו,ואין לו כעת כסף מיותר לזה ,לכן מה שהצעתי זה פשוט במקום להמשיך לכתוב במקומו מתוך שגרה וכל הזמן להרגיש עבד משועבד שלא יכול לצאת לחופשי.. יקח או יחליף דירה שיש שם בדירה או ליד אפשרות לכתוב וכך הוא מרויח גם ימי עבודה והספקים כמעט מושלמים[כל אחד לפי שיעורא דליביה]וגם נופש אמיתי בלי לחצים ומצפון ,מניסיון זה מומלץ מאד גם שמעתי על עוד סופרים שעשו ונהנו מאד וכמובן שכל אחד כול לתכנן את העבודה בנופש לפי הזמן והמקום שלבו חפץ ,ואין לי בזה שום מטרת רווח רק לתועלת הסופרים.בהצלחה רבה