|
כמדומני בסימן רעג' סעיף ג',
כמדומני שהלשון שם "לא ימשוך אותיות כדי למלאת עד סוף הדף"..
זה מובא גם בב"'י (כנ''ל ברע''ג) וגם בראשונים, זה נלמד גם מהתלמוד במנחות כמדומני, לא יקצר הכתב מפני הרווח וכו', (לא זכור לי השלון עכשיו במדוייק) ולמדו אחרונים שהוא הדין לא להאריך. הרבה אחרונים מזהירים על העניין הזה אם תטרח לחפש.
זה גם היגיון פשוט שאות שהאריכו אותה, הרי זה שיוני ממה שהתקבלה צורתה מעיקר הדין. בעבר ס''ת קדמונים, בסוף עמוד היו מסתיימים בזיגזג כדי לא להאריך שום אות. היום מאריכים חופשי ללא הכרה, לענ''ד בגלל אותו רב שכתב משם של רב גדול אחר שאפילו אם לא מזהה תינוק אות ארוכה, יש להכשיר. כי הוא לא רגיל בה.
זה קשה מאוד, כי לא מתחשבים בתינוק רק כאשר ברור לנו שזה עיקר צורת האות. הארכת צורת האות היא שינוי, זה ברור שתינוק לא יהיה רגיל בה. אם הוא רגיל בה, הוא פסול מלהיות מדד לצורת האות אם השתנתה או לא.
מו''ר הרב יעקב כחלון מורה לפסול אות שהאריכו ולא מזהה אותה תינוק. לא מכיר עוד מורה הוראה רציני בימינו שיכשיר אות ארוכה שאפילו תינוק לא יזהה.
מתון שאלתך, ייתכן שאתה סופר מתחיל, אז אני אאיר לך משהו בעניין.
תדע שיש דברים שנוהגים בימינו, שהם לאו דוקא הכרחיים, ולפעמים גם סותרים את עיקר הדין (אף אם אינם פסולים). הסיבה היא בעיקר מכיוון שאחנו מסתפקים בקריאת ספרי קיצורי הלכות, שלפעמים מסתפקים בהצגת המנהג בימינו, ולא נוחתים לעומק כל דין ודין לברר אם הוא דוקא העדיף והנכון. לצערנו רוב הסופרים, גם אלו שכותבים שנים, לא לומדים בעיון את הסוגיות, ולפעמים אפילו סעיפים פשוטים כאלה בשולחן ערוך, של הארכת אותיות, אינם ידועים להם.
לכן לענ''ד אם אתה לא מצליח לכתוב ראשי שיטין לשיטת האר''י בלי להאריך באופן קיצוני את האותיות, גם האר''י היה מורה לך לא לעבור על עיקרי דיני הכתיבה בשביל עניינים שגם ככה אין לנו השגה בהם, וכל שכן אם אתה לא מכוון את הכוונות התלויות בראשי השיטין.
|
