שאלה חשובה ודחופה

ביקשו ממני לכתוב מגילת אסתר בנוסח תימן, האם יש דבר כזה, ומה ההבדלים ביניהם לרגיל, והאם יש שם אותיות לפופות ומשונות כמו בס''ת, מצפה לתשובה תודה.

לפניהם במקום בפניהם

ולהרג במקום להרג

והלבישו במקום והלבשו

לקים במקום לקיים

ומשלח במקום ומשלוח

פרשה בביום השביעי במקום בגם ושתי

יש מחלוקת ביניהם אם ארידי או ארדי ואם פרשה בותוסף אסתר או לו

אולי עוד.... ר יחיאל יעזור לך עם תיקון מתאים אני מקווה!

אולי יש עוד?

היום נהוג אצל סופריםרבים יר"ש לכתוב את המגילה לפי הכתיב של כתר ארם-צובה.

בכתר היו אמנם פתוחות [!] ואף כמה סתומות לא לפי המקובל, ומרבית הסופרים אינם סופרים אותם.

[סליחה על משחק המילים.]

אלא כותבים את הפסקאות על פי המקובל או לפעמים על פי הכתר, אלא רק סתומות.

המומחה שאני מכיר הוא סופר יקר בב"ב ושמו טשינגל, והוא כתב מגילות ממש על פי הכתר.

גם הרב דוד יצחקי עוסק בענינים אלה, וראיתי בביתו מגילה כזאת. הוא המחבר של הספר 'אשרנו' ועוד כתבים רבים הנושא המסורה.

הוא עוסק במיוחד בנוסח נ"ך.

כלומר: תנ"ך מוסד הרב קוק,

        תנ"ך כתר ירושלים [כריכה אדומה]

        תנ"ך חורב של ברויאר.

כמובן מתאים לנוסח התימנים, שידעו יפה להעתיק יותר מעדות אחרו. אך נשארו מעט ספקות,

שכתוב עליהן במכה מאמרים שכתב ברויאר לפני מותו. [אחד מהם הוא ארידי.]

מסורת פשוטה בעם ישראל מדורי דורות לעשות מגילת אסתר שכל פרשיותיה סתומות בין לספרדים בין לאשכנזים ובין לתימנים

והרמ"א אף כתב שמגילה שעשו בה חלק מהפרשות פתוחות היא פסולה. אמנם יש שהכשירו בזה בדיעבד.

אז אם אדם עושה לעצמו שיעזה מה בראש שלו

אבל פשוט שאי אפשר להציע ליהודי ליעשות מעשה נגד המסורת ונגד ההלכה הפסוקה

המסורת הזאת היא לא עתיקה כלל. רק אולי 400 שנה שכמעט כלם כותבים כך. זה אפילו לא מסורת כמשמעה אלא חומרא שהציעו כמה ראשונים שחבל ולא היו להם מסורת לאסתר כלל שבמקום ספק להעדיף פרשה סתומה. מי שיש לא מסורת של הכתר אינו צריך פטנטים כאלו עוד, ומחזיר עטרה ליושנה. מי שאומר שיש מסורת של סתומות פשוט כנראה טועה במציאות.

אין כאן מסורת אלא הנהגת איזה ראשונים במקום חוסר מסורת, חזון עובדיה פורים וז"ל ומשכ בספר מטה יהודה שהטעם שמהראי והרמא שפסלו בדיעבד משום קבלה שקיבלו לעשות כל פרשיותיה סתומות, ליתא, שהרי ראביה מארי דהאי דינא כתב "פרשיות המגילה לא שמעתי אם הן פתוחות או סתומות ומסתבר לעשותו סתומות כעין תפילין ומזוזות" וככ האור זרוע בשמו, אם כן לא כתבו כן אלא מסברא ולא היתה קבלה בידם עכ"ל

וגם הרב עובדיה לא הורה שמותר לשנות ממסורת זו

רק הכשיר בדיעבד למי ששינה

אולי יש מנהג לחשוש לחוסר ידע במסורת דרך החומרא הזה של כולם סתומות, ואולי מישהו יטעון שמנהג זה מחייב במדינתו כי אין הפסד שאפילו השמיט אותיות כשר, אבל אין ספק כלל שמרדכי ואסתר לא כתבו ספרם כך. זאת לא המסורת של הספר.

הרב יחיאל צודק שאסור להורות לשנות מסורת.

הרב דב צודק שהמסורת לא די מוצקת, כמו שכתב וסביר הרב דוד יצחקי, שהוא מומחה גדול בנושא.

מסקנה? אני אינני משנה אצלי מאומה. אך מי שעושה כן: כבר נאמר בו 'מאן דעבד כמר עביד'.

אגב, אשמח אם תוכל לענות על השאלות שלי בנוגע לקלף מעופץ.

עיין בדיונים לייד הדיון הזה.

אשריך!

בס"ת פשוט שפוסל
בתפילין הרמ"א אומר שבזמנם נהגו לעשות כולם פתוחות (לא נהוג בימינו)

לא מתמצא בנושא הקלף המעופץ

כלומר, לגמור את השורה כ-9 אותיות לפני סוף השורה, ולהתחיל בשורה חדשה (ולהרוויח את שני העולמות)?

דווקא ראיתי ש"לכתחלה יש לעשות כל פרשיות המגילה סתומות, ובדיעבד אם עשה כל פרשיותיה או מקצתן פתוחות כשרה, ויכולים לברך עליה" (חזון עובדיה פורים עמוד רנ"ב).

כלומר, גם הפרשיות שאין שום מסורת לעשותן פתוחות- אם עשאן (במגילה) פתוחות, כשר.

מעיקר הדין שינוי צורת פרשה ושינוי מקומה שניהם כמו שינוי אותיות, שבספרים פוסלים. השו"ע פסק יו"ד רע"ה

פרשה פתוחה שעשאה סתומה או סתומה שעשאה פתוחה - - יגנז:

בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש וירא שמים יצא את כולם... הגה: ואם לא יוכל לכוין בכך לא יסור מדברי הרמב"ם בזה כי עליו סמכו האחרונים וכתבו שדבריו הם עיקר ומ"מ אם נמצא ספר תורה שאינה כתובה לפי דבריו אין לפוסלה כי יש גדולים שיש להם סברות אחרות בזה

אך יש קולא במגילה שנקראת אגרת שאם שינה מיעוט אותיותיה עדיין מותר לקרות בו בציבור. פרשה מוטעת לא גרע מהשמטת אותיות, שכן תיבות אחדות שאין רשומן ניכר היינו בדיוק הפסק פרשה מוטעת!

כל הדיון למעלה היא אם כדאי לכתחילה לכתוב לפי מנהג סופרים שלא היה להם מסורת והמציאו פשרות דחוקות בלית ברירה, או לכתוב לפי מסורת כתר ארם צובא כמו שעושים בספרי תורה. בכל עניין כשר בדיעבד, ובפרט בזה לא סתם טעות אלא מקום ש "יש גדולים שיש להם סברות אחרות"

אמת שעד הדור האחרון היה עשרות מנהגים שונים למיקום פרשיות באסתר. רק במאה העשרים כתבו כמעט כולם כרשימת קסת הסופר. וזכור ששינוי מקום פרשה לא גרע משינוי צורתה.

האם לא יותר טוב לגמור שורה כ-9 אותיות לפני סוף השורה, ולהתחיל בשורה חדשה?

בצורה כזו, בין אם הפרשה סתומה ובין אם היא פתוחה- לא שינית ו"רק הרווחת", לא?

שאלתך ממש לא במקומה

תלמד טוב סי לב סעיף לו ותבין

לשיטת הרמב"ם, (בפרשה סתומה) חייבים להתחיל לכתוב באותה שורה, או להשאיר רווח בתחילת השורה הבאה.

לעומת זאת, לשיטת הרא"ש, (כנ"ל) חייבים לכתוב באותה שורה, או לדלג שורה שלמה ולכתוב בשורה שלישית.

חבל.

אגב, מי הראשונים שכותבים על שאלת סוגי הפרשיות במגילה? (עדיף עם מקור).